חמישה עותקים מהספר “אמריקנה” מאת צ’ימנדה נגוזי אדיצ’יה (מאנגלית: גיל שמר, הוצאת מחברות לספרות) יוגרלו בין הקוראים שתמכו ב”קורא בספרים”במטרה לאפשר לו להמשיך לפעול (לא משנה באיזה סכום).
כל מי שיתרום סכום חודשי של דולר ומעלה יוכל להיכנס להגרלה הנ”ל ולהגרלות שיערכו בעתיד (הסיכוי לזכייה יהיה ביחס לגובה הסכום). אפשר לתרום כאן.
עוד פרטים על הספר תוכלו לקרוא כאן למטה.
רוצים להשתתף בהגרלה? שלחו מייל שכותרתו “אמריקנה” לכתובת: korebasfarim@gmail.com
וצרפו את הכתובת שלכם למשלוח
אפשר לשלוח מיילים עד יום ראשון ב-12:00 בצהריים. התוצאות יפורסמו באותו ערב.
מחברת הבסקוס סגול, חצי שמש צהובה, כרוך סביב צווארך
מאגנלית: גיל שמר
סיפור עוצמתי אמיץ על זהות, גזענות ואהבה. רומן אמיץ, מרתק, מלא הומור שחור ועדינות, המתפרש על פני שלוש יבשות וסיפורי חיים רבים בעולם הגלובליזציה של ימינו: איפֵמֵלוּ ואוֹבּינזֶה, תלמידי תיכון בלאגוס, מתאהבים. בניגריה שלהם שולטת דיקטטורה צבאית, ומי שיכול בורח ממנה. איפמלו – יפה ובוטחת בעצמה – נוסעת ללמוד באמריקה. היא חווה מפלות וניצחונות, מוצאת ומאבדת מערכות יחסים וקשרי ידידות, ולאורך כל אותה תקופה רובץ עליה עולו של משהו שמעולם לא חשבה עליו במולדתה: גזע.
אובינזה – בנה השקט ורחב הלב של מרצה באוניברסיטה – קיווה להצטרף אליה, אך אמריקה שלאחר אסון התאומים מסרבת להעניק לו אשרת כניסה, והוא שוקע בחיים מסוכנים כשוהה לא חוקי בלונדון. בחלוף השנים הוא איש עשיר בניגריה הדמוקרטית זה מקרוב, ואילו איפמלו נוחלת הצלחה ככותבת בלוג פוקח עיניים על גזע באמריקה. אבל כשאיפמלו מחליטה לשוב הביתה, יהיה עליהם להתמודד עם ההחלטות הקשות ביותר של חייהם.
“יצירה מפוארת! סיפור אהבה אפי רחב יריעה, המשרטט מאבק מכמיר לב לשייכות בתוך עולם משוסע.” אופרה מגזין
“סאגה עוצמתית בלתי נשכחת על החלום האמריקני, כוחה של אהבה ראשונה ומשמעויותיו הגחמניות של צבע העור.” בוסטון גלוב
צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה היא סופרת ניגרית, ילידת 1977. ספרה היביסקוס סגול זיכה אותה בפרס חבר העמים הבריטי והיה מועמד לפרס בוקר. ספרה חצי שמש צהובה זכה ב-2007 בפרס אורנג’ לפרוזה. ספריה תורגמו ליותר מ־30 שפות. ב־2010 הופיעה ברשימת 20 הסופרים הטובים ביותר מתחת לגיל 40 של ה”ניו יורקר”.
צימאמאנדה מנפצת סטראוטיפים, היא מתנגדת לציפייה המוקדמת של הקוראים המערביים מהסופרים והספרים האפריקאים שיהיו אקזוטיים ויעסקו בעוני, חיי פרא ואיידס. הקוראים במערב ניגשים לספרות אפריקאית עם דעה קדומה. מרצה שלה בארה”ב אמר לה שספרה הראשון היה לא אמין מעיניו כי הוא היה מוכר לו מידי. ז”א הוא לא ציפה שספר על אפריקה יעסוק במעמד בינוני ובגיבורים שיש להם מכוניות ולא מתו מרעב. היא מתעקשת להראות אפריקה שאינה מחנה פליטים אחד גדול, היא רוצה לספר סיפורים נוספים לסיפור הסבל והתלות המוכר. “שוכחים שאפריקה היא מקום שיש בו גם מעמדות גבוהים, משום מה אותנטיות היא מילה נרדפת לעוני שדורש רחמים. אפריקה היא לא רק המקום שהמערב חושב עליו כדי לכבס ולתרגל את תחושת המוסריות שלו. הגישה הזו של המערב מטרידה אותי”
אוף למה הכריכות של זמורה ביתן כאלה מכוערות? למה אף אחד לא עושה על זה כתבת תחקיר? כמה עוד עוול הם יגרמו? מישהו חייב לעצור את זה. ירין, לטיפולך.