כשסלמאן רושדי רוקם מחלה לגיבור שלו, הרי שהיא חייבת להיות דמיונית ועל טבעית. מוראש זוגואיבי המכונה מורי, חי במהירות כפולה – מתקדם בזמן יותר מאשר הטבע קבע, ובמילותיו: “מרגע שעשו אותי, כמו מבקר מממד אחר, מציר זמן אחר, הזדקנתי במהירות כפולה מכדור הארץ הישן ומכל מה שעליו”.(136) מעין תקלה ב-DNA, הוא מבהיר. מלבד בן תערובת יפה תואר זה שנולד מאהבה גדומה, שפע דמויות צבעוניות מתרוצצות בחלל האקזוטי המרופד בשקי תבלינים, מקפצות לעתיד וחוזרות בדילוגים לעבר ובין לבין – הן נעצרות כדי לנשום ניחוחות של מסתורין. גיבוריו של רושדי הם בעלי אהבה לוהטת, תשוקה מוּטרפת ושנאה צורבת. ועוד ניתן למצוא כיד המלך קרעים במשפחה ומקרי מוות בטרם עת, אהבות שכשלו ותשוקות, עוצמה, כסף ופיתויים מפוקפקים מבחינה מוסרית. לאט לאט מוצא הקורא את ידיו ורגליו בתוך מערבולות מצטלבות של משפחות וכוכבי הלכת הסובבים אותם. הכל מנסים לשמור ללא הצלחה רבה על רזים אישיים ומשפחתיים שהרי הסוד מטבעו אינו יכול לנוח על משכבו בשלום. על כן, המוצפן פורץ לו מתוך יצירות אומנות שהסימבוליזם מסתיר אותו כעלה תאנה. “רוב המשפחות הרגילות אינן מסוגלות לשמור סוד” מתלונן הגיבור, “ובשבט הרחוק-מלהיות-רגיל שלנו הפכו בדרך כלל סודותינו הכמוסים ביותר לתמונות שמן-על בד התלויות על קיר גלריה”. (22)
למרות הצבעים ההודיים שהם לעיתים מכים את הקורא בסנוורים בסאגה בת מאות שנים זו, מצאתי הדהוד לימים האפלים העכשוויים העוברים על ארץ הקודש. אני קוראת על תת היבשת הזו ובין השיטין כואבת את ישראל. “כובש המנסה להתנער מנכבש, שחיתות, שנאה מבעבעת” וכמובן – המרות דת, אימת דת, וכמתבקש – לוחמים בשם הדת. נשמע מוכר מדי…. ויש עוד. “הטלת מורא וטרוריזם הפכו למכשירים העיקריים של הממשלה. האם הם מעלים על דעתם שבדרך זו הם יטעו בלבבות חיבה למעשיהם? חיבה ונאמנות באות מן הלב. אי אפשר לסחוט אותן באיומי כידונים. ” (31)
רושדי שם בפי גיבורו מילים של תשוקה לשחר חדש שיעלה על העולם את התקווה לבואה של “רכבת החירות”. הוא מתאר את הקוסמוס הראוי ואני מחזיקה אצבעות שאוטופיה שכזו תפעפע גם אלינו: “מדינה חופשית, מעל לדת כי היא תהיה חילונית, מעל למעמדות כי היא תהיה סוציאליסטית, מעל לקסטות כי היא תהיה נאורה, מעל לשנאה כי היא תהיה אוהבת, מעל לנקמה כי היא תהיה סלחנית, מעל לשבטים כי היא תהיה מאחדת, מעל לשפה כי היא תהיה מרובת לשונות, מעל לבורות כי היא תהיה יודעת קרוא וכתוב, מעל לכסילות כי היא תהיה מבריקה….. ” ואז קוטע רושדי אל כל האופוריה הזו ואני נכנסת יחד איתו למלנכוליה כי הספר הנהדר הזה עם כל שלל הפנטזיות שבו, מצביע על מציאות מקובעת – “ובשעה שהוא סיפר לה את החלומות הללו, היא הייתה נרדמת, ורוחות רפאים של חורבן ומלחמה היו מבקרות אצלה.” (54)
______________________
השאירו תגובה