כמה מילים על “פו הדב – הספר המלא” בתרגומה של אבירמה גולן (הוצאת מחברות לספרות)

מאת | 2015-10-27T15:05:02+00:00 27 באוקטובר 2015|קטגוריות: ילדים ונוער|Tags: , , , |7 תגובות

במסגרת הנסיון שלי להכיר קלאסיקות לילדים ולנוער, קראתי השבוע את “פו הדב – הספר המלא” בתרגומה החדש יחסית (2004) של אבירמה גולן.

כשסיימתי לקרוא תהיתי מה אני כבר יכול לכתוב על ספר שמוכר לכולם ולבטח נכתבו עליו כבר רבבות כתבות ומאמרים. בשביל לשמוע שהוא מקסים אף אחד לא צריך אותי.

אז אתייחס לכמה דברים שעלו במוחי במהלך הקריאה, ואתם תתכוננו להגיד לעצמכם “נו ברור, הרי זה ידוע”.

42797

קודם כל, מהקדמת המחבר התברר לי שלפו הדוב קוראים בכלל אדוארד, אבל הוא ביקש מכריסטופר רובין שימצא לו שם ייחודי ונפלא, וכריסטופר החליט על ויני הפו.  בתרגום הותיק לעברית ויני הפו הפך לפו הדוב, ומאז אנחנו איתו.

אחר כך גיליתי שלמעשה כל סיפורי פו הדוב הם מעין שעת סיפור הכוללת סיפורים מומצאים שהמחבר מספר לילד כריסטופר רובין (לא לגמרי הבנתי אם הוא שכן שלו או בן משפחה). כמו החברות בין לואיס קרול לאליס, גם כאן מתעוררת אי נוחות מסוימת כשכריסטופר רובין שואל את המחבר אם הוא יבוא לראות אותו עושה אמבטיה, והמחבר אומר שאולי. גם העובדה שבשני פרקים בספר כריסטופר מחזיק ברובה גורמת להרמת גבה מודרנית, אבל אין טעם של ממש בניתוח אנכרוניסטי וצדקני כזה, אז אחזור לספר עצמו.

כאמור, המחבר מספר לכריסטופר רובין, שצמוד לבובות הדוב שלו לה הוא קורא “ויני הפו”, מעשיות מדומינות של אותם כריסטופר ופו, שחיים ביער עם כמה חברים קבועים ביניהם חזרזיר, איה (חמור), ינשוף, ארנב וקנגורו. הטכניקה הסיפורית היא כזו שלפיה המחבר כביכול רק “מזכיר” לכריסטופר רובין מה קרה ביער וכריסטופר מקשיב בשקיקה לסיפורי ההווי והגבורה של עצמו.

Picture-141

הספר מורכב מעשרה פרקים שבכל אחד מהם מתוארת הרפתקה אחרת. רוב הסיפורים מלאים בהומור נונסנס שמבוסס בעיקרו על תכונות האופי החד מימדיות של כל אחת מהדמויות: פו הוא טיפש, גרגרן וטוב לב; איה הוא ממורמר פולני חסר תקנה; חזריר הוא פחדן שרוצה להיות אמיץ; ינשוף הוא חפרן בלתי נלאה; וארנב הוא מעין אופרטוניסט קופץ בראש (לא היה אמור להיות גם טיגר הנמר? בכל אופן הוא לא מופיע בספר הזה).

אבל ההומור מתבסס גם לא מעט על משחקי שפה. כך למשל, בפרק השלישי מתואר ביתו של חזרזיר שבצמוד אליו עומד שלט ועליו הכתובת “אסור ל”. כריסטופר רובין שואל את חזרזיר מה פירוש השלט, וחזרזיר עונה לו שזה השם של סבא שלו ושהשלט עובר מדור לדור במשפחה. כריסטופר אומר שלא יכול להיות שקראו למישהו “אסור ל”, וחזרזיר אומר שדווקא כן יכול להיות כי ככה קראו לסבא שלו, ושזה קיצור של “אסור להכנס אל”, שגם הוא קיצור ל”אסור להכנס אליהו” ושלסבא שלו היו שני שמות, למקרה שאחד מהם ילך לאיבוד: “אסור להכנס” על שום דוד שלו, ו”אליהו” על שם “אסור”.

מלבד משחקי שפה כאלה, ישנם גם משחקי שפה שודאי דרשו מאמץ כביר מהמתרגמת, כיוון שהם מבוססים על שגיאות כתיב וחוסר היכולת של פו הדוב לקרוא. ככל שאני יכול לשפוט, אבירמה גולן עשתה עבודה מדויקת ומהימנה, אף על פי שלא קראתי את התרגומים הישנים ואני לא יכול להשוות בין הבחירות התרגומיות שלה לאלה של קודמיה.

מעבר לעובדה שהספר מקסים ומשעשע, תהיתי לכל אורכו עד כמה ילדים מודרנים יהנו ממנו. אני חושב שהוא בכל זאת מצריך איזה תיווך מעבר להקראת הספר, במיוחד בהתחלה שהיא קצת מתחכמת (היא מלאה בהומור ובתחכום ששקופים למבוגרים, אבל לא ברור עד כמה ילדים יכולים לעקוב אחריה). הטמבליות של פו והנטייה שלו לשורר שירים מטופשים, תצריך מהמקריא הטוב גם קצת יכולות משחקיות כדי להעביר כראוי את דמותו של פו, וגם את הדמויות האחרות (איה מצריך הקראה נרגנת, לעומת רו שמצריך קופצנות וחדוות חיים).

tea party pooh

אז כדי לסכם את ההגיגים שלי, אגיד ש”פו הדב” הוא באמת ספר מקסים וגם כזה שמשרה רוגע. היער הזה שבו לכל אחד יש איזה בית בתוך עץ, וגם ההרפתקאות ש מתנהלות בקצב של סיאסטה – כל אלה משרים איזו נינוחות נעימה ומרגיעה.

אם במקרה הילדים שלכם מחפשים ספרים עם יותר אקשן, אתם מוזמנים לקרוא אותו בעצמכם ולשקוע בשרעפים נעימים ומדובשים.

____________________________

// פו הדב – הספר המלא, א”א מילן (עם האיורים המקוריים של א”ה שפרד). מאנגלית: אבירמה גולן. הוצאת מחברות לספרות. 139 עמ’

7 תגובות

  1. אופיר 27 באוקטובר 2015 ב- 15:52 - Reply

    ירין, זה אולי עניין של גיל, אבל פו הדב הוא לא רק ספר הילדים הטוב ביותר שקראתי אלא אחד מספרי המופת בכלל. קודם כל מומלץ לקרוא את התרגום הקודם של ורה ישראלית וא”ד שפירא, השפה מעט ארכאית אך לדעתי זה תרגום טוב יותר
    שנית, לא ברור עד כמה הספר נקרא היום ע”י ילדים, אם הם בכלל עדיין קוראים, אך אם הצורך לקרב אותם לסיפור מחייב תרגום בנוסח סרטי דיסני, רצוי לוותר על המאמץ (אגב, ישנם סדרות מצוירות וממוסחרות רבות של הסיפור, כולל וריאציות, כולן בעל ערך קלורי של קולה דיאט).
    לבסוף, קרא את “הבית בקרן פו” ספר ההמשך בתרגום הישן. בעשרות הפעמים שקראתי את הספר, גם לילדי לפני השינה, פרק הסיום של הספר המספר על פרידתו של כריסטוף רובין מפו ולמעשה מילדותו חנק את גרוני בדמעות. הגעגועים לשבילי הילדות, כאשר משורטטים ביד של גאון, לא שונים הרבה בין אם קרו בחורש באנגליה או מושב בעמק חפר

  2. ציפי 27 באוקטובר 2015 ב- 21:43 - Reply

    לשאלתך, כריסטופר רובין היה בנו של א”א מילן ואכן היה לו דוב צעצוע בשם אדוארד ועוד צעצועים נוספים שמילן ביסס עליהם את סיפוריו. בבגרותו הוא תיעב את המסחריות של פו הדוב ואמר שהיה מעדיף לוותר על הפרסום שהביא לו.

  3. יהודה 29 באוקטובר 2015 ב- 16:20 - Reply

    כמו ‘הנסיכה הקסומה’, גם פו הדב הוא אחד הספרים האירוניים היפים ביותר.

  4. […] בקורא בספרים: כמה הגיגים שלי על "פו הדב – הספר המלא"; השאלון עם גבי אשר, מחבר הספר "זיכרון כמעט מלא" […]

  5. מרית בן ישראל 30 באוקטובר 2015 ב- 21:09 - Reply

    בהמשך לציפי – כריסטופר רובין גם כתב אוטוביוגרפיה מעט עגמומית שמתארת את הדברים מהצד שלו http://www.amazon.com/The-Enchanted-Places-Christopher-Milne/dp/1447269829

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 4 בנובמבר 2015 ב- 23:08 - Reply

    סליחה אבל בן כמה אתה??? טוב מילא יופי שגילית את פו הדב סוף סוף סגרת חור בהשכלה. מציעה לך לקרוא דווקא את התרגום הישן הנהדר של ו. ישראלית . רק להשכלה כללית כריסטופר רובין הוא הבן(!!!) של הסופר א. א. מילן. אם תרצה אספק לך שמות של עוד כמה ספרים נהדרים. קריאה נעימה

    • זיו אלמגור 27 באוגוסט 2017 ב- 9:34 - Reply

      אני לא יודע מה הסיבה שבגינה כל המלומדים והפרשנים מתעלמים בעצם מהיסוד עליו נכתב הספר “תורת הדאו”, ואם כבר נגענו בזה , מהו המושג – פו ???
      מסקרן? בשביל זה יש את גוגל . כנסו ותהנו

השאירו תגובה