מנימוקי ועדת הפרס:
“אורלי קסטל-בלום מנסה בספר זה את כוחה בנארטיב קלאסי ובסיפור משפחה מסורתי, סיפור משפחתה שלה שעלתה ממצרים. אבל אצל קסטל-בלום כמו אצל קסטל-בלום: דבר איננו כפי שהוא נראה ממבט ראשון. סיפור המשפחה המקובל פונה לנתיבים מקוריים ופרועים. סיפורה של המשפחה המגיעה ממצריים לקיבוץ של השומר הצעיר משקף מצד אחד את העיסוק העכשווי בביוגרפי ומצד שני מפרק את העיסוק הזה ובועט בו.
בסיפורה זה מרחיבה הסופרת את יריעת הספרות העברית ומכוננת בדרך ייחודית את ה’רומן המצרי’, שהוא סיפור ישראלי מובהק, שלא סופר על ידה מעולם”.
איזה סופרת מופלאה, מהספר הראשון, התאהבתי ומאז אני בולעת בשקיקה כל מה שהיא כותבת, קולה כה מיוחד, חדשני ולא מתרפס ומתחנף, כתיבה כל כך קולחת וישירה…אין שמחה ממני על זכיתה של אורלי קסטל בלום בפרס…לעניות דעתי, זה הגיע לה כבר אחרי דולי סיטי….ברכותי
מסכימה עם תג’ קודמת. אמנם לא הכול הצליח אבל נהדרת.
ידוע לי שיש טענות כלפי הספר הזה ומסכימה במשהו אבל זו סופרת שאף אחד לא מגיע לה לקרסוליים, כול השמות הגדולים זו ספרות בינונית.
[…] אורלי קסטל בלום היא הזוכה בפרס ספיר […]