1) מהם הספרים האהובים עלייך?
ככלל אני אוהבת ספרים שמתחבטים בענייני שפה ובאופני הסיפר. ספרים שמושקע בהם מאמץ לשוני. שמעלים שאלות הקשורות בעיצוב הטקסט. אני אוהבת טקסטים ניסויים, משחקיים, צורניים. ולמעשה אני אוהבת שירה אולי אף יותר מפרוזה. אני יכולה להעיד על עצמי כעל משוררת לטנטית. אילו היה לי אומץ מצד אחד והיעדר יראת כבוד מצד שני הייתי חוצה את הקווים. כך או כך אני רואה בשירה את אחותה הגדולה של הפרוזה וכשאני ניגשת לכתיבה אני מחליפה ערוצים כל הזמן. השירה פסקנית פחות מהפרוזה, פחות בטוחה בעצמה, שואלת תוך כדי כתיבה.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?
ישנם הספרים שהיו אהובים עלי בילדותי בין השאר מיתולוגיות של עמים שונים, קלסיקה ישראלית, ובעיקר אנציקלופדיית תרבות שלא היתה בביתנו. הורי השתייכו לאסכולת מכלל לנוער, ואילו תרבות היתה צבעונית וחדשנית, במושגי התקופה, מפתה מאוד לקריאה. וישנם הספרים שהקראתי לילדי, גם כאן מיתולוגיות וקלסיקות בעיקר, ולא מעט שירה לילדים. בני אף היה כרוך אחר סיפורי המקרא, מיתולוגיה יהודית, לצורך העניין.
3) מה הספר האחרון שקראת?
רומן 11, ספר 18 מאת דאג סולסטד (תרגום מנורווגית: דנה כספי). במרכז הרומן אדם שחייו הם רצף של אירועים לא מתוכננים אשר מחליט לנתב את גורלו. למעשה הוא תופס עליו בעלות ומשתלט עליו באופן קיומי-אירוני-אבסורדי, ומותיר את הקוראת בהשתאות גמורה. רומן 11, ספר 18 הוא סמל ומופת לקפדנות אסתטית ומוסרית – מוסרית מן הבחינה הלשונית – והוא כתוב בשקיפות, בתמציתיות ובענייניות מעוררי השראה.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
מאה שנים של בדידות ויסלחו לי כל מעריצי הספר והסופר.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
כאן בישראל קופץ לי לראש ספרה של הסופרת המוערכת דווקא רונית מטלון – גלו את פניה. הנובלה הזו לא רק שלא זכתה להערכה מספקת, היא הצליחה להרגיז את הרפובליקה הספרותית. על פניו, גלו את פניה הוא סיפור של קנאה רושפת בעקבות אהבה נכזבת – מין מדיאה תל אביבית, אך מתחת לפני השטח רותחים זרמים. והמוזיקה שלו יפהפייה.
6) מיהם הסופרים האהובים עלייך?
שאלה מכשילה ואף על פי כן. ישנם רבות ורבים, אסתכן ואתמקד באלה הכותבים בימינו. בין הישראלים: לילך נתנאל, עינת יקיר, דרור בורשטיין, רונית מטלון, יערה שחורי (מחכה ומצפה לספרה הבא), עילי ראונר, ענת עינהר, אורלי קסטל בלום, אלמוג בהר, יואל הופמן, עודד מנדה-לוי (הכותב שירה בפרוזה, או להיפך). ועוד. בין הלא-ישראלים שעודם בינינו: אלנה פרנטה, אלפרידה ילינק, ג’ני ארפנבק, אריאנה הרוויץ, מארי נדיאיי, (רק נשים בינתיים, מה יהיה?) הנורווגים כמובן: של אסקילדסן, פר פטרסון, וההולנדי חרברנד באקר. ועוד.
7) ספר שנתן לך השראה?
בדרך כלל תשובתי לשאלה הזאת היא – מולוי מאת סמיואל בקט. הפעם אציין השראות אחרות: המאהבות מאת אלפרידה ילינק, והשיחה האינסופית מאת מוריס בלנשו, כל אחד בתורו תרם לי כמה מחשבות, רעיונות, ואולי אפילו כמה משפטים.
8) ספר עיון מומלץ?
משטר זה שאינו אחד מאת אריאלה אזולאי ועדי אופיר (לא אתנצל, במקרה זה, על הקרבה המשפחתית). אילו נדרשתי לבחור ספר לשיעור אזרחות לתלמידי תיכון – זה הספר. בנוסף למידע הרחב שהוא מספק על תולדות הכיבוש והפיכתה של ישראל למעצמה קולוניאלית המושתתת על חברה אזרחית-מעמדית, הוא מציע אפשרות לדמיין את סוף הכיבוש בבחינת – אם תרצו אין כיבוש.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
אני יכולה לתאר לעצמי איך נשמעת תשובתי, ובכל זאת אין לי רשימה כזאת.
***
אילנה ברנשטיין היא סופרת, מחזאית ועורכת ספרותית. בימים אלה רואה אור ספרה ה-11 במספר – “ימי ראשית” (הוצאת בבל) – ספר שנכתב ברצף במשך 8 יממות.
לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.
עוד על הספר:
היא ילדה, הוא ילד, ואלה ימי ראשית האהבה. בהמשך היא אישה, הנשים כולן, והוא הגבר שלא יהיה לה לעולם. כל הגברים כולם. לפעמים הוא חוקר ספרות. גם הוא ברבים. ובעבר. אף כי בראשה נחשבות מחשבות על עתיד. אולי בגלל היותה סופרת. לפעמים הוא אישה. ילדה פגועה מינית. או ילד הנשוי רבע מאה ויותר. הגופים מתחלפים, גם הזמנים. אהבתם אינה צנועה. ואלה ימי ראשית. טוב לו, כך הוא אומר לה כשהוא משחרר את לשונותיו − הכתובה והאחרת − שהיא אותה לשון בעצם כשמדובר באהבה. והיא? רוצה לכתוב על סוסים, כמו המשוררים הגדולים. אבל כל מה שהיא יודעת על סוס זה אלטע זאכן.
השאירו תגובה