גדלתי בבית של ספרים, להורים שלי יש אוסף של מעל 5000 ספרים שמכסים כל פינה בבית הירושלמי הבהחלט לא גדול שלהם. כולל מדפים מעל לדלתות ובשירותים. הרבה ספרים נפלאים הגיעו איתי מהבית, אבל כבר כמה שנים שבראש הרשימה מככבים אצלי שלושה ספרים, שגיליתי מאוחר יותר בעצמי ואני מקנאה במי שעוד לא קרא אותם, על האפשרות לפגוש בהם לראשונה- המוות והפינגווין/ אנדריי קורקוב, המערה/ ז’וז’ה סרמאגו ואתה, שלי/ ארי דה לוקה.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
מומינים – גדלתי על הספרים האלה בתרגום הישן והאהוב, יש שישה בעברית ויש לי את כולם על אף שהם קשים מאוד להשגה כבר הרבה שנים. מתוכם אני אוהבת במיוחד את “קיץ מסוכן בעמק המומינים”. הספרים של טובה ינסון גאוניים מכל בחינה שהיא. התואם המושלם בין בניית הדמויות בכתיבה ובאיור ריגש אותי עוד כילדה, הרבה לפני שידעתי שאאייר את הסיפורים של עצמי.
3) מה הספר האחרון שקראת?
אני קוראת בממוצע ספר בשבוע (כשאין טלוויזיה מתגלות כל מיני נישות מתאימות של זמן לזה), אבל ספר שהשאיר עליי רושם כביר לאחרונה היה “חיים על נייר זכוכית” של יורם קניוק. משהו בקצב של הכתיבה שלו בספר הזה הופך אותו לספר שמתאים בעיקר לקוראים שרגילים לקרוא שירה.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
“סיפור על אהבה וחושך” של עמוס עוז – אני פחות טיפוס של עמוס עוז בכל מקרה. ספציפית עם הספר הזה, אחרי שיצא נתקלתי בו בכל סלון שהגעתי אליו וככה קראתי אותו בהמשכים. אהבתי אותו פחות ופחות מפעם לפעם, בסוף עזבתי. יותר מהכל הייתה לי תחושה שעמוס עוז כתב תנ”ך חדש שבו הוא גם בתפקיד האלוהים וגם בתפקיד העם הנבחר. ויסלחו לי אוהביו ומוקיריו.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
“עיר ימים רבים” של שולמית הראבן. היא סופרת ענקית בעיני והספר הזה הוא יצירת מופת גדולה. היא היתה צריכה לזכות בפרסים עליו, הוא היה צריך להפוך לאחת מיצירות המופת שמוכרות לכולם, כזאת שלומדים אותה לבגרות בספרות, כמו ‘סיפור פשוט’ של עגנון.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
אסטריד לינדגרן וטובה ינסון – בתחום ספרי הילדים.
ארי דה לוקה, עגנון, רומן גארי, יהודית הנדל – בתחום ספרי המבוגרים. ויש עוד המון.
7) ספר שנתן לך השראה?
יש ספר שנתן לי השראה בדיעבד, אם אפשר לומר את זה. גיליתי במקרה לא מזמן מאיירת אוסטרלית מפעימה, פריה בלאקווד, שאני לגמרי מרגישה תלמידה שלה למרות שכל הספרים שאיירתי עד כה אויירו לפני שנתקלתי בה. וכמוה גם אצלי באיורים כל הילדים נועלים בלאנדסטון, שזה כמובן בכלל אות משמים. הזמנתי מייד את כל הספרים שלה מאמאזון וכשהם הגיעו היתה לי חגיגה אמיתית.. התוכן גם היה סבבה כמובן, אבל האיורים, אלוהים. מפעימים ומעוררי השראה.
8) ספר עיון מומלץ?
אישתי טוענת שדווקא קראתי אחד כזה לפני שלוש שנים אבל אני לא זוכרת. בקיצור, אני לא קוראת ספרי עיון.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
אני חוששת שאין כאלה כי אני חייבת שספר יהיה כתוב ממש טוב כדי להנות ממנו. זה חלק מהותי מהסיפור מבחינתי.
***
תהילה גולדברג היא גננת בחנוך האנתרופוסופי בעבר ומאיירת וכותבת ספרי ילדים בהווה. נשואה לאשה ואם לזאטוטה, ומתנדבת בארגוני הסברה וסובלנות של הקהילה הגאה בישראל. בשנת 2014 הוציאה לאור את ספר הילדים “תכלת הצב” – ספר הילדים העברי הראשון שגיבוריו חיים במשפחה לסבית. הספר יצא בהוצאה עצמית וכעת, שנתיים לאחר המהדורה הראשונה, נפתח פרוייקט מימון המון על מנת להוציא מהדורה שניה של הספר – פרוייקט שיסתיים בעוד פחות משבוע (עד ה-3 ביוני).
“הסיפור על תכלת הצב ועל ילד מחמד” הוא סיפור עדין ורגיש העוקב אחרי צב קטן וילד קטן אשר נפגשים בפארק העירוני בתל אביב והופכים להיות חברים. תכלת הצב והילד גיא שונים זה מזה. בתחילה כל אחד מהם רוצה לשנות את חברו בכדי שהוא יוכל להיות שלו. הקושי בו הם נתקלים בדרכם אל מימוש רצון זה, מלמד אותם מה משמעותה של חברות אמיתית.
זהו ספר הילדים העברי הראשון אשר מציג משפחה לסבית של שתי אמהות וילד כחלק מעולמן של הדמויות שלו. בעוד רוב ספרי המשפחה מוכוונים לילדי הגן סיפור ייחודי זה מותאם בשפתו ותפיסת עולמו הרגשי לפעוטות. בספר זה שזורים האיורים והמילים לכדי יצירה אחת שלימה ונוגעת ללב שהאהבה לקטנטנים והרגישות לנקודת מבטם על העולם ניכרת בה היטב.
הספר יצא ב2014 והתקבל בהתרגשות גדולה אצל קהל הקוראים ובתקשורת בישראל. לראשונה מוצגים בספר ילדים חיים זוגיים ומשפחתיים לסביים בפשטות שאיננה מובנת מאליה. בעוד האיורים מלאי החן מנכיחים שגרה משפחתית בגינה תל אביבית עכשווית, הסיפור נוגע ברצון המשותף לכל ילד בעולם – ללמוד כיצד להתיידד.
הספר הגיע כבר למאות משפחות משלל סגנונות ומגזרים ברחבי הארץ, לעשרות ספריות ציבוריות וגני ילדים- גם במגזר הדתי, מוצג בספריית האיור של מוזיאון ישראל ובבית אריאלה, ונבחר להיות אחד הספרים שיצגו את ישראל ביריד הבינלאומי לספרי ילדים שהתקיים באפריל 2016 בבולוניה.
תכלת הצב זכה להתייחסות ולהמלצות מדמויות חשובות ומעוררות השראה:
ציפי גון גרוס [בתכניתה “ספרים רבותי ספרים”] – “ספר ילדים מקסים, גם בטקסט וגם באיורים שלו. אם תרצו, סיפור עדכני שמתכתב עם הסיפור הגדול של 4 אמהות האומה. מומלץ מאוד.”
גלילה רון פדר עמית – “בעולם שבו ילדים חיים במשפחות מגוונות, שתי האימהות של הצב ושתי האימהות של הילד שזורות בסיפור בטבעיות ראויה להערכה, ומתקבלות כעובדה שאין צורך להעמיק בה יותר מדי. נכדי שעליהם ניסיתי את “תכלת הצב וילד מחמד” נהנו, צחקו במקומות הנכונים ואהבו מאוד את האיורים. מומלץ בחום!”
[…] רן דברת ותהילה גולדברג ענו השבוע על השאלון של קורא […]