השאלון עם רוני פלומן, מחברת הספר “חשפן” (הוצאת עולם חדש)

1) מהם הספרים האהובים עלייך?

יש הרבה, אז החלטתי לסווג קצת:

הספר “הגברי” הוא “חיל הפרשים” של איסאק באבל שבו מתואר מסע עקוב מדם וכמעט סתום לקורא המודרני, קרבות של הצבא האדום בצבא הפולני ב 1920, בגליציה. מצד אחד יש בספר הישג צורני וספרותי, ומצד שני התוכן אכזרי ויפיפה: הייתי רוצה להיות בחיל הפרשים ולראות את הכל. בספר באבל ספק משתתף וספק צופה מן הצד, ובזה מתמצה לדעתי העמדה הבעייתית של הסופר כלפי מושאי כתיבתו. יש עוד פנינים ביתר כתביו של באבל (המעטים – הוא הומת על ידי מכונת המשטר הסובייטי בתחילת שנות הארבעים) גם הם באים מאותו עולם נהדר ואכזר – סיפורי פשע מאורגן באודסה (הפושעים יהודים).

ספר קרוב – שגם אותו אני מאוד אוהבת – למרות שהוא שונה תכלית השוני מבחינת התוכן והסגנון, אבל גם הוא ספר שהייתי רוצה להיות נוכחת במעשים שהוא מתאר – הוא “עושה הנפלאות מלובלין” של בשביס זינגר שקראתי המון פעמים, מאז שהייתי ילדה קטנה (אני לא מבינה איך נתנו לי לקרוא אותו, אבל זה סיפור אחר). שני הספרים מתארים עולם זר, אבל למעשה עבור הסבים והסבתות שלי, הוא עולם קרוב מאוד, העולם שממנו הם באו.

הספר “הנשי” הוא “חיי נערות ונשים” של אליס מונרו – מאוד שמחתי כששמעתי שמונרו קיבלה פרס נובל ב 2013, כי תמיד הערצתי את כתיבתה. מונרו מספרת מה קורה לנערה ולאישה שיודעת מה היא רוצה – כאישה, כאדם – ושנולדה בתקופה ובמקום שמאפשרים לה (אולי לראשונה) להגשים את חלומותיה, אם כי, לעיתים, במחיר של לעג חברתי או שנים של תעיה. הנובלות שלה מושלמות – והעין שלה לא מפספסת דבר. אני חושבת שהנובלה baptizing  (אני לא זוכרת את השם בעברית) היא הנובלה שהכי הרשימה אותי כנערה, כאישה צעירה וגם היום – והיא מתכתבת עם אותו סיפור גם ב”המראה מקאסל רוק”, שם היא מספרת את אותו הסיפור, אבל עם יותר אוטוביוגרפיה ופחות בדיון, ומשהו כמו ארבעים שנה אחרי שכתבה את הסיפור הראשון. בסיפור הזה מתאהבת מונרו במישהו שהוא מקסים, גברי אבל גם רד-נק דתי וחשוך. הוא מקווה להטביל אותה. היא מקווה למשהו אחר, מונעת מכח האינטליגנציה והשאפתנות, אבל (ובזה קסמה) לא מכח התנשאות חברתית.

בעולם הספרות העברית, אני אוהבת במיוחד את “קול צעדינו” של רונית מטלון.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

אני מתה על ספרות ילדים וקוראת הרבה ממה שהילדים שלי קוראים. אפילו הקמתי בלוג בשם “מה קורא?” (www.ma-koreh) עם המלצות על ספרות ילדים.

יש ספר שמלווה אותי מילדות – “מר תפוחון ויוסיפון” של קרה פדר, שבו איש קרקס עם מעיל קסום (שמאפשר ישיבה על התקרה) מספר לאב ולביתו סיפורי קרקס, שהם בעצם סיפורים די אפלים. את הספר איבדתי, אבל אני זוכרת את הציורים ואת העלילה.

אני גם מאוד אוהבת את בשביס זינגר לילדים – ובייחוד קובץ סיפורים בשם “נפתלי בעל מעשיות וסוסו”.

אבל הכי אני אוהבת את שלישית ספרי אמיל, סדרת “אמיל מלונברגה” של אסטריד לינדגרן. בספרים הראשונים – “ילד ושמו אמיל” ו”התעלולים של אמיל” – יש כמה תעלולים מופלאים, אבל הספר השלישי – “אמיל עדיין איתנו” – גדול מכולם. בספר הזה אמיל יוצא להציל את חייו של המשרת אלפרד, שנדמה שהוא אוהב אותו יותר מאשר את אביו הקרתני והפוץ. המסע עם אלפרד החולה בליל שלגים, והאיש המבוגר שאינו מציל את אמיל שטועה בדרך, וההצלחה ברגע האחרון, יפים מאוד. אמיל לא מצליח כי הוא גיבור – אמיל יותר אמפטי כלפי זולתו, וזה השיעור.

3) מה הספר האחרון שקראת?

בית למר ביסוואס של וי. אס נאיפול. שווה ביותר.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

לפעמים אני נופלת. קניתי ספר עזרה עצמית (משהו כמו “הכללים לאומץ, יצירתיות, כח רצון וכיוב”). רב מכר בניו יורק טיימס. בכל זאת, חיים רק פעם אחת ואני לא רוצה לחשוב שפספסתי איזה קונץ, טיפ שבלעדיו אי אפשר. קראתי את זה במכה. הספר הזהיר אותי שאם לא אשנן את כלליו או אתרגל אותם אני לא אצליח ליישם את השיטה שבספר. לא עשיתי כנדרש. אחר כך גיליתי את הספר שוב, ופשוט לא הצלחתי לזכור אם קראתי או לא.

יש עוד ספרים כמובן שאני לא מבינה מה יש בהם, אבל בגלל שאהבת ספרות היא עניין אישי, אני לא מתיימרת לשפוט.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

“פרידה מברלין” של כריסטופר אישרווד. ספר ענק על ברלין ב 1932, ספר שממנו נולדו הדמויות בסרט “קברט”. נדמה לי שהספר לא זכה לתשומת לב מיוחדת כשתורגם בישראל, ואילולא מישהו ביקש ממני שאקנה לו את הספר במתנה בתמורה לתמונה שנתן לי, לא הייתי יודעת שהוא יצא. אז קניתי לו את הספר, וקניתי לי, ובעשור האחרון זה הספר שקראתי שהכי הרשים אותי.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

מ.ג’. קוטזי.

7) ספר שנתן לך השראה?

שמריהו הילד מקופסת השימורים. שם אומרת גברת ברטה ” ‘כדאי שתכניס לך לראש דבר חשוב מאוד, הרבה יותר חשוב מדברים אחרים: אל תשים לב למה שאנשים אחרים חושבים או אומרים!… ‘אם תחשש כל הזמן למה שחושבים אנשים אחרים, בסוף גם אתה היה כמותם ולא תוכל לסבול את עצמך’“

8) ספר עיון מומלץ?

“נכחים נפקדים” של דויד גרוסמן עדיין מחזיק מים יותר מעשרים שנה אחרי שפורסם (קראתי אותה המון פעמים כשכתבתי את “כוונות טובות – היי טק ערבי בישראל”), “גאולת הנפש המודרנית” של אווה אילוז שלמדתי ממנו המון, ו the working poor: invisible in America

***

רוני פלומן נולדה בירושלים ב-1970. עובדת כיועצת שיווק לחברות טכנולוגיה, בוגרת בית הספר למינהל עסקים אינסאד בפונטנבלו שבצרפת והפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה רואה אור ספרה השלישי “חשפן” (הוצאת עולם חדש) שמורכב משלוש נובלות. קדמו לו שני ספרי עיון: כוונות טובות: הייטק ערבי בישראל (2013), וארעיים וקבועים: הקהילה הישראלית במפרץ סן-פרנסיסקו (2007). 

לעמוד הספר “חשפן” באתר ההוצאה לחצו כאן. 

עוד על הספר:

אחרי שעסקה בעולם ההייטק ובעולמם של ישראלים החיים בחו”ל בספרי העיון שלה, פונה רוני פלומן לפרוזה. בכתיבה קולחת ומרתקת היא מספקת התבוננות נשית בזירות של כסף וכוח, זירות של גברים בדרך כלל, מעמדה מעמיקה וביקורתית, אך גם אמפטית.

שלוש הנובלות בחשפן מציגות את מלוא כישרונה של רוני פלומן להתבונן במבט רענן, מפוכח ואינטליגנטי בסבך האנושי שיוצרים כסף, מעמד וכוח, בשאלות של זהות מגדרית ובעולמות של מהגרים.

ב”אוזניים” יזם הייטק אמריקאי, ישראלי לשעבר, נאלץ להתמודד עם כישלון החברה שהקים, שנרכשה בידי מתחריו, ומן הצד השני עם רב-המכר שכתבה בתו, המתאר את משפחת המהגרים שלה ושלו מנקודת מבט הומוריסטית שאינה נראית לו; ב”כפרייה” מסתבכים חיי השגרה במושב כאשר קשישה החיה בבית ישן בנחלתו של בנה מתוודעת דרך המנקה הפיליפינית שלה לבן משפחה אובד. סוד ובגידה מן העבר הרחוק מולידים סוד ובגידה עכשוויים מאוד; ב”חשפן” עורכת-דין שאפתנית מנסה להיטמע בעולם הכסף והעסקים הגבריים, אך מופתעת לגלות במסיבת רווקות שחילופי התפקידים המגדריים אינם כל מה שחשבה.