הספרים האהובים עלי הם ספרים העוסקים בין השאר בכתיבה. בתהליך הכתיבה, בניסיון להגיע לאיזו אמת בסיסית, לדייק את החוויות והרגשות למילים. ספרים העוסקים בזיכרון ובזמן, המנסים לבודד ממהלך הזמן רגעים ותחושות ולהעניק להם שוב חיים. אני אוהבת מאוד ספורים קצרים שכל מילה בהם כמו יהלום מלוטש, שרב בהם הנסתר על הנגלה, וספרי שירה שהם בעיני המזוככים ביותר, כמו כתב חידה של הנפש שהקורא ממלא תפקיד משמעותי בקריאת השיר.
יש ספרים שאני חוזרת וקוראת בהם שוב והם השפיעו עלי מאוד בחיים ובכתיבה, כמו ‘פעמון הזכוכית’ של סלביה פלאת, ‘בעקבות הזמן האבוד’ של מרסל פרוסט, ו’ילדות’ של נטלי סרוט. גם את ‘השימוש במילים’ של נטלי סרוט אני מאוד אוהבת וחוזרת וקוראת בו.
‘המצאת הבדידות’ של פול אוסטר אהוב עלי והשפיע עלי בדרך הכתיבה המיוחדת החותרת לדיוק.
ספר שאהוב עלי ביותר הוא ,’האי הגדול’ של כריסטיאן סיניול המתאר גן עדן של ילדות ותמימות שמתמוטט, ו’הנער האבוד’ של תומס וולף. אלו ספרים שמנסים לדלות מהילדות את מה היה שם באמת, לתאר תהליך התבגרות והתפכחות. גם ג.ד. סלינג’ר בספריו ‘פראני וזואי’ ו’הרימו את קורת הגג, נגרים’ שב ומקסים אותי בכל פעם מחדש.
מסופרי הספורים הקצרים אני מאוד אוהבת את ריימונד קרבר שבשפה פשוטה וברגישות גדולה נוגע בכל תחומי החיים, גם גרייס פיילי ואליס מונרו אהובות עלי בשל אופן הביטוי שלהן, הצימצום, הרגישות לשפת הנפש ואי הצורך לסבך עלילה. וכמובן סלינג’ר בסיפוריו הקצרים ובמיוחד הספור ‘יום נפלא לדגי הבננה’ שבעיני הוא הספור הכי יפה ומרגש שקראתי.
אני מאוד אוהבת את ספריה של קלאריס ליספקטור שיש בהם חידתיות נפלאה וקתרין מנספילד הנהדרת.
אני אוהבת מאוד גם את סיפוריהן הקצרים של נורית זרחי ואורנה וייס שנוגעים במהות האנושית והישראלית באופן מקורי ומרגש.
בשירה אני אוהבת את דליה רביקוביץ, נורית זרחי, יונה וולך, דן פגיס, ישראל אלירז ריקי דסקל, ועוד הרבה משוררים ישראלים מתקופתנו ומימים קודמים.
שירי קונסטנדינוס קוואפיס השפיעו עלי מאוד, וכן בוקובסקי, סירקה טורקה וויסלבה שימבורסקה, סגנון ההבעה של כל אחד מהם שונה אבל הם מגיעים אלי ישירות אל תוך ההוויה הפנימית. יותר מכל אני אוהבת את שירי ההייקו של המשוררים היפנים כמו באשו ואיסה שבשבע עשרה הברות אומרים כל כך הרבה על העולם, הטבע, והאדם.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?
כשהייתי ילדה חליתי הרבה, שכבתי במיטה וקראתי הכל, כל מה שהיה בבית, ספרי עם עובד ישנים כמו ‘מסע הפלאים של נילס הולגרסן ואווזי הבר’, מבחר הספור האיטלקי, האנגלי והצרפתי שהיו במדף העליון, ספרים מהספריה שהחלפתי מדי שבוע, את עיתוני דבר לילדים עם הספורים בהמשכים והציורים של נחום גוטמן שכמו הריחו מתפוזים וים. אהבתי מאוד ספר ישן בשם יונתן ודורותיאה שלפני זמן מה הצלחתי להשיג אותו דרך אתר ספרים משומשים והוא הביא עמו ניחוח ילדות, אהבתי גם לקרוא על ארצות ומיתולוגיה באנציקלופדיה מכלל, אהבתי את ‘נשים קטנות’ ואת ‘גילגי’ ו’אורה כפולה’ ואת ספריו של זו’ל וורן, אני לא זוכרת שלא אהבתי לקרוא משהו…
היום אני אוהבת מאוד את ספרי הילדים של נורית זרחי ולאחרונה נהניתי גם מספר לנוער של ג’ני וולנטיין, ‘מרק שבור’.
3) מה הספר האחרון שקראת?
אני תמיד קוראת כמה במקביל, לאחרונה קראתי את ‘בנדיט’ של איתמר אורלב ו’צביטה בלב’ של נורה אפרון, את שניהם גמרתי בהנאה רבה, ואני עכשיו מחפשת ספר שיניף אותי לגבהים כמו שעשו זאת הספרים שהזכרתי בשאלה הראשונה.
4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה?
יש כמה ספרים כאלו, אבל כשאני קוראת ספר כזה אני לא זוכרת את שמו ואת שם מחברו. אני גם חושבת שאולי יש אנשים שהספר כן לטעמם ועל כן המהומה.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
‘האי הגדול’ של סמניול, לדעתי זהו ספר מופת, תאורי האי והמשפחה נפלאים בעיני מלאי חיים ותום ילדות, ולא קראתי עליו אף בקורת מתלהבת, וגם ספריו של דויד שחר שיש בהם הרבה דברים נסתרים, סמלים וסודות.
6) מיהם הסופרים האהובים עלייך?
מלבד אלו שהזכרתי קודם אני אוהבת מאוד את חנוך לוין, אריאל הירשפלד, שוש בריינר, ס. יזהר, דן צלקה, יעקב רז, וכמובן את ולאדימיר נאבוקוב, טוביאס וולף, סקוט פיצ’ראלד, ועוד רבים וטובים שכרגע שכחתי…
7) ספר שנתן לך השראה?
‘ילדות’ של נטלי סרוט, שמשלב ספור ילדות והתבגרות, יחסים בין ילדים והורים, הרהורים ותובנות שלא מצאתי במקומות אחרים ואני חוזרת וקוראת בו שוב ולעולם לא מתעייפת.
8) ספר עיון מומלץ?
אני אוהבת לקרוא ספרים על חכמי זן, סיפורי זן ושירי הייקו, כמו ‘לאן נעלמו הקולות’ ו’קולות האדמה’, שתרגם ופרש יואל הופמן, ‘הדרך הצרה לאוקו’ בתרגומו של יעקב רז, ו’ספר המתים והחיים הטיבטי’ של סוגו’אל רינפוצ’ה.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
בנערותי הרחוקה קראתי המון. ובסתר, שאמי לא תראה, קראתי גם את ספרי הרומן הרומנטי שידעתי שתמיד יגמרו בטוב, דבר שכנראה ניחם אותי.
לאחרונה קראתי את ה’חדר’ שאיני יודעת, אולי הוא שייך לתחום הזה, ספור דרמטי שכתוב מצויין לטעמי, בעיקר ההתחלה שלו, תיאור מיוחד של השפה בה האם והבן החטופים ונמצאים בחדר אחד, מדברים.
***
חנה ליבנה היא סופרת, מחזאית ומשוררת. הוציאה עד כה 17 ספרי ילדים ומבוגרים בהם “החברה שלי אלין”, “הסודות של אבא” ו”ילד אמיתי”. על ספרי הילדים זכתה בפרס “זאב”, פרס “פניה ברנשטיין” ועוד. בימים אלה רואה אור ספרה “עמודו” (הוצאת מרום תרבות ישראלית).
עוד על הספר:
מדי יום במשך שבוע, נוסעות אם ובת ממרכז הארץ לגליל. הנופים החולפים על פניהן, השירים, המראות והזיכרונות הופכים את נסיעתן למסע במרחב ובתודעה. זהו מסע פרידה מאמא וסבתא, מסע שנולד מהרצון לבודד שעות, יום, שבוע, מתוך הזמן שעבר. לגלות מדוע הסבתא צמה פעמיים בשבוע ובוכה ימים שלמים? מדוע היו צעקות, מריבות ובכי בנסיעות המשותפות? מה באמת מרגישים כלפי אימא שכבר לא אותה אימא ומה היא היתה פעם? מסע בעקבות הילדות, הנעורים והזמן החולף.
חנה ובתה האמנית והכוריאוגרפית לילך ליבנה קיימו מופע ספרותי המורכב מניו מדיה שמשלב קטעים מתוך הנובלה “עמודו”, על שמה קרוי הספר. במופע הקהל יושב עם אוזניות מול מחשבים אישיים ומאזין לחנה ולילך אשר מקריאות את הנובלה ישירות לאוזניהם של הקהל, הקהל צופה בטקסט במסכים שמולו אשר משולבים בתוכו קטעי וידאו ארט תיעודיים. בכך הן שברו את הקונספציה המסורתית שקריאה צריכה להתבצע לבד.
בכתיבה רגישה ובהומור דק חודרות מילותיה של חנה ליבנה למקומות מסתור של זמנים אבודים ומנסות לגרום לזמן להיעצר, שעבר הווה ועתיד יתאחדו והנפש תוכל להתקיים במרחבי ההוויה הפתוחה. הנובלה “עמודו” והסיפורים הקצרים בספר מביאים את הסיפור הישראלי והאוניברסלי של החיים והמוות, המלחמות, התקוות הבדידות והאנושיות.
סיפורים על אהובים צעירים שהמלחמה פיתתה אותם, והמוות לקח אותם והשאיר בחורה ואישה צעירה עם החסר. סיפורים על התמודדות של נערת כפר עם העיר הגדולה, סיפור על ישראל המשתנה אחרי מות יצחק רבין, סיפורים על פחדים מאנשים, מהצלחה, מקרבה יתרה וממרחק, על ההתרחשויות התמידיות שרוחשות אצלנו בפנים, והמילים מנסות לדייק אותן, אבל תמיד אינן מצליחות.
לאחר ארבעה עשר מופעים מצליחים (בין השאר במוזיאון ת”א) אספה חנה קהל שהפציר בה להוציא לאור את הספר שהוא ליבת המופע, קהל שרצה לקרוא את “עמודו” בעצמו. אותו הקהל, יחד עם בתה, היו הגרעין שסחף את חנה לפרויקט מימון המון – ולאחר שהוציאה את רוב ספריה בהוצאות לאור גדולות ומסחריות, ביקשה לראשונה בחייה לחקור ולנסות את הקשר הישיר לקהל ולחנויות.
מופע נוסף של “עמודו” יתקיים ב-יום שלישי, 21/6, 20:00, בבית “עלמא” – שד”ל 6, תל אביב. הכניסה חופשית על בסיס מקום פנוי והרשמה מוקדמת בטלפון 054-9981022.
יופי של תשובות 🙂 נהניתי מאוד!