על שבילי בית העלמין הסתובבו בני עלומים רבים.
זוגות זוגות, חבורות חבורות, פסעו לאיטם בתוך סבך של עצים ואבן, פרחים ומלאכים – נשאבו אל אחוזת קבר ממנה בקעו צלילי נבל.
מחוץ למעגל הצבעוני ליד קוביות עץ, עמדה לה אישה אחת במדי בית קברות מן המניין – שמלה מהודרת שחורה, נעליים בשחור וכובע רחב שוליים, שחור גם הוא, שאל שוליו מחוברת הייתה רשת. היא עמדה זקופה, נטועה במקומה ומעין ענן רחש סביבה.
התקרבתי.
הקוביות הפכו כוורות, הענן הפך דבורים והאישה הפכה דבוראית.
שולחן קצר רגליים מכוסה במפה שחורה עמד סמוך לכוורות. על המפה היו פזורים נרות שעווה מעוקמים, פרי עבודת יד וביניהם היו מונחות פירמידות של צנצנות.
צבע שנהב בהיר ושקוף היה לדבש הזה – כמעט לבן.
פטפטנו מעט.
בקול עליז היא סיפרה לי על תרומת הסביבה להשבחת הדבש. היא הסבירה בהתלהבות ששפע הפרחים העונתיים כך… שמגוון העצים כך…. שהאסתטיקה כך…. שהאווירה כך, ואפילו החומה המקיפה את בית הקברות כך וכך.
התיידדנו.
בקול נמוך היא גילתה לי שיש מרכיב ייחודי הממתיק את הדבש שלה ובקשה שאשמור את המידע ביני לבין עצמי. “אני לבד בברלין” לחשתי.
עתה, בטחנו זו בזו והיא חשפה בפני את המרכיב המסתורי.
“הלחלוחית של המתים…” – כך היא נאלצה לחזור ולומר שלוש פעמים. “וזו”, היא דקלמה, “תורמת לצבע, תורמת לטעם, ויותר מכל תורמת ליכולות מגוונות ההולכות ומתחזקות עם כל כפית וכפית.”
מיד רכשתי לי שתי צנצנות ושתי חלות דבש זעירות.
“לא יותר מכפית ביום” היא הזהירה בעיניים זוהרות.
אני הייתי סקפטית, והיא – שכנראה מלקקת כפית דבש ביום כבר עידן ועידנים, חשה בכך.
“לחלוחית המנוחים נשאבת אל שורשי הפרחים ובגופן של הדבורים התהליך מוכפל” היא הסבירה באופן מדעי.
אני הייתי סקפטית, והיא – שריכוז לחלוחית המנוחים לבטח היה גבוה בדמה, חשה בכך.
“זה!” היא אמרה בטון חריף ועיניה בוערות.
ציוץ לא נשמע ועלה לא זע ורק היא, הדבורנית בשחור, הצמידה את נעליה השחורות זו לזו, הורידה את הרשת על פניה והתרוממה עשרה סנטימטרים באוויר.
_____________________
* האיור המופיע בתמונת השער הוא של סלעית קרץ. לאתר הבית שלה לחצו כאן.
***
דורית קידר הוציאה לאור את ספר המחקר – “לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית” (לאתר של לילית לחץ כאן) ורומן היסטורי – “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית”. (לדף הפיייסבוק של כומיש לחץ כאן). סיפורים קצרים שלה התפרסמו בעברית ובאנגלית.
עורכת מדור הסיפורים הקצרים ב”קורא בספרים” היא תמי לבנת מלכה.
סיפורים ניתן לשלוח למייל הבא: tammymalka@gmail.com
השאירו תגובה