סיפורים מן הפרובינציה: בעלי חנות הספרים “מילתא” ממליצים על ספריהם של רואלד דאל ולאה גולדברג

מיכאל ממליץ על “מטילדה” מאת רואלד דאל (זמורה ביתן, מאנגלית: יעל ענבר)

קשה לי לחשוב על ספר של רואלד דאל שלא אהבתי, לילדים או למבוגרים. אבל “מטילדה” הוא אחד האהובים עליי ביותר (לצד “המכשפות” ו”העי”ג”).
מטילדה סטמבל נולדה למשפחה הלא-נכונה. יש לה הורים איומים – סוחר מכוניות רמאי וחובבת-אופרות-סבון – שלא אוהבים אותה ולא מתעניינים בה, ואח גדול שאינו טוב מהם. היא ילדה חכמה עד כדי גאונות, שמצליחה ללמד את עצמה לקרוא ולחשב חשבונות בכוחות עצמה, ויש לה אפילו כוחות קסם, שיכולים לגרום לחפצים לנוע.

מטילדה מתחילה ללמוד בבית הספר באיחור (הוריה שכחו לרשום אותה), ושם היא פוגשת את המורה מרשמלו, שכולה טוב לב, ואת אחת הדמויות המוצלחות ביותר בספרות הילדים העולמית: המנהלת המרשעת, האיומה, המפלצתית – העלמה טרופדרוס:

“היא הייתה גוש ענקי של אימה מהלכת על שתיים, מפלצת עריצה ואכזרית שהפחידה עד מוות גם את התלמידים וגם את המורים. אפילו ממרחק אפפה אותה הילה של זדון, וכשהתקרבה כמעט אפשר היה להרגיש בחום המסוכן הקורן ממנה כמו ממוט ברזל מלובן ולוהט.”

עם תיאור כזה, ברור שיהיה מעניין – ואל תחששו שנפשותיהם הרכות של הילדים ייפגעו מתיאוריה של המנהלת הנוראית. הם מתים עליה!

מטילדה והמורה מרשמלו חושפות מזימה נכלולית של העלמה טרופדרוס (אחרי לא מעט הרפתקאות מסוכנות) ובסוף הספר (ספויילר) מטילדה עוברת לגור עם המורה האהובה, אחרי שהוריה ואחיה בורחים לספרד (המשטרה גילתה על מעלליו הלא-חוקיים של מר סטמבל).

זה סיום מבריק: משפחה, אומר לנו דאל, לא תלויה בקשרי דם בלבד. הוריה של מטילדה לא ממלאים את תפקידם, ולכן מותר (עדיף!) למטילדה לעזוב אותם ולעבור לגור עם המורה מרשמלו, שאמנם אינה קשורה אליה ביולוגית, אבל אוהבת אותה כמו אם. איזו אמירה נהדרת על אחריותם של הורים כלפי ילדיהם (ועל אימוץ). והכל בלי להטיף ובלי להגיש את הדברים על מגש. כמו דאל, תנו לילדים לפענח את הדברים בעצמם.

ועוד משהו, רלוונטי ליום האישה הבינלאומי שחל השבוע: מטילדה היא, כמובן, ילדה יוצאת דופן. היא אמיצה, נבונה, רגישה – ודאל לא מתייחס ל”תופעה” הזו כאל משהו מיוחד או ראוי לציון. היא לא ילדה מופלאה, היא אדם מופלא. כאלה ספרים כדאי לקרוא לילדים – משני המינים. ספרים שבהם מופיעות ילדות מופלאות, שהן כאלה לא למרות היותן ילדות, אלא בצד היותן ילדות.

ועוד משהו נוסף: אמנם אנחנו בענייני ספרים, אבל אי אפשר לכתוב על הספר הזה בלי להזכיר את הגרסה הקולנועית המבריקה שביים דני דה-ויטו. העלמה טרופדרוס חוזרת בסרט לשמה המקורי, מיס טראנצ’בול, והשחקנית פאם פריס מגלמת אותה באופן מושלם, ממש כך. היא מצמררת, מאיימת, מפחידה – ומצחיקה מאוד. פשוט אי אפשר לתאר מישהי אחרת בתפקיד. אם מצויים בסביבתכם ילדים בגיל המתאים (להערכתי שש עד עשר, אבל זה כל כך סובייקטיבי), קראו איתם את הספר, פנו לעצמכם אחר צהריים וצפו איתם גם בסרט. הוא אדיר!

אורה ממליצה על “מה עושות האיילות”  מאת לאה גולדברג (ציורים : אריה נבון, ספרית פועלים/אנקורים, הוצאת הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר)

על כריכתו הוורודה של של הספר הזה כתוב: “שירים לילדים”.

הנה “שיר לילדים”:

דג הזהב

על גבול השמים בקצה מערב
שוקעת השמש כדג של זהב,
טובלת ספינה בגלים ירוקים,
ספינה מפליגה אל סופי מרחקים.
יצא הדיג הצעיר בספינה,
לבן מפרשו, ורשתו לבנה.
יצא הדיג הצעיר למרחב
לדוג את השמש, את דג הזהב.
מפליג ונוסע בים הירוק,
והים עמוק והאופק רחוק,
הרשת יורדת, הרשת עולה,
שוקעת השמש עמוק במצולה.
נוסע דיג ודרכו ארוכה,
מוציא הדיג את רשתו הריקה
ורבים הימים ורבים הלילות,
חשכו עיני הדיג הכחולות.
יושבת בבית האם הזקנה,
יושבת האם וחולמת על בנה:
הפליגו לים עיניו הכחולות-
כמה ימים, כמה לילות!
והשחף בא אל האם הזקנה,
דופק על חלון בכנף לבנה:
“אויה לבנך שיצא למרחב,
לבנך, לא מצא את דג הזהב!”
יושבת האם לבדה, לבדה.
בחוט ובבד לא תיגע עוד ידה,
לא תבשל עוד ולא תתפור:
“בני, גם בלי שמש היה לנו אור!”
עוברים ימים וחולפים לילות,
עיני האם עצובות וגדולות.
יצא הבן למרחק ולא שב,
והשמש שוקעת כדג של זהב.

יפהפה. קורע לב. שיר ילדים? תשובה בהמשך.

בספר יש גם שירים עליזים: “שיר ההפלגה”, “מה עושות האיילות”, “שיר ליקינתון” ו”כובע קסמים” לדוגמא, אבל האיורים של אריה נבון, רישומים בדיו שחורה, משרים על הספר אווירה קודרת משהו, קצת מפחידה אפילו.

הספר הזה הוא בגילי. הוריי, שאהבו מאוד את שירתה של לאה גולדברג למבוגרים, הרבו לקרוא לנו, הילדים, מן הספר הזה. השירים העצובים (יש עוד כמה) לא נחסכו מאיתנו, והציורים האלה לא הרתיעו אותנו. והראייה – הספר התפרק מרב שימוש, עד שאחרי שהודבק שוב ושוב, נרכש עותק חדש תחתיו. ובכלל, כאלה היו ספרי הילדים של אז: “צריף קטן” גם הוא של גולדברג ונבון, “המפוזר מכפר אז”ר” – עיבוד של לאה גולדברג לסיפור של מהרשק עם איורים שלה עצמה. “בחלומי” של מרים ילן-שטקליס עם איורים של אילה גורדון ,”יש לי סוד”, גם של ילן-שטקליס, עם איורים של צילה בינדר ועוד רבים. כולם שחורי איורים, ובחלקם תכנים לא קלים.

היום איורים כאלה “לא עוברים”, בעיקר אצל המבוגרים הבוחרים את הספרים עבור הילדים. ואלה הם המבוגרים המבקשים ספרים “בלי שואה” ו”לא על יתומים”. להזכירכם – האסופית, פוליאנה, בילבי ואמיל (מ”אמיל והבלשים”) כולם יתומים.

אבל השירים של לאה גולדברג עומדים היטב במבחן הזמן ולימים ספריית פועלים, בעלת הזכויות, החלה להוציא אותם כספרים בודדים – שיר בספר, ובאיורים חדשים, צבעוניים ואופנתיים. כך יצאו “דוב דובוני בן דוביים מצחצח נעליים” (שיר בעל גוון סוציאליסטי) באיור יעקב גוטרמן; “בארץ סין” זכה לשתי הוצאות, אחת באיוריו של אבנר כץ והשניה באיור גלית לוין ו”המפוזר מכפר אז”ר” זכה לאיורים יפים ואינטליגנטים (כן, יש דבר כזה!) של נטלי וקסמן שנקר, שהפכה את  “המפוזר” של לאה גולדברג, שנראה כמו פליט שואה (הסתובבו אז רבים בארץ) ל”דודי שמחה שר”.

יש גם היבט כלכלי בכל הסיפור הזה: איורים שחורים זולים מאיורים בצבעים, וככל שיש שימוש ביותר צבעים, כך ההפקה מתייקרת. זאת הסיבה שבשנות הצנע רוב האיורים היו שחורים. פיצול ספר לספרים אחדים גורם ללקוח לקנות יותר ספרים ולפתוח שוב ושוב את ארנקו…

ולמען הסר ספק – כאשר בטלוויזיה הדלוקה בסלון מוצגות שלוליות דם, שלא לומר גופות מרוטשות, ילדים יכולים להקשיב גם ל”דג הזהב”.

***

לקראת פורים, ביום שלישי 15.3.16, תתארח ב”מילתא” ד”ר תמר עילם גינדין לערב מיוחד לכבוד ספרה “מגילת אסתר מאחורי המסכה”. ד”ר עילם-גינדין היא בלשנית המתמחה בפרסית ובאיראן העתיקה והמודרנית. מספריה: “מגילת אסתר מאחורי המסכה” (בעברית ובאנגלית), “הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום-אסלאמית”.

יום שלישי, 15.3.16, בשעה 20.30. התכנסות בשעה 20.00 ליין ולכיבוד קל.

שימו לב: הכניסה חופשית אך כרוכה בהרשמה מראש – בדוא”ל milta.books@gmail.com או בטלפון 08-6498979.

מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות.