כמה מילים על “האריה, המכשפה וארון” הבגדים (נרניה) מאת ק”ס לואיס

מאת | 2016-08-24T19:49:02+00:00 24 באוגוסט 2016|קטגוריות: ילדים ונוער, פנטזיה ומדע בדיוני, קלאסיקות במבחן הזמן|4 תגובות

לצד פרוייקט “רבי המכר” שהתחלתי לאחרונה, אני ממשיך בפרוייקט ישן יותר שלי שאפשר להגדיר אותו כקריאת “קלאסיקות לילדים שלא קראתי בתור ילד”. במסגרת הפרוייקט הצדדי הזה, הגעתי הפעם לספר הראשון בסדרת ספרי נרניה של ק”ס לואיס – “האריה, המכשפה וארון הבגדים”. כשערכתי לפני כמה שנים סקר פייסבוק לגבי ספרי הפנטזיה הטובים בכל הזמנים, הספר הזה הגיע למקום ה-9, וזו אחת הסיבות שנכנס לרשימת הקריאה שלי (את ההוביט – שהגיע למקום הראשון – קראתי לפני כמה חודשים).

אם במקרה יש ביניכם כמה אנשים שגם הם לא קראו את “האריה, המכשפה וארון הבגדים”, אספר שהעלילה מתארת ארבעה אחים – לוסי, אדמונד, סוזן ופיטר – שבזמן המלחמה, כשלונדון הופצצה, נשלחו לביתו של פרופסור זקן בלב איזור כפרי. כשהאחים מגיעים לבית ומסיירים בו, פותחת לוסי במקרה ארון בגדים שמוצב באחד החדרים, וכשהיא מגששת את דרכה בין המעילים אל קצה הארון, היא מגיעה לארץ נרניה המושלגת שבה שולטת המכשפה הלבנה. אחרי אי אלו משאים ומתנים עם אחיה, שלא מאמינים לה תחילה שדרך ארון הבגדים אפשר להגיע לארץ קסומה, לבסוף מגיעים כל ארבעת האחים לנרניה ומנסים להגשים נבואה עתיקה לפיה החורף יסתיים בנרניה רק כשארבעה אחים ישבו על כס המלכות (הזכרתי מכשפה וארון בגדים, אז כדי למקם את האריה – הוא זה שעוזר להם להגשים את הנבואה).

200px-Narnia2

הכתיבה של ק”ס לואיס קולחת וקצבית, אבל קריאה בספר בתור אדם מבוגר מפוגגת את כל הקסם שטמון בספר. בסופו של דבר מדובר בסיפור הרפתקאות די בנאלי (שמרפרר לכמה ספרים אחרים כמקובל בז’אנר), שקשה להתרשם ממנו במיוחד כשמזהים את כל המניפולציות הסיפוריות מקילומטרים.

כמובן שבקריאה אנכרוניסטית, אפשר גם למצוא שמרנות מגדרית אינסופית (הבנים נלחמים, הבנות מקוננות ואוהבות) ונטיות נוצריות מובהקות (סנטה קלאוס מגיע להופעת אורח, בתקווה להביא את חג המולד שלא הגיע לנרניה כבר שנים). כיוון שקראתי את הספר הזה רק עכשיו, אני יכול להניח שכל הדברים הללו ידועים ושהספר זכה לניתוחים ספרותיים מעמיקים לאורך השנים.

“האריה, המכשפה וארון הבגדים”, אם כך, הוא ספר פנטזיה מהנה לילדים, אבל מלבד נוסטלגיה, קשה להפיק ממנו הנאה ספרותית משמעותית בתור מבוגרים. היה לי נחמד לקרוא בו כמעין הפסקה מהספרים המורכבים והכבדים שאני קורא דרך קבע, אבל אני לא רואה בו קריאת חובה. בפראפרזה על הביטוי “אסור להחמיץ” אגיד למבוגרים ביניכם: אפשר בהחלט להחמיץ.

______________________

// האריה, המכשפה וארון הבגדים, מאת ק”ס לואיס. מאנגלית: נורית גולן. הוצאת זמורה ביתן. 166 עמ’.

 

 

 

4 תגובות

  1. danagpeleg1 24 באוגוסט 2016 ב- 20:04 - Reply

    מזדהה איתך. גם אני לא קראתי את הסדרה כילדה וגם אני קוראת אותה כעת, עם בני (הוא דו לשוני) באנגלית. זה נכון, כמבוגרת אני רואה את כל הקלישאות, במיוחד הנוצריות (בספר “אחיינו של הקוסם” אסלן הוא בורא העולם, ממש לפי הסדר הבראשיתי), ומצד שני, יש שם פנינים, ואני חושבת שזה ספר מעצים לילדים. הילדה שבי נהנית מאוד, וגם הבן שלי…

    • ירין כץ 24 באוגוסט 2016 ב- 20:46 - Reply

      תודה דנה. אני מניח שלקרוא עם הילד, וכשיש גם איזו נוסטלגיה לילדה שבך – זו חוויה אחרת. ומצד שני, אני זיהיתי את החוויה הזאת – לא סבלתי, זה היה נחמד מאוד. פשוט לא משהו שהייתי מגדיר כחובת קריאה או כמשהו מאוד מאוד מומלץ. אם היה לי ילד שאוהב פנטזיה הייתי בהחלט מציע לו ספר כזה.

  2. ענבל 24 באוגוסט 2016 ב- 21:05 - Reply

    ירין יקירי. מסכימה אתך.. אלא שהפריקוול הרבה יותר טוב “אחיינו של הקוסם” חד ופיוטי, משעשע והרפתקני במידה המתאימה למבוגרים. בשל הקריצות לעולם של שיכרות ומשחקי כוח, חיים ומוות עקב דעיכה או מחלה המאפיינים עולם אפל יותר, הספר עובר את מבחן השנים שחלפו, אצלי בכל אופן!!

  3. […] 9) כמה מילים שכתבתי על הספר "האריה, המכשפה וארון הבגדים&… (עברית) […]

השאירו תגובה