1) מהו הספר האהוב עליך?
זה כמובן מלאכותי לבחור בספר אחד. אחרי כל ספר שעולה בדעתי, בא ספר אחר שממש נעלב, בצדק. מה! ככה זה? אותי אתה לא אוהב?
אבל בסדר, אם לבחור ספר שקראתי חלקים ממנו שוב, בזמן האחרון, זהו “תולדות המצור על ליסבון” של ז’וזה סאראמאגו. אגב, ספר שאני אוהב הוא ספר שאפשר לפתוח בכל מקום, בעמוד 117, ולקרוא. אני אוהב שם במיוחד את תיאורי הסקס הראשון בין גיבור הספר לאהובתו. בספר שלי “קטעים מתוך חומר החיים” לא תיארתי יחסי מין. עובדה. ואני לא זוכר שממש התפעלתי מתיאורי סקס בספרות, בוודאי לא בספרות העברית.
אצל סאראמאגו זה דק, עדין, מדוייק ורגיש, ומפורט מאד ונוגע ללב ולגוף בצורה נפלאה.
2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?
בסופו של דבר, “עליסה בארץ הפלאות”, שבוודאי הערכתי אותו יותר כמבוגר. אין נונסנס חכם, מפתיע, מצחיק, משולח רסן ומבין את החיים ואת האנשים, כמו בעליסה.
3) מהו הספר האחרון שקראת?
אני קורא תמיד כמה ספרים יחד. מכיוון שאני קורא באינטנסיביות, הספרים מרגיעים זה את זה. אני קורא עכשיו את “2666” של רוברטו בולניו, את “בין חברים” – הסיפורים הצ’כוביים המעולים מהקיבוץ של עמוס עוז ואת דייוויד פוסטר וואלס הסופר האמריקאי שהתאבד לפני שנים מעטות.
4) איזה ספר גרם לך לתהות “על מה המהומה”?
“נוטות החסד” של ג’ונתן ליטל, שזכה בפרס גונקור ולהצלחה רבה. ליטל הוא יהודי. הוא כותב בגוף ראשון ובפירוט סיפור של קצין אס אס במלחמת העולם השניה שמשתתף בהשמדה באכזריות נוראה, מנקודת ראותו של הקצין. זוהי בעיני פורנוגרפיה של האכזריות והרצח. אני לא סובל את הספר.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
ספרה של אלאונורה לב (גילוי נאות: עורכת הספר שלי), “שיחות עם המאהב שלי ועם אשתו”. ספריה הקודמים של אלאונורה לב זכו לשבחים ולתפוצה רחבה. והספר הזה, שגם הוא זכה לשבחי הביקורת, מכר פחות. חבל. זהו ספר נפלא. עשיר. ונוגע ללב.
6) מיהו הסופר האהוב עליך?
שוב, יש כמובן יותר מאחד. אם להרחיק מאות שנים אחורה – היינריך פון קלייסט (“קולהאס” והסיפורים הקצרים). הריאליסטי, המאגי, המעודן, הקישח.
7) ספר שנתן לך השראה?
“מות וירגיל” של הסופר היהודי-אוסטרי, מגדולי סופרי המאה ה-20, הרמן ברוך. הוא אינו ידוע מספיק בארץ. סוג הדיוק שלו, הדחיסות.
8) ספר עיון מומלץ?
“שיח אהבה”, וספרים אחרים של רולאן בארת, ההוגה הצרפתי בן המאה ה-20. בצד חדשנותו העיונית זוהי כתיבה עם מרקם ספרותי נפלא. אני קורא את ספריו כספרות.
***
יצחק לבני הוא בין אנשי התקשורת המשפיעים בישראל – שימש כמנכ”ל רשות השידור במשך חמש שנים, היה מפקד גלי צה”ל במשך שש שנים, ערך את עיתון במחנה, היה יו”ר חברת החדשות של ערוץ 2, ויו”ר ועדת לבני לרפורמה ברשות השידור. כיום הוא משמש כיו”ר המכון לתרגום ספרות עברית לשפות זרות. מגיש זה שנים תוכנית אישית פופולארית ברשת ב’. בצעירותו היה חבר בקבוצה הספרותית “לקראת” שהצמיחה את נתן זך, יהודה עמיחי, ודוד אבידן.
בימים אלה רואה אור ספרו “קטעים מתוך חומר החיים” בהוצאת נ.ב ספרים.
עוד על הספר:
“קטעים מתוך חומר החיים” הוא נס ספרותי שעולה מן האין. מאז “מקדמות” של ס.יזהר ו”ברנהרט” של יואל הופמן, לא הרטיט אותי טקסט עברי כמו הספר של יצחק לבני
איל מגד, הארץ-מוסף תרבות וספרות
עשרים ותשעה הקטעים שבספר הזה, שכל אחד מהם הוא טקסט שלם ובשל העומד בזכות עצמו, נלקחו מתוך יצירה ספרותית יחידה במינה. “חומר החיים“, ספרו הגדול, הלא גמור של יצחק לבני, החל להיכתב לפני שנים רבות וחומק מנסיונות לסיווג או הגדרה מדויקת: רומן ריאליסטי פחות או יותר, המנוסח בסגנון “כתיבת חיים”, כקטעי אוטוביוגרפיה בלתי-מהימנה, מומצאת בחלקה הגדול, או אולי כשרשרת פוסטים-בהמשכים, בבלוג אישי שמעולם לא הועלה לרשת.
בשפה מדויקת, עניינית ולא מסולסלת, ועם זאת עשירה, רבת רבדים, חושנית ואינטליגנטית להפליא, מציל לבני את חומרי החיים משיני מפלצת ההתפוגגות המתמדת, הבולעת יום אחר יום, ללא הרף ולנצח, את רגעינו, חיינו, שאין ולא יהיה להם תחליף. עולם החולין לובש אצלו חגיגיות וקסם, נספג בתחושת הפלא החרישי של הרגע החולף. החיים בתנועותיהם הזעירות, הפתעותיהם הקטנות, כיעורם המצמרר ויפעתם היומיומית, שוברת הלב, הופכים כבמגע אלכימאי לספרות משוכללת, רבת עוצמה ויופי.
חלק מהקטעים פורסמו בעבר במדורי הספרות של “מעריב” ו”ידיעות אחרונות” ובכתב העת “סימן קריאה” והתקבלו בהערכה ובעניין.
לספר מצורפת אחרית דבר נרחבת מאת אלאונורה לב.
[…] […]
[…] צאת ספרו "קטעים מתוך חומר החיים", ואפשר לקרוא אותו כאן […]