כנהוג בסוף השנה, הגיע זמן הסיכומים. אבל כפי שאולי רבים מכם שמו לב, אני קורא לרוב ספרים ישנים שיצאו לאור שנים רבות לפני 2015. לכן, אציין פה כמה ספרים שקראתי השנה ואהבתי מאוד, בלי קשר לשנה המקורית בה הם התפרסמו, ואוסיף כמה שורות ממצות מהביקורת שכתבתי על הספרים האלה (וכמובן גם קישור לביקורת המלאה). לנוחיותכם חילקתי את הספרים לארבע קטגוריות: ספרות מקור, ספרות מתורגמת, ספרות בלש וקלאסיקות (אף על פי שיש ספרים שמתאימים לכמה קטגוריות).

שנה טובה!

ספרות מקור

“את כל הילדים בעולם” מאת טל ניצן (אחוזת בית) 

קראתי את העמודים הראשונים בספר הזה באיטיות פלילית, והרגשתי שהשפה הסמיכה של ניצן ממלאת את הפה שלי (אף על פי שאני לא מניע את השפתיים כשאני קורא, ובכל זאת – הרגשתי את זה בפה) באיזו דחיסות של מילים. היה נדמה לי שהיא מודיעה לקוראים – יש לכם פה עסק עם משוררת וסופרת, ואם אתם לא אוהבים כמוני את השפה, אין לכם מה לחפש פה.

אולם מהר מאוד גיליתי כי אני כלל לא צריך להידרש לסוגיה הזו. השפה של ניצן אמנם נשארת מיוחדת ומדוייקת לכל אורך העלילה, אבל תוך כמה עמודים היא ניגשת לסיפור עצמו והוא מעניין וזורם ואין בו אפילו מילה אחת מיותרת.

*

“את כל הילדים בעולם”, הוא ספר שבוחן מקרוב את הקיום האנושי, ומטפל בו בביקורתיות ובחמלה בו זמנית. טל ניצן שוזרת את חייהם של דמויותיה ביד אמן קפדנית, עד שלקראת סוף הספר יש תחושה של עריכה צולבת מהירה, בדומה לאחת הסצינות המפורסמות בסרט “הסנדק” של קופולה, שגורמת לקורא לפעול על פי אחת הקלישאות העתיקות והמאוסות ביותר בעולם הספרות, הווה אומר לקרוא “בנשימה עצורה”. ככל הנראה נשמתי בין העמודים האחרונים, אבל להבדיל מהקריאה האיטית שלי בתחילת הספר – את סוף הספר קראתי תוך דקות.

*

“את כל הילדים בעולם” הוא ספר מעניין, מרגש, חכם ומענג.

כדאי מאוד לקרוא.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“מט ילדים” מאת בלה שייר (הספריה החדשה)

הכתיבה הרגישה של שייר חושפת את עולם הילדים האכזר, ומתמקדת לא פעם ברגע ההתנפצות של העולם הילדי המוגן על פני סלעי המציאות האכזרית.

*

שייר מצליחה לתאר באופן מופלא וכן את חיי הילדים הללו, את מחשבותיהם ואת נקודת מבטם. היא מצליחה לשמור על מבט ילדי מבלי לגלוש להתיילדות או למתיקות יתר.

*

“מט ילדים”, אפוא, מכיל שתי יצירות משובחות, וסיפור בינוני אחד. אם לחזור לרוח הבחירות, נוכל להגיד שהרוב קובע, ולכן הספר ראוי ומומלץ מאוד (וגם בלי רוח הבחירות – בלה שייר היא סופרת רגישה ומרגשת, וכדאי מאוד להכיר את הקול הספרותי המיוחד שלה).

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“ראינו לילה” מאת אליס ביאלסקי (מרוסית יעל טומשוב, הוצאת אפיק)

*אף על פי שהספר תורגם מרוסית, אני מתייחס אליו כאל ספר מקור כיוון שאליס ביאלסקי חיה וכותבת בישראל*

“ראינו לילה” של אליס ביאלסקי הוא אחד הספרים הטובים ביותר שיצאו פה בשנים האחרונות (תרגום ומקור כאחד). הוא מעניין, מקורי, מצחיק, מרענן ומוזר. במובן מסוים הוא ממשיך דרכם של כמה מהסופרים הרוסים הגדולים כמו גוגול, בולגקוב, ירופייב, אילף ופטרוב – סופרים שמתארים את התמודדותו של האדם הרוסי עם החברה הפסיכוטית בתוכה הוא חי. במקרה של “ראינו לילה”, האדם הרוסי הזה הוא אליס ביאלסקי – קולנוענית שעלתה לישראל בשנת 1990 והחליטה לכתוב רומן עם מימדים אוטוביוגרפים שמספר על חיי הפאנקיסטים במוסקבה של שלהי הקומוניזם.

אף על פי שמדובר בספר הביכורים של ביאלסקי, היא מפליאה בכתיבה קולחת וכנה, אך מאידך גם משופעת בביקורת עצמית וחברתית.

*

אליס ביאלסקי היא סופרת רוסיה מהשורה הראשונה, והיא מסתובבת כאן בינינו, בלי שאף אחד שם לב לכך. אם הספר שלה יתורגם לאנגלית ויקבל יחסי ציבור ראויים, הוא יכול להפוך אותה לסופרת בעלת שם עולמי. כדאי אפוא לרוץ ולקרוא מהר את הספר, כדי שתוכלו להגיד (כמו כל חובב רוק מחתרתי ממוצע) שקראתם את אליס ביאלסקי עוד לפני שהיא התמסחרה.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

ספרות מתורגמת

“תחת כיפת השמים” מאת חסוס קראסקו (מספרדית טל ניצן, הוצאת עם עובד)

“תחת כיפת השמים” (בתרגומה המצוין של טל ניצן) הוא ספר מעניין מאוד, שמעביר את הגיבור ואת הקורא מסע הישרדות מהימן כל כך, עד שבסיום הקריאה גם הקורא מרגיש את שריריו הדואבים ואת החספוס שנוצר על עורו – שילוב בין תנאי השטח  הקשים לשמש הקופחת ממעל. קראסקו, שזהו ספר הביכורים שלו, הצליח לשוות לעלילה שלו איכויות קלאסיות, ולחרות בנפשו של הקורא כמה סצינות ותמונות נוף כלליות מהעולם שאותו יצר – דימויים שנדמה כי ילוו אותו (את הקורא) לשנים רבות קדימה.

כך שזהו אולי לא ספר מושלם או חף מבעיות, אבל זה בהחלט ספר חוייתי (במובן הישן והלא-ניו-אייג’י של המילה) שכדאי מאוד לקרוא.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“ימי הנטישה” מאת אלנה פרנטה (מאיטלקית אלון אלטרס, הוצאת הספריה החדשה)

למרות שהספר מובא מנקודת מבט נשית, גם גברים וגם נשים יכולים להזדהות עם תחושת חוסר השליטה שאירועים מסוימים בחיים יכולים להשית עליהם. במובן הזה, שני המגדרים מכירים את הרגעים בהם החיים מתפרקים ללא כל הודעה מוקדמת – כל מה שהיה בטוח, איננו עוד, ונפער חלל עצום שלרוב מנסים למלא אותו עם כל חומר שבנמצא, אך שום דבר לא יכול למלא את הבור האינסופי הזה; שום דבר, אולי מלבד הזמן.

*

“ימי הנטישה” הוא פשוט ספר מעולה – חד, חזק, מדכא במידה ובעיקר כתוב היטב.

כדאי מאוד לקרוא אותו אפוא, אם כי הוא אינו מומלץ לאמהות צעירות ולנשים בהריון.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“ספר הקיץ” מאת טובה ינסון (משוודית דנה כספי, הוצאת קרן וליברוס)

ספר הקיץ הוא ספר מעניין ונעים לקריאה, אך כדאי להגיע אליו עם ציפיות מתאימות; אין בו אירועים משמעותיים, הרפתקאות או מסעות גדולים (חיצוניים ופנימיים). יש בו בעיקר אוסף של אפיזודות (זו על החתול היתה הטובה ביותר לטעמי) שמתחברות ביחד לכדי חוויה נעימה, מדיטטיבית לפעמים, שמשאירה לקורא המון פנאי להרהורים. אין ספק שמי שאהב את ספרי המומינים, יאהב גם את הספר הזה.

לא מדובר בספר חשוב או בספר חובה; זה ספר קטן, אינטימי, שפותח את הנשימה ומחבר את הקורא לטבע (גם לטבע האדם).  ויותר מכל – הקריאה בספר עושה חשק לקרוא את כל הספרים של ינסון, לילדים ולמבוגרים כאחד, לצלול לתוך השקט הממכר שלהם, ולא לצאת ממנו לעולם.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“בינת השכוי” מאת אביגדור דגן (מאנגלית צבי ארד, הוצאת עם עובד)

“בינת השכוי” הוא ספר מקסים במשמעות המקורית יותר של המילה – מלא קסם וחדווה.

קראתי את רובו של הספר באחד מימי החורף האחרונים, והוא פשוט הרחיב לי את הלב. עד כדי כך נהניתי מהאווירה העלילתית, שבימים האחרונים, דמיינתי בכל יום לפני השינה את אותו כפר אירופאי פשוט ונעים שהצליח להרגיע אותי ולהכניס אותי בקלות לתוך החלומות.

*

עכשיו רק נותר לקוות שביום מן הימים קוראי העברית יוכלו לקבל תרגום חדש של הספר משפת המקור (צ’כית) שישדרג את התרגום הנוכחי של צבי ארד מאנגלית (תרגום ראוי, ובכל זאת תרגום מיד שלישית).

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

ספרות בלש

“תיק נעדר” מאת דרור משעני (הוצאת כתר)

קריאה שלי ב”תיק נעדר” של דרור משעני הייתה דיאלקטית ורצופה בשינויי מצב רוח; לא זכור לי מקרה בו שינתי את דעתי כל כך הרבה פעמים לגבי ספר תוך כדי קריאה. אבל בסופו של דבר אני יכול להגיד בבטחה ש”תיק נעדר” הוא רומאן בלשי מעניין מאוד, הן במימד הבלשי שלו והן במימד ה”רומאני”. כדאי מאוד לקרוא אותו, וכדאי גם להכין בהישג יד את הספרים הבאים בסדרה, כי סביר להניח שכשתסיימו לקרוא את הספר ותגיעו למילים “המשך יבוא” תרצו מיד להמשיך לספר הבא בסדרה.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“רחוב החנויות האפלות” מאת פטריק מודיאנו (מצרפתית אביטל ענבר, הוצאת עם עובד)

“רחוב החנויות האפלות” הוא סיפור נפלא, מעניין ומהנה לקריאה. לא בטוח אם מדובר במופת כתיבה שמצדיק פרס נובל, אבל אנחנו לא רוצים לקרוא ספרות כדי שתצדיק פרסים – אנחנו רוצים להנות מהספרות שאנחנו קוראים. מודיאנו, כך נראה, יודע לכתוב ספרים מהנים ומעניינים ואי אפשר לבקש מסופר יותר מזה.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“פיוטר הלטבי” מאת ז’ורז’ סימנון (מצרפתית רמה איילון, הוצאת עם עובד)

ההתרשמות הפשוטה וההדיוטית שלי מ”פיוטר הלטבי” היא שמדובר בספר מהנה שפשוט כיף לקרוא אותו.

*

קראתי את רוב הספר על ספסל בגינה הציבורית, ולא אחת התחשק לי להכנס למונית פנויה ולצעוק לנהג “מהר, סע למלון מז’יסטיק!”. בינתיים לפחות, המעשה הזה עדיין נשאר בגדר פנטזיה (וממילא הוא פחות ספרותי כשהמונית מוזמנת דרך גט טקסי).

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“פלייבק” מאת ריימונד צ’נדלר (מאנגלית אסף שור, הוצאת כתר)

כדאי לכל חובב ספרות להתוודע לכתיבתם של סופרים גדולים בז’אנרים שונים, גם אם על מנת להחליט שהם לא בשבילו. ריימונד צ’נדלר נחשב ע”י רבים לסופר חשוב שהצליח לשחרר את הכתיבה מכפיצוּת הישבן שאפיינה אותה לאורך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20; “פלייבק”, שתורגם כעת לראשונה לעברית ע”י הסופר אסף שור (שמגיש תרגום עכשווי וחלק),  בהחלט מייצג את הכתיבה הזו באופן ראוי ומאפשר לקורא העברי מפגש מעניין ומהנה עם אחת מדמויות הבלש המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הספרות.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

קלאסיקות

“אל תיגע בזמיר” מאת הרפר לי (מאנגלית מיכל אלפון, הוצאת עם עובד וידיעות ספרים)

מידי פעם קורה שאתה ניגש לספר והוא פשוט יפה, מעניין ומרגש, בלי שידרוש ממך איזה מאמץ קריאה עילאי, כזה שישתלם רק בסוף הספר (אם בכלל). כך קרה לי עם “אל תיגע בזמיר” מאת הרפר לי.

*

אני יכול לומר בבטחון ש”אל תיגע בזמיר” הוא אחד הספרים האהובים עלי. הוא לא הספר הכי מבריק שקראתי ואולי לא הספר הכי חשוב שקראתי, אבל הוא ספר פשוט יפה. או ספר פשוט ויפה. אם, כמוני, גם אתם לא הגעתם לקלאסיקה הזו עד עכשיו – אני ממליץ לכם בחום לעשות זאת. אני קראתי אותה בתרגום החדש של מיכל אלפון – תרגום קולח בסך הכל, אבל אני יודע שיש רבים שמעדיפים את השפה התרגומית הישנה של צבי ארד, שהיא באמת נפלאה (בהסתמך על ספרים אחרים שקראתי בתרגומו), אבל פעמים רבות משתלטת על הספר ויוצרת תחושה שהספר נכתב בכלל בידי צבי ארד.

כך או כך – כדאי לקרוא את הספר בכל תרגום שלא יהיה, ואולי עדיף מכל לעשות זאת בשפת המקור. אל תחמיצו.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“סוף הדרך” ו-“האופרה הצפה” מאת ג’ון בארת (מאנגלית אביב מלצר ויהודית דורף, הוצאת הספריה החדשה)  

שני הרומנים הקצרים האלה של ג’ון בארת’ – “סוף הדרך” ו”האופרה הצפה” – הם מבריקים, מרהיבים, מפעימים, עמוקים, משעשעים, חכמים ושואבים לקרבם כמעט כל סופרלטיב שאפשר להעלות על הדעת. הידיעה המרגיזה עוד יותר, היא שבארת’ כתב את שני הרומנים הייחודיים האלה בין גיל 24 ל-25.

*

שני הרומנים האלה אמנם מתוחכמים וחכמים, אבל כשמפשטים אותם מגלים פשוט שני סיפורים טובים (כש”סוף הדרך” מוצלח יותר בכל הקשור לפן הסיפורי נטו). נהוג לומר ששיר טוב, נשמע מעולה גם בעיבוד הכי מינמלי על גיטרה אקוסטית; כך גם ספריו של בארת’ – מתחת לכל הפירוטכניקה הפילוסופית, ישנם פשוט סיפורים טובים ומרגשים.

*

אחרי קריאה בשני הרומנים הללו, אני יכול להגיד שלטעמי, ג’ון בארת’ הוא מהסופרים הגדולים בכל הזמנים. לא בכל רגע הוא מרגש או מרשים אותי, והכתיבה שלו לא חפה מבעיות, אבל אין ספק שהוא סופר גדול ומרהיב שגורם לי כקורא להשתאות ולהריע ליצירתו.

מבחינתי לפחות, מדובר בקריאת חובה.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“פעמון הזכוכית” מאת סילביה פלאת (מאנגלית יואב הלוי, הוצאת ספרית פועלים)

התרגום המיושן לא גורע באמת מכוחה וכנותה השורפת של פלאת. היא מצליחה להשתמש בכתיבה קורקטית ולא מתייפייפת, בלי לפגוע בסקרנותו של הקורא ובהתקדמותה של העלילה. הקורקטיות והאיפוק בתיאורים של פלאת מצליחים להעביר את הכאב הגדול בצורה עמוקה יותר, כמו מעין צעקה אילמת.

כך שאסכם ואומר כי בהחלט כדאי לקרוא את “פעמון הזכוכית” – ספר שלמרות הנושא הכבד בו הוא עוסק, כתוב בצורה קולחת, מעניינת ומעוררת הזדהות. ואם במקרה עדיין לא קראתם אותו ואתם חמושים בסבלנות מספקת, אולי כדאי לכם לחכות עד שיצא תרגום חדש לעברית עדכנית יותר.

במהרה בימינו.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“כרוניקה של מוות ידוע מראש” מאת גבריאל גרסיה מארקס (מספרדית טל ניצן, הוצאת עם עובד)

“כרוניקה של מוות ידוע מראש” הוא מהשמות המדויקים ביותר שניתנו אי-פעם לספר. הוא מצליח לדחוס 115 עמודים לתוך חמש מילים בלבד, בלי שיחסר כמעט דבר. במובן הזה גרסיה מארקס הוא קוסם (מילה שמיוחסת בימים אלה בעיקר לראשי ממשלה); למרות שסיפר לנו כבר את כל הסיפור בחמש מילים, הוא מצליח למשוך אותנו לקרוא עוד ועוד על מה שאנחנו כבר יודעים; הוא מתרחק מהאירוע (אירוע המוות הידוע מראש), ומתקרב אליו – ובכל פעם מגלה עוד זוית חדשה ועוד פרט מעניין.

*

מארקס מפליא לשייט בין הדמויות בעיירה, לתאר את הזויות השונות לרצח ולאירועים שקדמו לו, ולהוביל את הקורא אל הבלתי יאומן – תיאור מותח ומרגש של הרצח הידוע מראש שמגיע לקראת סוף הספר – אותו רצח שכבר בעמוד 23 התוודענו למניעים שלו ולזהותם של הנרצח ושל הרוצחים.

לפחות מהמקום שממנו אני מגיע, לקסם הזה שמחולל מארקס קוראים ספרות טובה.

*

אני נהניתי ממנו מאוד, וגם מהתרגום הקולח והבלתי מורגש (מחמאה בכל הקשור לתרגום) של טל ניצן.

מומלץ.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.

“חזירי הים” מאת לודביק ואצוליק (מגרמנית צבי ארד, הוצאת עם עובד)

אין כל ספק ש”חזירי הים” הוא ספר מיוחד, שהיה צריך לזכות לתהודה גדולה יותר בישראל (לפני כמה שנים ערכו משאל במחסני עם עובד ושאלו איזה ספרים קלאסיים כדאי להוציא במהדורה מחודשת. חזירי הים הגיע למקום האחרון, 134, כשרק חמישה אנשים הצביעו בעדו). הוא נשען על מסורת מכובדת של משלים ופארודיות שנכתבו על משטרים אפלים לאורך השנים, כשבראשם ודאי עומד “האמן ומרגריטה” של בולגקוב. כמו רבים מסוגו, גם בחזירי הים יש ניכור מסוים בין הקורא לדמות הראשית; זה לא ספר שסוחף אחריו את הקורא להזדהות טוטאלית עם חייו של הגיבור, ואפילו בניו של ואשק נדמים לעיתים כטכנוקרטים קרי לב. ההזדהות הטוטאלית של הקורא נותרת רק עם חזירי הים, שלא בכדי העניקו לספר את שמו. אנחנו חזירי הים שנתונים לשרירות לבו של המספר, ומלאים בחשש שהוא יקח את העלילה שלנו לאבדון. רק הוא יוכל להציל אותנו מזוועות, אם יחפוץ בכך, וכל יהבנו תלוי באדם הבלתי-צפוי הזה.

___________________

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן.