סיפורים מן הפרובינציה: בעלי חנות הספרים “מילתא” ממליצים על ספריהם של קטינא מטורללצי ושל מרי אן שייפר ואנני בארוז

מיכאל ממליץ על “ג זה גזונק גדול” מאת קטינא מטורללצי (טוני דיטרליצי, מטר, נוסח עברי: יניב פרקש)

אחד הדברים שאני הכי אוהב בספרי ילדים (כתבתי על כך בהמלצה קודמת על “אורה הכפולה”) הוא פנייה ישירה לקוראים/ות במהלך הספר. בי. ג’יי נובאק, למשל, עושה את זה בצורה מצחיקה עד דמעות ב”הספר בלי תמונות”. אחת הביקורות שקראתי על הספר היללה אותו על “שבירת הקיר הרביעי”, מושג תיאטרוני שמשמעו הכנסת הקהל אל תוך המחזה. אבל גם מבלי להידרש להוראות בימוי, זה צעד שלדעתי פשוט גורם לילדים להרגיש שהסופר/ת סומכ/ת עליהם ומתעניין/ת בהם. וזו הרי הרגשה נפלאה!

גם קטינא מטורללצי (הוא טוני דיטרליצי) עושה זאת בספר המבריק “ג זה גזונק גדול”. לא עוד ספרי אלף-בית שגרתיים, הוא מכריז: כאן א’ איננה אוהל (או אריה, או ארנב), וב’ איננה בית (או בננה, או בלון).
“תגידו שלום לספרים משמימים, שם ‘כלבים כדררו כל כדור’.” במקום זאת יהיה כאן “מצעד אלפביתי מלא יצורים!/ ביבר בן כ”ב אותיות!”; והוא מקיים את ההבטחה: א’ היא “אק בעל מזג איום”, ב’ היא “בלובר…יצור חטטן”, ומהי ג’ אתם בוודאי מנחשים בעצמכם.
האיורים נהדרים, תיאורי היצורים מצחיקים מאוד, אבל כאמור, מה שקנה אותי הן הערות השוליים. בכפולת העמודים של האות ג’, למשל, נראה הגזונק הגדול כשהוא מאזן על אפו מבחר חפצים, ביניהם כדור ענקי, אבל “אם נדמה לכם שהכדור הזה עשוי מגומי – אתם טועים. הוא עשוי מפלסטיק.”
או בתיאור הטוק טורקן, יצור כפול-ראש (כמו הדחוף-ומשוך (או דחופום-שוכתי, תלוי בתרגום) מסיפורי דוקטור דוליטל), מופיעה ההערה: “לטוק טורקן אין טוסיק. מילה מצוינת, שלא משתמשים בה מספיק בספרי אלף-בית.”
ובאות כ’, הכבריז הזריז הוא מאוד מהיר: “יכולתי להגיד שהוא מהיר כהוגן, אבל לא אמרתי.”
בשלב כלשהוא מצטרפים גם שני יצורים בשם חד-לי ודו-לי, והספר הופך גם לספר ספירה, לחגיגה תוססת וצבעונית שלא מפסיקה להצחיק.

מילה לפני-אחרונה: איך אפשר לתרגם ספר אלף-בית שנכתב במקור, כמובן, כספר ABC? יניב פרקש עומד במשימה, ובגדול. בתרגום “הרפתקאותיו של האקלברי פין” (אריה ניר) הוא עשה עבודה לא פחות ממופלאה – שפת הדרום האמריקני על שלל העגות שבה נשמעת בזכותו טבעית כל כך בעברית – וגם כאן מרגישים שהוא נהנה מהמשימה שעמדה בפניו, ומתפרע יחד עם הקרקס שבספר.

ומילה אחרונה: הספר מוקדש – ומהווה מחווה ברורה – לדוקטור סוס ולאדוארד ליר. עם כזו השראה, ברור שהוא יהיה מוצלח!

“לזכרו של הדוקטור הטוב, זהו טד,
אמן פנטומימה מרהיב,
שדייק בכל תו וכל קו וחרוז,
בשנינות ססגונית להגניב.

ולזכר אנגלי ממושקף וחביב
כרסתן, עבדקן וקרח,
ששירו על ינשוף שאהב חתולה
כבר שנים הוא אותי משמח.”

אורה ממליצה על “מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים” מאת מרי אן שייפר ואנני בארוז (מטר, זמורה ביתן, מאנגלית: יעל אכמון)

יש ספרים שעל אף שהם מספרים סיפור עצוב, הם אינם שוברי לב, ורוח של אופטימיות ואהבת אדם שורה עליהם, עוד לפני שהדברים מגיעים אל סופם “הטוב”.

כזה הוא הספר “מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים” מאת מרי אן שייפר ואנני בארוז. גרנזי, למי שאינו יודע, הוא אחד מאיי התעלה הבריטיים. והנה משהו שאני רוצה להעיר – רבים מאיתנו, יהודים-ישראלים, רואים את מלחמת העולם השניה רק דרך השואה. אבל האמת היא שקרו דברים נוספים במהלך המלחמה העקובה מדם הזאת. גם אני לא ידעתי שאיי התעלה נכבשו על ידי הגרמנים. באביב 1940, כשהיטלר כובש את רוב אירופה, ובכלל זה את חופי צרפת, מבינים התושבים באיי התעלה שהם נתונים לגורלם, ושכל המאמץ הצבאי יופנה להגנה על אנגליה. באמצע יוני 1940 הם מבקשים מ”ממשל המדינות” בלונדון לפנות את הילדים לאנגליה, ולהפתעתם נענים בחיוב. ב-19 וב-20 ביוני 1940 פונו  באמצעות אוניות רוב ילדי איי התעלה ותינוקות עם אימותיהם. חמש שנים, חמש שנות המלחמה, הם לא שבו הביתה וחיו בנתק מוחלט מהבית.
זמן קצר אחר כך אכן נכבשים איי התעלה על ידי הגרמנים, ובגרנזי מוקם מחנה עבודה לעובדי כפייה. גרנזי הוא מקום קטן ובהכרח נוצרים קשרים אנושיים בין התושבים לבין הגרמנים (אפרופו “גדר חיה”) ובין התושבים לאסירים במחנה.
כל זאת, ועוד סיפורים רבים, מסופרים ברומן מכתבים זה. מכתבים אל ומאת  הסופרת (המתוסכלת) ג’ולייט אשטון, אחיה, חברתה הטובה וידידה החדשים מגרנזי.

מבחינה ספרותית אין זה ספר “גדול”, ועם זאת הוא עצוב ומשעשע, מנחם ונוגע ללב. לפעמים זה בהחלט מספיק.

***

מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.

דוא”ל: milta.books@gmail.com

פייסבוק: facebook.com/miltabooks