שוב אני קורא תרגום של דנה כספי (מה היינו עושים בלעדיה?) לאיזה ספר ילדים סקנדינבי קלאסי, ושוב זה כיף ונעים.
הפעם מדובר במדיקן מאת אסטריד לינדגרן, שידועה בתור מחברת ספרי בילבי, ולמעשה ממשיכה גם כאן לספר על ילדה קצת שובבה והרפתקנית, שנקלעת לצרות שונות ומתמודדת איתן. מדיקן הוא כינויה של מרגריטה, ילדה בת 6-7, שחיה בשבדיה של שנות ה-60 לצידם של הורים, שכנים, מטפלת ואחות קטנה בשם ליסבט; כל אלה משמשים כניצבים, ולפעמים גם כדמויות משמעויות יותר, בהרפתקאות שהיא יוצאת אליהן וביוזמות היצירתיות שלה.
שני דברים בלטו מבחינתי בקריאה בספר:
הראשון – האיורים היפהפיים של ולי מינצי בפרט, והעיצוב המוקפד של הספר בכלל. האיורים ממש חיים לצד הסיפור, ומידי פעם מתגנבת כפולת עמודים צבעונית וכמעט נטולת טקסט, שמאפשרת לקורא לטבוע בתוכה ולשכוח את עצמו (הצילום האחרון בשרשרת התמונות הבאה הוא שלי, הוא באיכות גרועה, אבל רציתי שתבינו איך זה נראה בגדול).
השני – לא יכולתי שלא לשים לב לכך שכל הפעילויות וההרפתקאות של מדיקן נובעות למעשה מתוך שעמום. לא כי מדיקן היא חלילה ילדה משעממת, אלא בעיקר כי ברגע שהיא חוזרת מבית הספר, אין לה טלוויזיה, חוגים, מחשב וגם אין הרבה חברים בגילאים שלה שגרים בסביבתה. נקודת הפתיחה הזו בולטת מאוד לקורא המבוגר המודרני, שרואה כיצד ילדים בני ימינו מועסקים בלי סוף ע”י הוריהם, בלי שניתנת להם אותה אפשרות של שעמום מבורך, שמייצר המצאות, יוזמות, הרפתקאות ומפתח את הדמיון.
מדיקן היא יזמית אמיתית; בכל פעם יש לה רעיון יצרתי חדש, ויש לה קהל נלהב ומשתוקק בדמות אחותה הקטנה ליסבט. למשל, כשליסבט שומעת שמדיקן עומדת לצאת לטיול בחיק הטבע עם בית הספר שלה, היא מתקנאת ורוצה לצאת טיול בעצמה, עד שמדיקן מתעשתת ומארגנת לה פיקניק על גג מחסן העצים הסמוך. הפיקניק מסתיים כשמדיקן ההרפתקנית מנסה לבדוק אם היא יכולה לצנוח כמו צנחנים ממטוס, והיא קופצת בעזרת מטרייה מגג מחסן העצים. התוצאה: זעזוע מוח – מדיקן צריכה להשאר במיטה ונאסר עליה לצאת לטיול עם הכיתה – הטיול שהיא כל כך חשקה בו. אבל אחרי האבל הקצר, היא מוצאת דרכים לעניין את עצמה; בתחילה היא מציירת ואז מחליטה לייצר עיתון עם ידיעות שיעניינו אותה – לא כמו הידיעות המשעממות בעיתון של אבא שלה (שמשמש כעורך עיתון).
כרגיל, בגלל שלא נהגתי לקרוא כילד, אני תמיד מתקשה לדמיין ילדים שממש יקראו ספרים כאלה בעצמם. אבל אם יש לכם ילדים שקוראים – אז זה ספר כיפי ומומלץ, אם כי כדאי לדעת שאין בו את האינטנסיביות והאקשן שיש בספרי ילדים עכשוויים יותר. חלק מעונג הקריאה בו (בטח בתור מבוגר), זו דווקא אותה אווירה שלווה מסביב, שמדיקן מפרה אותה בהרפתקאותיה הקטנות.
____________________
המדיקן הפרטי שלי, שחולק עם גיבורת הספר גיל, טמפרמנט, מצב משפחתי ומרחב גאוגרפי, נהנה, הזדהה, וצחק במקומות הנכונים. במהלך הקריאה תהיתי לא פעם אם זה היה קורה גם ללא ההיכרות עם התרבות הסקנדינבית.
התרשמות מעניינת כתמיד 🙂 נקודת המוצא שדיברת עליה אכן נכונה, והאיורים – חסד וויזואלי ממש.
אני קראתי המון כילדה. ההורים שלי קנו לי את כל סדרת ‘מרגנית’ של זמורה ביתן. ומדיקן היה אחד האהובים עלי יחד עם ‘אמיל’ גם של אסטריד. הלוואי ותעשה פעם השוואת תרגומים מההוצאות הישנות לחדשות. בשנים האחרונות הם הוציאו תרגומים חדשים להמון מהספרים של אסטריד ועוד לא הצלחתי לגבש דעה האם מוצאים חן בעיני התרגומים הישנים או החדשיםץ אשמח לשמוע דעה מלומדת.