בספר “חיים עם ספרים” של מיכל יפת נתקלתי במקרה לפני כמה שנים, כששוטטתי באתר של צומת ספרים; רציתי לקנות שם איזשהו ספר, ופתאום ראיתי שהם מציעים כמה ספרים מוזלים ב-20 ש”ח, והחלטתי להעיף מבט. בין כמות הכותרים המוגבלת צץ לו הספר הזה, שנראה לי כמו תוספת נחמדה לקניה שלי (הוא כבר לא מוצע שם ב-20 ₪, בדקתי; כנראה היו להם עודפים).

כשהוא הגיע, דיי נדהמתי שהוא עלה לי 20 ש”ח בלבד. מלבד העובדה שהמחיר המקורי שלו הוא 98 ש”ח, הרי שמדובר בספר מושקע מאוד מבחינה עיצובית – כריכה קשה וצילומים ברמה גבוהה שמודפסים על נייר כרומו. רפרפתי בו קצת, הוא היה נראה לי מעניין, ובכל זאת שמתי אותו בצד. לפני כשבועיים הוצאתי אותו מהספריה, והתחלתי לקרוא בו – שיחה אחת בכל פעם.

הקריאה התגלתה ככיף גדול. אמנם אני לא מהסוגדים לספרים (התחלתי לקרוא ספרים בגיל מאוחר יחסית ואין בי נוסטלגיה מיוחדת אליהם), אבל יפת הצליחה לתמצת את השיחות ולתת מקום נרחב לצילומים, כך שהקריאה בספר בעיקר מעוררת השראה ועושה חשק לקרוא עוד ועוד ספרים (ובהזדמנות זו אציין כאן בסוגריים את רשימת האנשים שהתראיינו לספר: ספי בן יוסף / הלית ישורון / צבי ורבלובסקי / אילנה דיין / אורי ברנר / אורית רוזין / אסתי מיצנמכר / מיכאל הנדלזלץ / אליענה יידוב / חיים באר / אלה יפת / ענת סרגוסטי / הנרי שור / רותו מודן / שי זרחי / שלומית ויעקוב קאופמן / איזי ליבלר / גיל חובב / שרה חינסקי / עודד קוטלר / דורית פיגוביץ גודארד / אידה פינק / גדעון הרמל / ינקי יפת / מנואלה דבירי / נדאא ח´ורי / שמעון אדף / חוה אלברשטיין ונדב לויתן / אל ובלה מנספלד).

חיים-עם-ספרים

עשיתי חיפוש קטן בגוגל כדי לבדוק אם כתבו על הספר, וגיליתי ביקורת אחת באתר “האייל הקורא” שהייתה קצרה ושלילית מאוד; הביקורת התמקדה בשתי נקודות עיקריות: האחת – העובדה שיפת ראיינה לא מעט חברים ומכרים שלה (וביניהם גם אמהּ ואחיה) ולא ניסתה לתת תמונה רחבה ועמוקה יותר של סוגי הקוראים וסוגי הספריות; והשנייה – ההתעלמות של הספר מההון הדרוש להקמת והחזקת רבות מהספריות היפות והמעוצבות המובאות בספר, כמו גם ההתייחסות של חלק מהמרואיינים לספר כאל חפץ (במיוחד אלה העוסקים באספנות).

אף על פי שנהניתי מאוד מהספר, אני יכול להסכים עם הביקורת הזו. ההבדל בין כותב הביקורת לביני טמון, ככל הנראה, ברמת הציפיות המוקדמות; לי לא היו שום ציפיות מהספר הזה – קיוויתי לשכוח קצת מטרדות היום ולקרוא על ספריות של אחרים – וזה מה שקיבלתי: ספר קריא, לא טרחני ברובו, מעניין לא פעם, וכזה שעושה נעים בעיניים. אם הייתי מצפה לספר עם איזשהו משקל תרבותי, עם אמירה חשובה על ספרות או כזה שמציג מחקר רוחבי על “הקורא הישראלי”, ודאי הייתי מתאכזב גם אני.

BoeVLSwIYAEplid

אבל הספר הזה הוא אכן הזדמנות טובה לתהות לגבי תחום אספנות הספרים. כשקוראים על אותם אספנים, אי אפשר שלא לחוש שיש משהו בתשוקה שלהם שהוא זר לספרות ולמהותה; מה ההבדל בין אוסף ספרים עתיקים לאוסף מכוניות עתיקות? בשני המקרים נדמה שעדיף לתת לגופים מקצועיים (מוזיאונים, ספריות) להתעסק עם החומרים הללו וכך לאפשר נגישות לציבור, במקום שסכומי עתק יתגלגלו בין אנשים פרטיים והפריטים יאוכנסנו הרחק מעיני הציבור. קראתי פעם (מי יכול לזכור מתי ובאיזה הקשר) שאספנות מהסוג הזה היא תולדה קפיטליסטית של סוף המאה ה-19, כשניסו לשכנע אנשים לייצר כל מיני אוספים על מנת לייצר סביבם תעשייה (גברים אספו בולים ועטים, נשים בעיקר ניירות מכתבים או דברים מעין אלה. ובאופן כללי, כל אדם הגון היה צריך לאסוף משהו). נדמה, בכל אופן, שבעוד שקוראי הספרים אוספים ידע וחוויות, אספני הספרים מחפשים משהו להתהדר בו ולהציג לראווה; אני בטוח שזה יכול להיות מהנה, ובכל זאת יש משהו בפעילות הזו שצורם לי.

על כל פנים, “חיים עם ספרים” הוא ספר כיפי ומעורר השראה. מומלץ לגשת אליו ללא ציפיות מיוחדות, ולקרוא בו במשורה – שיחה אחת בכל פעם – כדי לא להגיע לתחושת הצפה.

ואסיים בציטוט של רותו מודן, שמסכמת בעיני את העונג הגדול בקריאה:

“עד היום אני חושבת שהקסם הגדול שבקריאת ספרים הוא שאת חיה לא רק את החיים שאליהם נקלעת במקרה. את יודעת, אנחנו כל כך שבויים בחיים האלה שקיבלנו, הסוג האחד הזה שניתן לנו, בתקופה שלנו, ובמין שלנו, ובגיל שלנו, ובמקום ובהיסטוריה. והנה כך באה הספרות, ואת יכולה בשנייה להיות בהודו, בקנדה, במאה השבע-עשרה. את יכולה לשבת על חוף הים של תל אביב עם ילדים שמשחקים, וממש באותו זמן להיות מפיקת סרטים דוקומנטרים שמשוטטת ביפן ונותנת הנחיות אחרונות, או לשבת מול האח הבוערת באיזו טירה אפלולית במאה הקודמת. ספרים טובים יכולים לתת את ההרגשה הזאת.

_____________________________

// חיים עם ספרים – 29 שיחות עם אוהבי ספר, מיכל יפת. צילום: דני שניאור. 245 עמ’