רישומי פחם שחור-משחור, כתמי צבע על כפולות עמודים גדולות-מן-הרגיל. כמה רגש אפשר להביע בצבע אחד.
אחר כך תופסת אותך (בקרביים) העלילה, הבוגרת והנדירה כל כך בספרי ילדים: לכאורה לא נפתרה שום בעיה, הכל לכאורה לא בא על מקומו בשלום – וצריך וחשוב לדבר על כך עם הילד/ה השומע/ת: מה בעצם קרה פה?
יקובה הוא נער אפריקני, שיוצא למסע התבגרות כמקובל בשבטו. עליו להילחם באריה. הוא יוצא לדרך, המתוארת (כמו כל הספר) במילים ספורות, מדודות, בקצב שאמור, אולי, להזכיר לנו תיפוף איטי לאור מדורה. הוא פוגש באריה פצוע, שאומר לו במבטו “והיה אם תהרגני, יהיה זה הרג בלא תהילה”. יקובה צריך להחליט: האם להרוג את האריה ולשוב לכפרו כלוחם אמיץ, או לתת לו ללכת ולהיות מוקצה, מנודה?
הוא בוחר באפשרות השנייה ושב לכפר, שם כל חבריו הפכו ללוחמים והוא מתמנה לרועה העדרים. בשולי הכפר, במרחק. להליכה בדרך שבה יקובה בחר יש מחיר, אבל “מאז”, מסתיים הספר, “לא תקפו האריות את העדרים מעולם”.
קשה לי לומר לאיזה גיל הספר הזה מיועד, זו החלטה כל כך אינדיבידואלית, אך בוודאי לא לקטנטנים. אני כן יכול להמליץ מאוד לשבת עם מתבגרים/ות, שמתחילים/ות להרגיש את משאו של לחץ חברתי ואת השפעותיו, לקרוא את הספר ביחד ולשוחח עליו.
אורה ממליצה על “נשים קוראות בציור ובצילום” מאת שטפן בולמן (כנרת זמורה-ביתן)
לא ברור כיצד איפשרה ההוצאה הגרמנית (בעלת הזכויות על הספר) את הוצאת הספר בשם התמים והבלתי מחייב “נשים קוראות בציור ובצילום”, כאילו זהו עוד coffe table book המונח לו שם על השולחן לעלעול סתמי. אבל שם הספר במקור הגרמני הוא “נשים קוראות הינן מסוכנות”, מה שהופך את הספר מ”סתם” ספר תמונות יפות לספר בעל מסר חברתי (אני שונאת את המילה “פמיניסטי”).
בפתח המהדורה העברית של הספר יש שני מאמרים: של שטפן בולמן ושל גיל הראבן. עשו טובה, קראו אותם!
דורות על דורות נאסר על נשים, מכל המעמדות, לקרוא. לקרוא – במובן של להתייחד לפרק זמן עם ספר. שאת בחרת. להנאתך. והיו לכך שתי סיבות עיקריות: האחת – קריאה גוזלת זמן. (במיוחד אם נפלת לתוך ספר טוב, שקשה להניח מהיד…) קריאה גוזלת את הזמן שבו אשה אמורה לעשות עבודות בית, עבודות משק או טיפול בילדים. הסיבה השניה- הקריאה מוסיפה ידע, וידע הוא כח. נשים בעלות כח מסכנות את הגברים… הנה עוד דרך להחליש נשים.
***
מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.
[…] אשר, מחבר הספר "זיכרון כמעט מלא" (בהוצאת פרדס); סיפורים מן הפרובינציה – בעלי חנות הספרים "מילתא&quo…; סיפור קצר בשם "אַשׁוּרְבַּנִיפַּל" מאת […]