ראיון עם הסופרת והמתרגמת מרב זקס-פורטל, מחברת הספר “מלאכים באופק” (אקס ליבריס וידיעות ספרים)

היי מרב, אנחנו נפגשים לכבוד צאת ספר הביכורים שלך “מלאכים באופק” בהוצאת אקס ליבריס וידיעות ספרים ובעריכת חיים באר. קודם כל השאלה המתבקשת – מה פתאום מתרגמת ידועה ובעלת שם כמוך מוציאה לפתע רומן ביכורים? איך זה קרה?

תמיד כתבתי, בעיקר שירים וסיפורים קצרים אבל כנראה בגלל שאני עוסקת כבר שנים  בתרגום ספרותי, מצא לו הדחף היצירתי פורקן בתרגום כתביהם של אחרים. לפני כמה שנים, כשילדיי גדלו וסוף סוף הצלחתי לישון בלילות, היה לי יותר זמן ואנרגיה והחלטתי לבדוק את עניין הכתיבה ברצינות. נרשמתי ללימודי תואר שני בכתיבה יוצרת בבן גוריון, שהיו אגב הנאה צרופה, ושם בעקבות פידבק שקיבלתי מסטודנטים וממורים ובהשראת מנחים מעולים כמו שמעון אדף, סמי ברדוגו, אתגר קרת ואחרים, הבנתי שאני רוצה לכתוב באופן אינטנסיבי יותר. שם גם נולד הרומן הזה. 

יש משהו מעבודת התרגום שהשפיע על הכתיבה שלך? את חושבת אפשר לזהות שהספר הזה נכתב בידי מתרגמת?

בוודאי שהשפיעה. קודם כל מהבחינה הטכנית, למעשה, כמעט מכל הבחינות מתרגם הוא יוצר בפני עצמו. אי אפשר לתרגם ספר כמו שצריך מבלי לכתוב אותו מחדש בשפת היעד. אבל רק כשהגעתי למגמת כתיבה הבנתי בעצם עד כמה הכשירה אותי העבודה כמתרגמת להיות כותבת. כמובן שאת הדבר המהותי, את ה’מה’ צריך להביא מהבית. אבל ה’איך’ הוא בהחלט חלק לא פחות חשוב בכתיבה.

הכתיבה שלך חשופה וגם סובבת סביב הביוגרפיה האישית שלך. היה לך קושי להתערטל דרך הכתיבה? היו לך אולי חששות מתגובותיהם של הקרובים לך?

אכן הגיבורה בספר מתערטלת גם נפשית, וזאת בנוסף לכך שהסיפור מסופר בגוף ראשון. אולי לכן אמרו לי הרבה מהקוראים שלו  שאני אמיצה אבל, כמו שאמר לי פעם חיים באר, מי שמחכה שהוריו ימותו כדי לכתוב לא יכתוב לעולם. אני מבינה את הקושי שבדבר. אבל האמת היא שלא חששתי כי כמו שאומרים “מה שקורה בספר, נשאר בספר” 🙂 . כמובן ששמחתי מאוד כשהוריי ושאר בני המשפחה קיבלו את הספר באהבה. הספר הוא לא ביוגראפי בשום אופן אבל בהחלט השתמשתי ברסיסים מהביוגרפיה שלי, באותו מובן שאמן היוצר פסיפס משתמש קודם כל באבני הסביבה שלו.

איך הייתה העבודה עם סופר עטור שבחים כמו חיים באר? תוכלי לתת דוגמאות להשפעה שלו על הספר ועל הכתיבה שלך?

זאת באמת זכות לעבוד עם חיים, שהוא גם סופר נפלא וגם עורך נהדר. קשה לי לומר במה ההשפעה שלו ניכרת כי אחת מאיכויותיו כעורך היא העדינות והנטייה שלו להתערב כמה שפחות. הוא אמר לי פעם שהוא רואה את עצמו כמאמן כדורסל, כזה שתפקידו לנטוע בי אמון ביכולות שלי ולכוון אותי. בכל מיני צמתים של התלבטויות הוא ידע לומר בדיוק את הדבר הנכון שבעקבותיו הלכתי הביתה והבנתי פתאום מה צריך לעשות.

חיים באר. צילום: ד"ר אברהם באר.

שאלה שמטרידה אותי תמיד: איך בוחרים שמות לגיבורים – האם מדובר בהחלטה אקראית (השם הראשון שעולה לראש) או שיש מחשבה עמוקה מאחורי זה? (נספר לקוראים שבמקרה של “מלאכים באופק” לגיבורה הראשית קוראים ענבל).

אה, שאלה טובה. קודם כל יש לי אהבה גדולה לשמות, הם מעסיקים אותי מאוד ויש לי כל מיני תיאוריות על שמות ועל הקשר ביניהם לבין ההורים שבוחרים בהם. את ענבל לא ממש בחרתי, היא פשוט התממשה, אני זוכרת שיום אחד היא נולדה ולא היו לי הרבה ברירות אלא לקרוא לה כך. גם לגבי השמות האחרים נעזרתי באינטואיציה והמגבלה היחידה הייתה שלא יהיו שמות של אנשים הקרובים אלי. זה לא בהכרח השם שעולה לראש ראשון אלא השם המתאים לדמות, קשה להסביר את זה באמת, קצת כמו לבחור בשם לילד, אתה פשוט יודע אם השם מתאים או לא.

קראת ספרים בזמן כתיבת הספר, או שהעדפת להתנתק מכתיבתם של אחרים ולהתרכז בשלך?

במשך כל זמן הכתיבה המשכתי לתרגם ספרות ולכן, בהכרח, גם קראתי ספרים. אבל האמת היא שאני תמיד קוראת. בעיקר באנגלית וזה אכן היה לי פשוט יותר במהלך הכתיבה מאשר לקרוא בעברית. גם כרגע אני קוראת ספר ענק וחשוב בשם The Narrow Road to the Deep North של ריצ’ארד פלנגן, שעליו הוא זכה בפרס בוקר. בקרוב אתחיל לתרגם אותו עבור הוצאת מטר. 

את מתכננת לכתוב רומן נוסף?

בהחלט. למעשה אני כבר כותבת אותו. בתקופה שבה חיכיתי לתשובות מהוצאות הספרים התחלתי לכתוב את הרומן הבא שעוסק בנערה בשם אופק שיוצאת לחפש יולדת שנעלמה עם התינוק שלה. אמא של אופק היא זו שיילדה את הנעלמת בלידת בית, ולכן היא האחרונה שראתה אותה והנאשמת המיידית בהיעלמותה. זה ספר אחר לגמרי, קליל יותר, ויחד עם זאת קשור באופן שעוד יתברר בהמשך, למלאכים באופק.

מרב זקס-פורטל. צילום: איציק פורטל.

ועכשיו לכמה שאלות כלליות יותר: מה הקושי הכי גדול בעבודה כמתרגמת ומהי ההנאה הגדולה ביותר בעבודה הזו?

האמת היא שזה נורא תלוי בספר. כשהספר הוא טוב, אני מאוד נהנית לתרגם אותו, כשהוא גרוע, קלישאי ומסורבל, אני די סובלת ובעיקר נאבקת בדחף ‘לשפר’ אותו. הקושי העיקרי בעיניי הוא השכר. תרגום ספרותי הוא מקצוע הדורש מיומנות, ניסיון, השקעה מרובה מאוד וכמובן כשרון. השכר בישראל לתרגום כזה מקביל פחות או יותר לשכר מינימום וזה מחפיר לדעתי. 

מה עמדתך לגבי חוק הספרים וכיצד את רואה את עתידו של שוק הספרים הישראלי?

כמתרגמת ספרים וכסופרת מתחילה, החוק הזה רע בעיניי בטח ובטח במתכונתו הנוכחית. גם המצב טרום החוק היה קשה, אבל למרות כל הכוונות הטובות שהיו למי שניסח אותו, התוצאה פשוט לא טובה מספיק. 

ולסיום, אף על פי שענית בעבר על השאלון בקורא בספרים, נשמח אם תמליצי על כמה ספרים שאת אוהבת ועל ספרים שלדעתך לא זכו לתהודה מספקת.

אחת הסופרות האהובות עלי ביותר ושאינה מוכרת מספיק בארץ היא מג רוסוף. מדובר בסופרת מופלאה הכותבת סיפורי התבגרות מרגשים וחכמים שעליהם אני ממליצה לכל מי שהיה מתבגר פעם ולכל מי שמגדל כאלו. בקיצור, לכולם. היה לי העונג לתרגם אחד מהם: ג’סטין קייס ואני ממליצה עליו בחום, כמו גם על האחרים: ככה אני חיה עכשיו (מטר) ותארו לעצמכם שאינני (ידיעות ספרים).

יש עוד הרבה מאוד ספרים נהדרים שהולכים לאיבוד בתוך ים הספרים שיוצאים בארץ, לא מעט מהספרים שתרגמתי הם כאלו, אבל הפעם אמליץ על שלושה מאת סופרים ישראלים שאני מחכה כבר לספרם הבא:

תיקון אחרי חצות של יניב איצקוביץ’ (כתר), שהגיבורה שלו היא אישה יהודיה מעיירה נידחת היוצאת למסע מטורף על מנת להתיר את אחותה מעגינותה. זה ספר שהוא גם מהנה מאוד, גם מחכים וגם כתוב היטב.

נתב”ג של יואב כ”ץ (עם עובד), מותחן פעולה שמתרחש בשדה התעופה (שבו עבדתי שלוש שנים ואני יכולה להעיד שהדיוק בפרטים גדול מאוד) במועד שבו מתרחשת תחיית מתים הלכה למעשה. זה ספר מצחיק ועצוב וביקורתי מאוד על החברה הישראלית.

גחליליות של גילית חומסקי (ידיעות ספרים), המספר על אישה שגדלה בעיר דתית ההולכת ומתחרדת ונע אחורה וקדימה בזמן. זה ספר שיש בו המון יופי, כאב ורגעי קסם. 

 ***

מרב זקס-פורטל, בת קיבוץ גבעת ברנר, היא מתרגמת ספרות יפה ובוגרת תואר שני בחוג לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן גוריון. פרסמה סיפורים קצרים בבמות שונות. מלאכים באופק (הוצאת אקס ליבריס וידיעות ספרים) הוא הרומן הראשון שלה.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן. 

עוד על הספר:

בגילוי לב נועז, בפיכחון ובישירות כובשת, שימשיכו להדהד אצל הקוראים עוד זמן רב, יוצאת אישה צעירה לערוך את חשבון עולמה. זהו מסע כפול: בעודה חושפת טפח אחר טפח מחיי משפחתה כאן ועכשיו ומספרת על בעלה ועל ילדיה המתבגרים, היא מנווטת אותנו ביד בוטחת, ביושר וברגישות שוברת לב אל הפרק העלום בעברה – ילדותה ונעוריה בקיבוץ, נישואיה הראשונים בעקבות היריון מוקדם מדי, אובדן בנה התינוק ושאר התנסויות מסעירות שטלטלו אותה בעתות משבר.

“מלאכים באופק הוא הישג ספרותי מרשים של יוצרת נפלאה”.

חיים באר