יש הרבה ספרים אהובים. יש לי חיבה בעיקר לקלאסיקות, דון קיחוטה הוא מופת של הומור ותובנות שעדיין מחזיקות. אני אוהב גם את בשכבי גוועת של פוקנר על המסתורין ועל האפילה שבו, העולם של אתמול של שטפן צווייג עשיר מאוד ומרתק, רגע לפני הנפילה. יש עוד. אפשר לראות באתר סימניה.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
כנראה פו הדב ואליס בארץ הפלאות. לא תשובות מקוריות במיוחד, אבל אני אוהב את הדמיון ואת האופי המיוחד שיש לדמויות. גם בספרות מבוגרים החיבור שלי הוא קודם כול לדמויות. הרבה לפני עלילה, מתח ואמינות.
3) מה הספר האחרון שקראת?
אני קורא עכשיו את “דקמרון” של בוקאצ’ו. סיפור הרקע, חבורת צעירים וצעירות הבורחים מהדבר ומעין כלואים בווילה כפרית משעשעים את זה את זה במשחק סיפורים, מעניין היסטורית ובאופן מפתיע מצליח לעניין גם היום. בסיפורים עצמם יש טובים יותר וטובים פחות, אבל בכמה מהם יש יותר תעוזה משל כמה סופרים בני ימינו. כחובב הומור גם הופתעתי לגלות שיש שם סיפורים די מצחיקים.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
גטסבי הגדול. העלילה שלו בעיניי די דלה, הסגנון לא עניין אותי, ובכלל סיפורים על חבורות בורגנים אף פעם לא הרשימו אותי.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
ספר שמאוד הרשים אותח הוא “ריח של כחול כביסה ושום” של יפה וגנר. ספר סיפורים על ילדותה של הכותבת כעולה מעיראק בימי קום המדינה. בדרך כלל נוסטלגיה וסיפורי מהגרים הם לא כוס התה שלי, אבל בספר הזה יש אותנטיות מרשימה ומרגישים את מלאכת הכתיבה, וגם הסיפורים מתגבשים בעיניי לרעיון מרכזי אחד ויפה. והייתי רוצה לראות יותר ספרי סיפורים כאלה.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
אני יותר אוהב ספרים מסופרים. אבל אם צריך לבחור, אז אלבר קאמי – שבעיניי משלב בצורה מושלמת בין הגות לספרות יפה, וזה גם מה שאני מקווה להשיג. אני גם מעריך מאוד סגנון, ולכן אני אוהב חלק מהספרים של פוקנר, חוץ מבשכבי גוועת, גם את דקלי הפרא. גם סמואל בקט מאוד מעניין בעיניי, בכלל ז’אנר האבסורד הוא מהז’אנרים שגרמו לי להתחיל לכתוב פרוזה.
7) ספר שנתן לך השראה?
ספציפית לנובלה הזו נתנו לי השראה בעיקר “הגמד” של פאר לאגר קוויסט, בעיצוב הדמויות, וג’וד האלמוני בעיצוב העלילה. אבל בסופו של דבר, מה שנותן את ההשראה הוא החיים עצמם.
8) ספר עיון מומלץ?
פרימיטיביזם – אידיאולוגיה ותשוקה בתרבות המודרנית. המתח בין בן התרבות לכאורה לעולם הישן יצר בעיני את אחת היצירות הכי מעניינות ואולי גם שלמות. וגם מחוץ לעולם האמנותי, אפשר להבין הרבה מספר זה על העולם ועל סכסוכים שנמשכים עד היום.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
הגילטי פלז’ר שלי נוטה בעיקר לכיוון הניו אייג’. הטאו של פו הוא אולי הדוגמה הבולטת. הוא פשוט משעשע ונותן לי רציונליזציה לעצלות. גם איך לקרוא אנשים, פחות בגלל המסקנות של הספר אלא כי הוא נותן לך שרשרת של טיפוסים עם מאפיינים, וכאמור טיפוסים זה כיף. ואם אנחנו עדיין בניו אייג’, אז משנתו של דון חואן, אבל הוא ספר פשוט טוב ולא צריך להיות במחלקה הזו.
***
דרור ניר קסטל כותב תוכן ולשונאי. סיפוריו הופיעו בקובצי הסיפורים “סיפורים עם חוש הומור” ו”הולכים ומסתבכים”. הפיץ ספר שירה דיגיטלי בשם “שירי דרור” בהוצאת כתב. כמו כן ייסד את האתר “ילדי הקומדיה”, אתר בענייני קומדיה והומור וערך מספר ערבי סטנדאפ. לאחרונה ראה אור ספרו “לחיות, יותר או פחות” – נובלת פנטזיה בעריכת הגר ינאי.
לחיות, יותר או פחות” הוא סיפור על משולש אהבה בלתי אפשרי בצלו של קץ העולם המוכר: זוג האוהבים הספקן האחרון, אהבתם עזה ותמה כאהבת ילדים והם שקועים בה ואינם מאזינים לאלפי החוזים והנביאים החוזים את תחיית המתים ואת הגאולה. המתים שבים מקבריהם כנחילי ארבה, כל אחד בכלי רכבו המיוחד לפי תקופת מותו
הגר ינאי, סופרת הפנטזיה המצליחה, זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים קוראת לנובלה של דרור ניר קסטל: “יצירה חד פעמית ויוצאת דופן מכל הבחינות. לא מסחרית, לא מתחנפת ומרתקת בדרכה הייחודית”.
השאירו תגובה