ספרים שלא מרגישים חובה לציית לחוקי הפיזיקה של הספרות, שלא חוששים להשתמש במציאות כנקודת פתיחה וכמצע לשינוי. דוגמאות בודדות: “איך גורמים לאהבה להישאר” של טום רובינס – סיפור אהבה המתרחש על קופסת סיגריות קאמל, “גלפגוס” של קורט וונגוט הנפתח מיליון שנים(!) לאחר 1986, “אי נזירת האהבה” של כריסטופר מור הבודה כת הסוגדת למטוסי מטען או “הכרונוליתים” של רוברט צ’רלס וילסון ובו אנדרטאות מהעתיד המקדימות את זמנן ומופיעות בהווה. ספרים כגון אלה לא חייבים להשתייך בלעדית לז’אנרים כמו מד”ב או פנטזיה. גם “מילכוד 22” הוא כזה לדעתי, באופן בו הוא הופך על פניה את המלחמה או מספר את סיפורה.
וגם רומני חניכה המצליחים לרגש ולהסיע אותי בזמן כמו “ג’ורג’ ברניני חוזר הביתה” של ניקולאס מאייר, כי כפי שכתב טום רובינס – “אף פעם לא מאוחר מדי לילדות מאושרת.”
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
ספרים שרוקחים את אותו קסם שתיארתי בסעיף הקודם, אך מנקודת מבטם של ילדים – למשל, ספרי המומינים של טובה ינסן, “ההוביט” של ג’.ר.ר. טולקין, ספרי נרניה של ק.ס. לואיס, “מעשה במעשה” של א.א. מילן, “כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי” של דבורה עומר. וגם ספרות ילדים בריטית המצליחה לפרוש במוחו ובליבו של הקורא אחו – כדוגמת “גבעת ווטרשיפ” או “הרוח בערבי הנחל”. כמובן שאת כל הספרים הנ”ל כדאי גם לקרוא כמבוגרים.
3) מה הספר האחרון שקראת?
לקראת יציאתו לאור של “לחצות נהר פעמיים” חזרתי אל “שלושה בסירה אחת” של ג’רום ק. ג’רום. אחרי הכל, הירקון הוא התמזה שלנו.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
הבטחתי לעצמי שלא אשתמש גם אני בתשובת ברירת המחדל הנהוגה בענף (כלומר, יוליסס). יש בהחלט ספרים הרואים אור בעברית וזוכים למהומה שאינה ברורה לי. אבל אני מעדיף להלל את הספרים שאני אוהב מאשר להשמיץ את אלו שלא.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
הספרים המתורגמים לעברית שקראתי, זכו להערכה מספקת מעצם תרגומם לעברית. ומהספרות העברית אוכל להזכיר ספר משעשע מאוד שנקרא “הפילוסופיה הבלתי גמורה של העכברים” מאת של ברמן המוכיח בין השאר מדוע כלבים נפגשים זה עם זה תמיד במקרה אך חתולים אך ורק במכוון.
ב”גבעת ווטרשיפ” יש כוח סיפורי אינסופי, ממש מעיין נובע של עלילה שנותן לי זריקת כתיבה מרעננת בכל פעם שאני חושב עליו. וגם “רדומים למחצה בפיג’מות של צפרדעים” של טום רובינס (שלא תורגם לעברית). הספר משתמש בגוף שני הווה באופן ששינה את הזוית בה אני רואה את גיבורי כל ספריי מאז – לא רק כניסה לראשם בגוף ראשון או מבט ממרחק של גוף שלישי יודע כל, אלא גם יציאה להרפתקה משותפת כשהם כלים על לוח משחק פרוש, ואני איתם.
8) ספר עיון מומלץ?
אני חושש שכל ספרי העיון שקראתי לאחרונה עוסקים במיתוסים הקשורים למפלצות שונות ומשונות השוכנות בנהרות ובאגמים. למהדרין בלבד.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
ללא תחושת אשם כלשהי – ספרי “החמישייה הסודית” של אניד בלייטון וספרי “אסטריקס”.
***
יואב אבני הוא סופר ומתרגם. בין ספריו הקודמים: רב המכר “שלושה דברים לאי בודד”, זוכה פרס גפן לשנת 2010 “החמישית של צ’ונג לוי”, וזוכה פרס גפן לשנת 2012 “הרצל אמר”. ספרו החדש, “לחצות נהר פעמיים” יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.
לעמוד הספר “לחצות נהר פעמיים” באתר ההוצאה לחצו כאן.
עוד על הספר:
זהו חורף קודר וסוער. גשם יורד ללא הפוגה, הירקון עולה על גדותיו, ובמשרד חקירות קטן ברחוב אבן גבירול מַפנה איתמר – פליט הייטק וחותר קיאק לשעבר – גב לַחיים על כל מה שכרוך בהם. הוא מרגיש מוצף, טובע בבעיות היומיום, וכל מה שהוא רוצה זה שקט, רצוי מהסוג היבש והחמים והבודד, רק הוא ודגת הזהב שלו, גולדי הון. איתמר מבקש נואשות להאמין שמה שרואים זה מה שיש, ומעולם לא העז להציץ מתחת לפני השטח, כי שם ממתינות צרות של אחרים.
אבל אז נכנסת בחורה לחייו. לרוע המזל היא מלוּוה בעבריין גדול מידות, מהיר חימה וחולה שליטה, המחפש את מעבידו של איתמר, שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה. או הנהר. איתמר נזרק למימיה של תעלומה, בה גועשים פנסיונר סקוטי, תצלום מטושטש של הירקון, קריפטוזואולוגיה, הרבה יותר מדי כפתורים, ברנשים וחתיכות.
לחצות נהר פעמיים מאת זוכה פרס גפן, יואב אבני, הוא רומן בלשי מסוג שעוד לא קראתם. חכם ומתוחכם, קצבי ומותח, עולה על גדותיו מרוב הומור ושופע שנינה ואהבת אדם. בספרו החמישי מציע אבני, בסגנונו מלא הברק, גרסה מקומית לאחד המיתוסים הרודפים את הדמיון האנושי זה עידנים, שהיא גם שיר הלל אורבני לירקון ולכל מה שבו.
לחצות נהר פעמיים הוא הרומן הרביעי של אבני. קדמו לו רב-המכר שלושהדבריםלאיבודד, החמישיתשלצ׳ונגלויוהרצלאמר.
“הקולהספרותישליואבאבניהואאחרבמובןהטובשלהמילה. אתםיותרממוזמניםלגלותאותובעצמכם.” אריאל שנבל, מקור ראשון
[…] מאת מיגל דליבס ועל הסיפור "מרכבה" של רון דהן; השאלון עם יואב אבני; סיפורים מן הפרובינציה: בעלי חנות הספרים "מילתא" […]
[…] מאת מיגל דליבס ועל הסיפור "מרכבה" של רון דהן; השאלון עם יואב אבני; סיפורים מן הפרובינציה: בעלי חנות הספרים "מילתא" […]