הו, יש הרבה, אם כי עדיין פחות ממה שאפשר היה לחשוב אחרי כל כך הרבה שנות קריאה. אציין רק את אלו שהצליחו לשמור על מעמדם במהלך השנים:
סיפורי “אלף לילה ולילה”, המהדורה המלאה בתרגומו של ריבלין. “סולאריס” של סטניסלב לם, “מות הנזיר” של אלון חילו, “אם החיטה” של מיקי בן כנען, “הבוקר הראשון בגן עדן” של אלאונורה לב, וכן כמעט כל ספריהם של נורית זרחי, אהרון אפלפלד ופטר הוג.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?
“חמישים סיפור וסיפור”, ספר ילדים שהיה לי בילדותי ושמצאתי אותו שוב בחנות הספרים של איתמר ושיש בו סיפורים פרועים ומצחיקים מהתקופה הטרום פסיכולוגית הנפלאה שילדים היו עדיין יצורים נטולי זכויות וחסרי תועלת שכל ייעודם בחיים לעזור להוריהם ואלו היו קוראים להם בשמות גנאי שהיום הס מלהזכיר.
3) מה הספר האחרון שקראת?
“הטבלה המחזורית” של פרימו לוי, זו הייתה קריאה שנייה אחרי הרבה שנים, וזה היה כמו לשתות מים צלולים.
4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה?
“2666” של רוברטו בולניו. קראתי אותו במהלך נסיעה בדרום ארה”ב, על גבול מקסיקו אריזונה ומלבד קול המשאיות שחצו את המדבר מתוך הספר, החוצה ופנימה, לא נשאר בי ממנו דבר.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
יש הרבה, מדי פעם אני נתקלת בספר מקסים שאיש לא שמע עליו ואני נזכרת שאין בהכרח קשר בין איכות הספר לנוכחותו בתקשורת.
6) ספר שנתן לך השראה?
ספרה של ניקול קראוס “בית גדול” היה השראה לסיפור “יותר מדי אור” בלי שהייתי מודעת לכך, רק בדיעבד הבנתי שהחוויה עליה אני רוצה לכתוב היא חווית הכתיבה עצמה.
7) ספר עיון מומלץ?
הספר “אני נכון למות” של נלסון מנדלה בהוצאת נהר. זהו נאום ההגנה של נלסון מנדלה בפני בית המשפט ששפט אותו בעוון בגידה. מרשים לקרוא איך בעיצומו של המאבק הארוך והקשה הזה לא שוכח מנדלה אפילו לרגע שיבוא יום והם יצטרכו לחיות ביחד, שחורים ולבנים, ולפיכך נזהר שלא להגיד דבר שעלול יהיה לפגוע בעתיד החיים המשותפים עם מי שהם באותה עת אויביו.
לקרוא ולבכות.
***
יעל פינקוס נולדה וגדלה ברמת השרון, עוסקת בצילום ובאמנות וכן בעלת בית מלאכה ללבד. צילומיה מופיעים בעשרות ספרים ומגזינים בארץ ובעולם. בימים אלה רואה אור ספר הביכורים שלה “יותר מדי אור” בהוצאת פרדס.
עורכת הספר, אלאונורה לב: “ספרה הראשון של יעל פינקוס הוא תגלית ספרותית של ממש: גילוי משמח של כישרון מקורי כובש ומעורר ציפייה. הדמויות שלה תמיד מרתקות, תמיד קצת מוזרות, תמיד נוגעות ללב; ומה שקורה להן תמיד מפתיע ומהלך קסם.”
שבעה טווסים יפהפיים מופיעים פתאום בחצר ביתה של מושבניקית ממרכז הארץ והופכים את חייה לגן עדן, אז מה זה חשוב שבחוץ מתחוללת מלחמה; חתול עצלן ואגואיסטי פותח את פיו להשמיע עצות פילוסופיות לאשה שחייה ירדו מהפסים, והיא מנסה לחזור בכוח לילדותה כדי לתקן אותם; סופרת יוצאת למסע בעקבות הדמות הבדויה שלה, שגונבת ממנה את כרטיס האשראי באופן ממשי מאוד; פרש מסתורי לוקח ילדה למסע רומנטי במדבר ורוכב איתה הרחק-הרחק, במקצב אפל של בלדה עתיקה; ועוד ועוד.
הומור ועצב, נדיבות ולגלוג עצמי, פיוט וכמיהה, אהבת אדם וארוטיקה גולמית, המועברת במלוא עוצמתה באמצעות רמזים בלבד, משמשים בערבוביה בסיפורים, שרובם מתרחשים על רקע מציאות יומיומית מוכרת – מושב בשרון, שיכון עממי בגבעתיים, תחנת דלק בכביש 6, אכסניה משפחתית בעכו. אבל דוק של חלום ואנטי-הגיון סוריאליסטי נפרש על כל ההתרחשויות: בכל פעם מחדש נפער פתאום איזה סדק מפתיע, אירוני, במציאות החולין הרגילה המתוארת, והוא מרמז אל מציאויות-שמעבר, אל איזה סוד קוסמי גדול, בלתי ניתן לפיצוח.
הסיפור “יותר מדי אור”, שעל שמו נקרא קובץ הסיפורים, הוא מופע וירטואוזי של פיצול תודעתי: הסופרת מזמינה אותנו אל תוך תהליך הכתיבה עצמו, כמו מהלכת על חבל דק שאותו היא בוראת לעינינו ברגע זה. היא משתפת אותנו בהמצאתה יש מאין של הגיבורה שלה, צעירה חסרת גבולות, פורקת עול חוק ומוסר, ובתוך כך עושה אותה לכל כך אמיתית ומוחשית על הדף, כל כך מעוררת הזדהות במצוקתה, שבא לבכות מרוב שברון לב. התוצאה היא לא רק סיפור אנושי מרגש ומותח – אלא גם, בה בעת, שיעור שנון, יותר טוב מכל סדנת כתיבה, לכל מי שרוצה ללמוד משהו על תהליכי יצירה.
השאירו תגובה