על הספר “בראשית היתה אפריקה” מאת גליה צבר (האוניברסיטה המשודרת)

לפני כשבועיים רפרפתי על הספרים בספריה שלי, עד שמבטי נח על הספר “בראשית היתה אפריקה” של גליה צבר (האוניברסיטה המשודרת); הוצאתי אותו מהמדף והתחלתי לקרוא. כבר אחרי כמה עמודים הגעתי למסקנה נחרצת שמדובר בספר שהוא בבחינת קריאת חובה ואפילו הייתי מכנה את הקריאה בו מעשה מוסרי. המסקנה הזו לא קשורה במישרין בספר עצמו (שאל איכותו אתייחס בהמשך), אלא לעצם קריאת ספר שעוסק בהיסטוריה של יבשת אפריקה.

ראשית, ההכרה בכך שלאפריקה יש היסטוריה היא לא דבר מובן מאליו (ועד לפני כמה עשורים גם האקדמיה כמעט ולא עסקה בכך). במשך שנים (ובחלק מהמקרים עד היום) ההסתכלות על אפריקאים היתה כעל בליל של שבטים שחומי עור שרבים בינם לבין עצמם, מסתובבים עירומים ועורכים טקסי וודו. במובן הזה, הם לא היו שונים מחיות, וכמו שאין היסטוריה לקרנף או לזברה (יש היסטוריה אבולוציונית, אבל לא כזאת המגוללת את פועלם של פרטים מסוימים), כך לא יכולה להיות היסטוריה ליצורים ממין אדם שחיו לאורך השנים ביבשת אפריקה.

שנית, להבדיל מקולנוע או מוזיקה, פעולת הקריאה מחייבת ריכוז (כי אחרת היא חסרת פשר), וכתוצאה מכך היא מכריחה אותנו להקדיש את עצמנו במידה זו או אחרת לנושא הספר. במקרה של ספר על אפריקה, אנחנו ננסה לברר כיצד הדברים שכתובים מתיישבים עם הידע המוקדם שלנו, ננסה למקם את עצמנו במפה וגם נתחיל לשאול את עצמנו כל מיני שאלות שלא חשבנו עליהן קודם.

החלק הראשון של הספר למשל, שעוסק בדת האפריקאית ובתקופות שקדמו לכניסת האיסלם והנצרות, מזכיר לנו שכשאנחנו לומדים על תקופת התנ”ך ועל יוון, רומא, ימי הביניים וכו’ – בזמן הזה היו אנשים שחיו באפריקה שמדרום לסהרה והיתה להם היסטוריה משלהם, עם מלחמות משלהם ואירועים חשובים משלהם (כמובן שהדבר נכון גם לגבי שבטים באמריקה, שמבחינת התודעה המערבית כלל לא היו קיימים עד “גילוי אמריקה” במאה ה-15).

כל הדברים שציינתי לעיל, היו ידועים לי במידה כזו או אחרת גם לפני כן; ובכל זאת, עצם הקריאה בספר הכריחה אותי להיזכר בהם ולמקד את המבט שלי ביבשת שממנה התחיל העולם.

ב-“בראשית היתה אפריקה” מנסה גליה צבר לסקור בקצרה את ההיסטוריה של היבשת, אם כי כמובן שמדובר במשימה בלתי אפשרית, כיוון שאף פעם אין היסטוריה אחת ועצם ההחלטה להתמקד בדברים מסוימים היא כבר מוטה מראש. אפשר לומר שנקודת המוצא שלה היא אפריקה של ימינו, והיא סוקרת ומבארת את העבר על מנת להסביר את ההווה. כתוצאה מכך, רובו של הספר עוסק בשינויים שנכפו על אפריקה מן החוץ – החל מחדירת האסלאם והנצרות, דרך סחר העבדים האטלנטי והקולוניאליזם, ועד למאבקי העצמאות של המדינות השונות באפריקה. אם חושבים על ההיסטוריה של בני האדם באפריקה, הרי שהיא החלה לפני כ-200 אלף שנים, עם הופעתו של ההומוספיאנס; אבל אכן קשה יהיה להסביר את אפריקה של ימינו אם נתמקד בחייהם של הספיאנסים באפריקה או אפילו במיני ממלכות ושבטים מאוחרים יותר שחדלו מלהתקיים עם חדירת הערבים והאירופאים.

כיוון שאין טעם שאגולל פה את תוכן הספר, אתייחס בקצרה לכמה תהיות והגיגים שעלו בי במהלך הקריאה.

אחד הנושאים המרכזיים שהעסיקו אותו לאורך הקריאה הוא אשמתם של מנהיגים אפריקאים בתוצאות הרות האסון של יבשתם. אני כמובן לא רוצה להאשים את הקורבן, או להסיר אחריות ממחוללי העוולות האירופאים; אבל כשקוראים על סחר העבדים האטלנטי ועל הקולוניאליזם, נתקלים שוב ושוב באותם מלכים ומנהיגים אפריקאים שמכרו את בני עמם בעבור בצע כסף. העבדות כולה התבססה על כך, ואפילו בתקופות שבהן האירופאים ביקשו לאסור את סחר העבדים (ההומאניות והמוסר התגלו בעיקר כשהעבדות הפסיקה להשתלם מבחינה כלכלית), כמה מנהיגים אפריקאים דרשו בכל זאת להמשיך בסחר, כיוון שעושרם היה מבוסס על הפעילות הזו. הייתי רוצה שנכיר את אותם אנשים בשמותיהם, שנלמד ונתייחס אליהם כצוררים שהיו אחראים על הפיכתם של מיליונים מבני עמם לעבדים. כלומר, למרות העוולות האיומות שביצעו האירופאים באפריקה, יש דמויות בהיסטוריה האפריקאנית שלהן יש אשמה לא פחותה ואולי אף גדולה ביותר בגורלה של היבשת.

נושא אחר שכמעט ולא הייתי מודע אליו (אם כי גם הספר לא מרבה להתייחס אליו) הוא השתלבותם של הודים באפריקה והפיכתם למעמד ביניים באיזורים שבהן שלטה בריטניה. גם מהפרק המוקדש לנשים באפריקה למדתי לא מעט על ההבדלים בין היחס המסורתי לנשים באירופה ובארצות האיסלאם לבין היחס לנשים בשבטים אפריקאים טרום תקופת הקולוניאליזם. וכך קניתי לי ידע מהותי ואנקדוטלי לסירוגין על אותה יבשת מורכבת ומוכת אסונות.

“בראשית היתה אפריקה” הוא אפוא ספר מאלף ומעורר מחשבה. אמנם הוא נוטה לעתים לחזור על עצמו (אולי כי ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה) וחסרות בו מפות שיקלו על ההתמצאות (2 מפות מופיעות לאורך הספר בצורה ספורדית – כזו שקשה למצוא אותה בקלות); אבל מלבד זאת הוא מצליח לדחוס לפחות מ-190 עמודים את עיקרי האירועים והתופעות שהתרחשו מדרום לסהרה במאות השנים האחרונות – אירועים שיכולים להסביר לנו קצת יותר על אפריקה המודרנית.

וכאן זה הזמן לחזור למסקנה שפתחתי איתה: “בראשית היתה אפריקה” הוא ספר חובה והקריאה בו היא מעשה מוסרי. מספיק לקרוא אפילו כמה פרקים ממנו כדי להתחיל להתעניין באנשים השקופים האלה, שההיסטוריה שלהם מודרת דרך קבע מקורפוס הלימודים הבסיסי של אנשים החיים בעולם המערבי.

כך שאני ממליץ לקרוא בספר למען עצמכם וגם קצת למען האנושות כולה.

_________________________

בראשית היתה אפריקה, גליה צבר. הוצאת האוניברסיטה המשודרת (מודן). 189 עמ’.