השבוע “מילתא” מוציאה לאור את הספר “הנסיכה תבוא בארבע”, סיפור אהבה מקסים שמתחיל בגן החיות, שם צבועה ביישנית מגלה למספר – מבקר בגן? מטפל? מנהל? – שהיא נסיכה מכושפת. הכישוף יוסר רק אם מישהו יזמין אותה לביתו, ואת ההמשך תוכלו לקרוא בספר.
אבל זו הזדמנות טובה להיזכר בעוד כמה ספרים שמתרחשים בגני חיות. יש לא מעט כאלה – מה בגן החיות “מדבר” לילדים? אולי עצם השם, גן, הופך את דיירי גן החיות למקבילה לחברת הילדים בגן שלהם? אולי שיכון כל חיה בחר אחרת יוצר הבחנה ברורה בין טיפוסים שונים – ה”אריה”, ה”פיל” וכו’ – מה שעוזר לילדים לסדר לעצמם תמונת עולם ברורה יותר? על השאלות האלה יענו פסיכולוגים התפתחותיים. אנחנו כאן בשביל הספרים.
לילה טוב גורילה / פגי רתמן (מודן)
בספר הזה, המיועד לקטנטנים, כמעט ואין מילים, והוא כל כך עשיר!
שומר גן החיות עובר בין החצרות ומאחל לילה טוב לדיירים – הגורילה, הפיל, האריה והצבוע (!) – אבל הוא לא שם לב לגורילה, שחמקה מהחצר, לקחה את צרור המפתחות שלו ופותחת את דלתות החצר לכל חיה. תהלוכה ארוכה משתרכת מאחורי השומר, ומגיעה יחד איתו לחדר השינה, שם מגלה אותם אשתו של השומר ומחזירה את כולם אחר כבוד אל גן החיות.
סיפור פשוט, ויש כל כך הרבה פרטים למצוא באיורים של רתמן: העכברון שמלווה את השיירה (וסוחב בננה בהתמדה ראויה לציון), הבלון שעף בשמיים, ההתאמה בין צבעי המפתחות לצבעי הדלתות, הבובות שיש לחיות (ג’ירפה על סקייטבורד לג’ירף, בובה של המלך בבר לפיל) ועוד ועוד. אנחנו קוראים את הספר הזה מדי פעם בשעת סיפור, והילדים מתרגשים לעקוב אחרי כל הפרטים האלה, וגם לגלות האם העכבר מצליח סופו של דבר לאכול את הבננה…
עוד סיפור אחרון / עילם בן דרור (איורים: שחר קובר, מטר)
אב משכיב את בנו לישון, והבן מבקש עוד סיפור אחד, אבל לאבא אין זמן – הוא יבלה את כל הלילה, כך הוא מסביר, בגן החיות, כדי להכין את בעלי החיים ליום חדש: הוא ינפח פילים, יבריג קרניים לדישונים, יצייר פסים על הזברות, יפשיר את הפינגווינים, יסרק את פרוות היק (איזה איור מעולה!), יכבס את הדב הלבן ועד פעולות חשובות. הספר מלא דמיון והומור, אבל מעל הכל, כמו בספרו הקודם של עילם בן-דרור, “על הגשר הקט”, יש בו שפה עשירה ומורכבת, נדירה בספרי הילדים של היום:
“אגלה לך סוד, בני הרך:
כל הלילה אשקוד ואטרח
להכין שם הכל
מתנין עד חרגול,
עוד בטרם השחר יזרח.
כי צריך לנפח פילים,
וצריך לנקד איילים,
אז תסלח לי מאוד
כי עליי לעבוד,
אין לי זמן להכביר כאן מילים”
רוני ונומי והדב יעקב / מאיר שלו (איורים: יוסי אבולעפיה, עם עובד)
גם אני לא אכביר מילים. הציטוט הבא מספיק, לדעתי, כדי להבין שמדובר ביהלום שבכתר ספרי הילדים של מאיר שלו. בוקר בביתן של האחיות רוני ונומי, שהוריהן עובדים בגן חיות:
“נומי סופלת חלב רווני מצה מיץ
כי מיץ אף פעם לא מחליב
אבל חלב מחמיץ.
אמא ונומי ממתיקות בדבש\ אבא ממתיק באמא,
רוני כף חרדל למה מחרדלת פנימה.”
Start off every day with a smile and get it over with – W.C. Fields
אורה כותבת על נסיכות כאלה ואחרות
הייתה תקופה שבדרכי לעבודה הייתי חולפת על פני בית ספר לבנות. השעה הייתה מעט לפני 8:00 בבוקר, ונהרות-נהרות של ילדות ורודות הלכו לבית הספר. וזה לא שלא הייתה להן תלבושת אחידה! הייתה, אבל היו להן מעילים ורודים ומגפיים ורודים ומטריות ורודות וגרביונים ורדים וילקוטים ורודים וקוקיות ורודות, ואני מנחשת שהמחברות והספרים והקלמרים היו גם הם ורודים. ולא תאמינו כמה גוונים של ורוד קיימים. ממש חמישים גוונים של ורוד, אם לא יותר.
כשאני רואה את זה, ואת הילדות ההולכות ברחוב עם חצאית טוטו וטיארה, כי הן מאמינות שככה הן נסיכות, ושככה באמת נראות נסיכות, אני שמחה שאין לי בנות. זה בטח עניין למחקר סוציולוגי מעמיק, אבל אומר רק זאת: כנראה העולם שלנו מחורבן כל כך, שהילדים שלנו צריכים לברוח אל עולם הפנטזיה, וגם – שאם זאת הפנטזיה של ילדות מגיל שנתיים ועד שתים עשרה (לפחות) הרי שכשלנו בהעברת מסרים של שוויון בין מגדרי, שהרי הנסיכות בסיפורים הקלאסיים הן אמנם יפות, ולפעמים גם טובות לב, אבל הן תלויות בנסיך שיציל אותן. מעשה הגבורה היחיד שנדרש מהן הוא לנשק צפרדעים או חיות, וזה המקום לציין שהנסיכים באגדות, לעומת זאת, מנשקים רק נסיכות יפהפיות, וישנות.
כשפתחנו את “מילתא” החלטנו שלא יהיו בחנות ספרים על נסיכות ורודות, טיפשות, ריקניות וכנועות, ובלי נצנצים על הכריכה, וחיפשנו ספרים על נסיכות מזן אחר, אמיץ , יוזם ודעתני. ומסתבר שיש.
על קו התפר בין שתי הסוגות נמצא ספרה של ג’ולי אנדריוס (כן, כן, השחקנית הנהדרת), “נסיכת פיות כזאת” (ציורים כריסטין דוניר, עברית- מיכל אלפון, כתר). הוא נראה , אמנם כספר נסיכות ורודות, ועל כריכתו הוורודה יש נצנצים לרוב, אבל מהר מאד, גם בזכות האיורים, אנו מבינים שיש לנו עסק עם נסיכה קצת אחרת, שיש לה הפרעת קשב קלה, אותה היא מסבירה “אם לא זזים- איך אפשר לחפש בעיות שצריך לפתור?” ו”לפעמים פשוט אי אפשר לשתוק!” הציורים בספר מראים שנסיכת הפיות הזאת, למרות שהיא מדברת בזכותם של גינונים מלכותיים, גולשת על המעקה במקום לרדת במדרגות, ואת העובדה שיש לה בוץ מתחת לציפורניים היא מסבירה כך: “צפורניים מלוכלכות הן המחיר שצריך לשלם כדי לדאוג לממלכה”. זהו מעין ספר העצמה לילדות, והגיבורה שלו, ג’רלדין, אומרת בכמה הזדמנויות: “אפשר להיות כל מה שרוצים. צריך להרגיש נוצצת. אני מרגישה את זה בפנים, פשוט יש לי בלב הרגשה כזאת, נוצצת”! (מתאים לגילים 4-6)
ספר מקסים אחר הוא “זהבית נסיכת הים” שכתבה ואיירה מרי -לואז גי (תרגום: שרה זלוף, ספר לכל).
זהבית היא אחותו הגדולה של אופק. היא האמיצה והוא הפחדן. היא ההרפתקנית והוא החששן. היא היזמית בעלת המעוף והוא… סתם.
זהבית ואופק מגיעים אל חוף הים וזהבית מציעה לאופק להכנס למים. ופעם אחר פעם אופק מסרב.
“‘בוא תכנס.’
– ‘לא עכשיו.’
‘האם אתה בא אופק?’
– ‘לא ברגע זה’.
‘בוא נחפור בור עמוק מאד’ , אמרה זהבית.
– ‘למה? שאל אופק, בשביל מה? לאן נגיע?’
‘לסין’ ,ענתה זהבית.”
הטקסט מקסים והציורים יפהפיים. (מתאים לגילים 3-6)
בספרים שלנו הנסיכות יוצאות להציל את הנסיך או להלחם בדרקון, או גם וגם. זכורה לטוב במיוחד “הנסיכה שלבשה שקית נייר” מאת רוברט מאנץ’, (תרגום: רונית רוקאס, ידיעות ספרים וטל מאי), שיצאה להציל את הנסיך לבושה בשקית נייר, משום שכל בגדי המלכות היפים שלה נשרפו באש שירק הדרקון, וכל מה שהיה לנסיך לומר לאחר הצלתו היה “ככה את יוצאת מהבית?”. אז הם לא התחתנו…
***
מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.
השאירו תגובה