אלגיה לזיקית
אורה ממליצה על “נוף גדול שומם” מאת של אסקילדסן (זיקית, מנורבגית: שירה חפר)
למרות שבעבר הצהרנו ממש כאן, שאנו לא מתאמים המלצות, הפעם החלטנו שכל אחד מאיתנו ימליץ על ספר אחר של “זיקית”. יד הגורל, או מקרה – הסיפור הראשון בספר “נוף גדול שומם” פותח במילים “זמן מה עמד ליד החלון הפתוח…” ו”החלון הפתוח” הוא שמו של הספר עליו ממליץ מיכאל.
שני הספרים הם קבצים של ספורים קצרים, אך מה רב השוני! לא אתערב למיכאל בהמלצה, אומר רק זאת – החלון הפתוח יכול להופיע בסיפור בריטי הכתוב בהומור נשכני וגם בסיפור נורווגי נוגה. עלעול קצר בספר גילה לי משהו שלא שמתי לב אליו בקריאה הראשונה: בכל הסיפורים כמעט יש מבט מהחלון החוצה או מהחוץ אל חלון הבית.
אפתח בהסתייגות דווקא. לא כל אחד יאהב את “נוף גדול שומם”: אין בסיפורים דרמות גדולות, ואם יש דרמה – היא מסופרת באיפוק רב. על פי רוב, האירועים בסיפורים מתחוללים בעיקר בתודעתו של הגיבור, וכלפי חוץ באמת משתרע לו נוף גדול ושומם. כל הסיפורים עוסקים בזוגות בשלב שבו האהבה דעכה ונותרו ממנה רמצים בלבד, אם בכלל, והכל כתוב בעדינות ובתערובת מוזרה של חמלה ורוע השלובים זה בזה.
מי שאוהב סיפורים כאלה, אנא , שיקרא אותם אחד אחד, ויעשה הפסקה בין סיפור לסיפור. אני קראתי אותם ברצף והם התערבו לי לסיפור אחד…
מיכאל ממליץ על “החלון הפתוח” מאת סאקי (זיקית, מאנגלית: שחר סימנטוב)
נהוג לחלק את העולם לשני סוגים של אנשים: כאלו שאוהבים הומור בריטי וכאלו שלא.
מה שמראה שחלוקות כאלו הן פשטניות מדי. העולם מורכב יותר, וגם אנשים יחידים בו מורכבים יותר! קחו אותי, למשל: לרבים זה יישמע כמו חילול הקודש, אבל “מונטי פייתון” מעולם לא היו כוס התה שלי (בלי חלב, תודה). לעומת זאת, סיפוריו של פ. ג’. וודהאוס על ג’יבס ו-ווסטר הם פנינים אמיתיות בעיניי. לדעתי, “דוקטור הו” היא סדרת מד”ב חביבה ולא יותר, אבל במערכונים של ג’ניפר סונדרס ודון פרנץ’ אני יכול לצפות שוב ושוב ולדמוע מצחוק. הוא שאמרנו, מורכבות…
את סאקי (שם העט של הקטור יו מונרו) אני מאוד אוהב, עוד מימי התיכון, אז קראתי מסיפוריו עם מורתי המופלאה לאנגלית.. אני כמעט בטוח שהסיפור הראשון שלו שקראנו היה “שתיקתה של ליידי אן” (הנפתח במילים “אגברט נכנס לחדר האורחים הגדול, המואר קלושות, וארשת פניו כשל אדם שאינו יודע אם הוא נכנס לשובך יונים או לבית חרושת לפצצות…”). בין הסיפורים שקראנו היה, כמובן, גם “החלון הפתוח” המבריק, שכל מה שאומר עליו יהווה ספוילר, ולכן לא תהיה לכם ברירה אלא לקרוא אותו בעצמכם. יש כאן בעיקר אצילים ובני המעמדות הגבוהים, וכולם הופכים מטרות לחיציו המורעלים של סאקי.
הומור יבש, אגבי, מינימליסטי: כל התארים הללו אלה יהלמו את סיפוריו, וכולם יחטאו לאמת. באמת שחייבים לקרוא כדי להבין.
וגם אני, כמו אורה, מבקש מכם לא לקרוא את כל הסיפורים בבת אחת, אבל לא מאותה הסיבה. פשוט, כשיש לכם קופסת בונבוניירה עם שוקולדים כל כך עשירים, לא כדאי לגמור אותם בפעם אחת…
***
השאירו תגובה