השאלון עם מיכל פאר, מחברת הספר “אתם, שחיים יפה כל כך” (הוצאת אחוזת בית)

1) מהם הספרים האהובים עלייך?

אני אוהבת ספרים שמאתגרים אותי למחשבה ולרגש, שיש בהם עיסוק ברור בשפה ובצורה. ספרים שמתחבטים ברעיון כלשהו. כאלה שמורדים במובן מאליו, במרדים, במלטף, שמרחיבים את הגבולות שבהם מתקיימת הספרות. ספרים שמעבירים את התחושה של הדחיפות בכתיבה שלהם, במסירה שלהם את הדבר, גם אם הם עצמם נדמים כאילו הם רק מרפרפים סביב רעיון. יש גם ספרים שעוסקים בדימוי אחד, מנסים ללכוד אותו במילים, בשפה. אני אוהבת גם ספרי שירה. לפעמים אני קוראת שירה בשפות שזרות לי, בקול רם, בטח בשיבוש ההגייה, רק כדי לשמוע משהו מהצליל, להרגיש את פעימות הדם של המשורר. ויש גם ספרי עיון ומסות, שמוציאים אותי למסעות, לפעמים אף מבלי לצאת מהבית, וזה תענוג. כן, לפעמים זה רק לקרוא פסקה אחת ולהיות איתה שבוע שלם.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?

קראתי הרבה מאד כילדה, אמי נהגה לפעמים לקנות לנו ספרים במקום אוכל. וגם היינו מתייצבים בספרייה ליד הבית פעמיים שלוש בשבוע. אהבתי ספרי הרפתקאות, ספרים שתיארו ארצות רחוקות, ודמויות שלא הכרתי דומות להן בחיים. אהבתי ואני אוהבת מאד את לאה גולדברג. וכמובן, את הקלאסיקה, את סיפורי המיתולוגיה היוונית ואת סיפורי התנ”ך. אלא שאז, בגיל צעיר יחסית דודתי, שהיתה בזמנו סטודנטית לפילוסופיה, ליוותה אותי לספרייה וגילתה לי את מדפי הספרות למבוגרים. זה היה מטלטל. היא הניחה בידי כמה ספרים ביניהם “הציפור הצבועה” ו”החטא ועונשו”, וככה חזרתי הביתה באותו יום, נושאת את הספרים האלה, בעיניים אדומות, כאילו מצאתי אוצר.

3) מה הספר האחרון שקראת?

יש לי הרגל מגונה לקרוא כמה ספרים במקביל, ובתקופה האחרונה אני קוראת גם הרבה ספרי עיון ופילוסופיה לצורך מחקר הדוקטורט שלי שעוסק בקולנוע. ויש את הספרים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב. בין השאר אני קוראת עכשיו את “החורש במים” של הודא ברכאת, סופרת ממוצא לבנוני. אני מוצאת שם הדים לזיכרונות שסיפרו לי סבי וסבתי שהגיעו לתל אביב מהעיר חאלב. היום לא נשאר דבר מהעיר הזאת, שהיתה ככל הנראה אחת היפות בעולם, רק הרס ומוות ועצב. אני נמצאת גם בסיום הקריאה של הספר המפתיע “החבורה מברלין” של ארנסט האפנר. וספר נוסף, “Mother’s Day” של סופרת ממוצא רומני החיה בגרמניה ששמה Carmen-Francesca Banciu, ספר יפהפה, מתנועע בין שירה לספרות.  

4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה?

אין אחד כזה, אולי כי לא קראתי אותו?

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

אני חושבת על “חנויות קינמון” ו”בית המרפא בסימן שעון החול”, של ברונו שולץ. היצירות זכו אמנם להערכה רבה מאד, אבל לעולם לא יספיקו המילים לתאר את מה ששולץ עשה בהן. מזיגה יוצאת דופן של ציור, ארכיטקטורה ושירה בתוך הספרות. רק לחשוב ולבכות על גורלן של היצירות האחרות שכתב והלכו לאיבוד, ואלה שיכולות היו להיכתב אם היה נשאר בחיים. 

6) ספר שנתן לך השראה?

אני מניחה שספרים רבים נתנו לי השראה, כמו גם יצירות אמנות. אני קוראת הרבה, ומוקפת תמיד בספרים, על המיטה, על השולחן, יש גם ערמות על הרצפה ותמיד אני נושאת איתי לפחות ספר אחד בתיק, כי לעולם אין לדעת מתי יתפנה לך שבריר רגע לפתוח ספר ולקרוא בו. לפעמים ההשראה היא ברעיון כלשהו, במחשבה, לפעמים במשפט שהדהד בתוכי. ז’ורז’ פרק בספרו “חלל וכו’: מבחר מרחבים” חידד בזמנו את המחשבה שלי על מרחב וזמן, ואני חושבת ששני המושגים האלה באים לידי ביטוי באופן משמעותי ברומן שלי. 

7) מיהם הסופרים האהובים עלייך? 

אנסה, זו תהיה רשימה חלקית ויסלחו לי אלה שלא הזכרתי: קפקא, שולץ, רוברט ואלזר, שעכשיו תורגם רומן נוסף שלו לעברית ואני סקרנית מאד, דון דלילו, פלאנרי או’קונור, דוסטויבסקי, נבוקוב, גוגול, דבלין, פוגל. ומשוררים, הלדרלין, דילן תומאס, זביגנייב הרברט, פרוע’ פרחזאד, למשל. אני קצרת נשימה לא כי הרשימה ארוכה כל כך כמו שהיא מרגשת אותי מאד.

8) ספר עיון מומלץ?

אין דבר היכול להשתוות לקריאה בכתביו של ולטר בנימין. הקריאה בו מלווה תמיד בחרדת-קודש, הנה אני משוטטת זהירה-זהירה בתוך ההרהורים שלו, זיכרונות הילדות שלו, ההגות וביקורת התרבות.

9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?

ספרי מתח. כמו סרטי ה”גילטי פלז’ר”. של פטרישיה קורנוול, למשל. ויש את ספרות המתח שהיא ספרות אמיתית כמו זו של ז’ורז’ סימנון.

***

מיכל פאר, ילידת תל אביב, היא דוקטורנטית במרכז DAAD ללימודים גרמניים בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ירושלים, ועובדת כמרצה במחלקה לקולנוע במדרשה לאמנות בית ברל וכמנהלת מגמת הקולנוע בתיכון עירוני א’ לאמנויות בתל אביב. בימים אלה רואה אור ספר הביכורים שלה “אתם, שחיים יפה כלכך” בעריכת דנה אולמרט (הוצאת אחוזת בית). 

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן. 

עוד על הספר:

אתם, שחיים יפה כל כך הוא רומן שנון ופרוע, המגולל את סיפורה של משפחה צעירה בשכונה בשולי תל אביב. חלקו הראשון נפתח בשלהי שנות השמונים, ביום שבו האב, קיקה ויינשטיין, נוכל רב-קסם שהסתבך בשקריו, נמלט מהארץ ומותיר מאחור את אשתו מרים ואת ילדיהם, אילזה ואסי. מכאן נע הרומן קדימה ואחורה בזמן ובמרחב, וחושף מסכת של זהויות בדויות, נדודים ושושלת פגועה אחת.

אתם, שחיים יפה כל כך כתוב בתנופה ובבשלות, וכל אחד מחלקיו מתאפיין בחותם סגנוני מובחן וייחודי. התמונות והסיפורים המצטיירים ומצטלבים דרכו מרהיבים, אפלים וספוּגים באירוניה דקה. קריסתה של המשפחה בניצוחו של האב נפרשת במילותיה של מיכל פאר כסיפור אינטימי, ובה בעת כמהלך פטאלי וידוע מראש של התפוררות הערכים וחלוקת התפקידים שבבסיס המשפחה הגרעינית הישראלית.

“מיכל פאר מצליחה לברוא לנגד עיני הקוראים דרמה המתרחשת בחייהן של דמויות חד-פעמיות וטיפוסיות בעת ובעונה אחת. אני מוקסמת מן השילוב שהיא יוצרת בין רפלקסיה, אירוניה, הומור ותחכום לבין ביטויי רגש ישירים וחשופים של אהבה וגעגוע הבוקעים מלב ליבה של ההתפוררות המערערת.”

דנה אולמרט

*) את תמונת השער צילם גיא שפירא.