אורה ממליצה על “משקפי הזהב” מאת הסופר האיטלקי- יהודי ג’ורג’ו בסאני (כרמל)
כן, יש לי אהבה מיוחדת לספרים שבהם העיר היא גיבורה נוספת במארג הסיפור. הפעם – פררה. עיר עתיקה, יפהפייה, בצפון מזרח איטליה, היושבת בפתח הדלתא של נהר הפו, ומתוארת בספר בפרוט רב על רחובותיה הארוכים, סמטאותיה וה”קסטלו” שלה.
גילוי נאות: סבתא שלי נולדה וגדלה בפררה. אמי (שגדלה במילנו), הייתה מבלה את חופשות החגים היהודיים בבית הסבים בעיר, ובשנת 1942, כשהפצצות האמריקאים על מילנו הפכו לבלתי נסבלות, עברה משפחת אמי לגור בפררה. השנה שבה גרה בפררה ולמדה בבית הספר היהודי הקטנטן שם, הייתה, אני חושבת, אחת השנים היפות בחייה, למרות המלחמה, ולמרות האירועים הנוראים שאירעו ליהודי איטליה מאוקטובר 1943.
אה, וג’ורג’ו בסני הצעיר היה המורה שלה!
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של של צעיר יהודי איטלקי, בן דמותו של בסני, המגולל את מעשה עלייתו ונפילתו של הד”ר אתוס פדיגטי, רופא מכובד בעיר. ברקע האירועים עליית מוסוליני לשלטון והחוקים נגד היהודים. הרופא המכובד מתגלה כהומוסקסואל, ומעמדו החברתי מתערער. בקיץ הוא מגיע אל עיירת הנופש שבה נופשים כל אנשי פררה, מלווה באחד מחבריו של המספר, גבר צעיר ומושך ולא הומוסקסואל. הדוקטור מאוהב. הוא מעטיר מתנות יקרות על בן לווייתו הצעיר והופך נלעג יותר ויותר, עד שלבסוף בורח ממנו הצעיר, ומותיר את הדוקטור פדיגטי עירום ועריה. סופו העצוב של הדוקטור הוא כמעט בלתי נמנע.
אי אפשר להימנע מההקבלה שעורך בסני בין גורלם של היהודים וגורלם של הומוסקסואלים באיטליה הפשיסטית (או בכלל).
אי אפשר שלא לחשוב בצער שלמרות השנים הרבות שחלפו מאז- הומופוביה קיימת עדיין וממשיכה להפיל קורבנות.
קראו גם את אחרית הדבר המרתקת של אריאל רטהאוז.
מיכאל ממליץ על “בנות פנדרוויק” ועל “בנות פנדרוויק מרחוב גארדם” / ג’ין בירדזול (ידיעות ספרים)
כבר בעמוד השלישי של הספר “בנות פנדרוויק”, כשקוראים את כותרת המשנה – “סיפור קיצי על ארבע אחיות, שני ארנבונים ובן מעניין מאוד” – מבינים שמשהו טוב עומד לקרות. וזה נכון: מדובר בשני ספרים שקשה לקרוא אותם ללא חיוך על הפנים.
בספר הראשון יוצאות ארבע אחיות – רוזלינד, סקיי, ג’יין ובאטי – עם אביהן האלמן ועם הכלב המשפחתי לחופשה בבית קיץ ששוכן בלב אחוזת פאר. שם הן פוגשות בבעלת האחוזה, בבנה (הוא הבן ה”מעניין מאוד”), במבשלת, בגנן, במוכר העגבניות, בפר עצבני ובשני ארנבונים. בספר השני – אני לא חושב שאהרוס את חוויית הקריאה אם אגלה – מוצאות ארבע האחיות אהבה חדשה לאביהן. הרפתקאות קטנות-לכאורה, שמהוות עולם ומלואו עבור ילדים, ובעיקר, כנראה, ילדות. כי את זאת אי אפשר להכחיש: מדובר בספר בנות (אנחנו לא מאוד אוהבים את החלוקה הזו, אבל הקוראים והקוראות הצעירים מגיעים אליה באופן עצמאי). אם יעלה בידכם לשכנע איזה בן מעניין מאוד לקרוא את הספרים – הוא רק ייצא נשכר.
בין שאר מעלותיהם של הספרים המענגים האלה, מקום של כבוד שמור ליכולת של בירדזול להעניק לכל אחת מהאחיות אישיות מובחנת ולשמור עליה בעקביות לאורך שני הכרכים (באנגלית, אגב, קיימים שני ספרים נוספים שטרם תורגמו, ומתוכנן גם ספר חמישי ואחרון). למקום מכובד נוסף ראויה התמימות שבה ספוגים הספרים. יהיו שיגידו – תמימות יתר; הלא אין בספרים אף לא טלפון חכם אחד, וגם המחשב ממלא תפקיד מינימלי! ולהם אומַר: כשהסיפור טוב ומתוק ותמים, הם בכלל לא נחוצים.
ועוד בעניין התמימות: אני חושב, ולא מחדש בכך דבר, שאחת הבעיות הגדולות של תקופתנו – פסיכולוגים וסוציולוגים ינסחו זאת, מן הסתם, טוב ממני – היא שילדים מתבגרים מהר מדי. זוהי קלישאה עייפה, אבל עייפותה לא מפחיתה מנכונותה: כמות המידע שילדים נחשפים אליה מדי יום היא עצומה, והיכרות עם מושגים חדשים ועם התרחשויות קשות ואלימות, כופה עליהם ילדות קצרה מבעבר.
לכן אני שואל: אולי אפשר להאריך, אפילו במעט, את תקופת הילדות? ולכן אני עונה בקול גדול: כן! הפגישו אותם עם האחיות לבית פנדרוויק. הבו להם (להן?) ספרים שבסופם הכל טוב; שבהם הטובים הם טובים מאוד, והרעים (שאינם ממש רעים, לא באמת) לומדים את הלקח. הבו להם ספרים על ארבע אחיות טובות-לב ונבונות ועל שיחות בין אנשים ללא מחיצת מסך, וספרים שבהם התיאורים הם של הבעות פנים (כן!) ושל רגשות ולא של אביזרים טכנולוגיים. הבו להם תמימות.
***
מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.
[…] ג'יבס" מאת פ.ג'. וודהאוס; השאלון עם איתן דרור-פריאר; פינת "סיפורים מן הפרובינציה" עם המלצות על ספריהם ש…; סיפור קצר בשם "מי מכיר את הנשים שבקיר?" מאת […]
[…] ג'יבס" מאת פ.ג'. וודהאוס; השאלון עם איתן דרור-פריאר; פינת "סיפורים מן הפרובינציה" עם המלצות על ספריהם ש…; סיפור קצר בשם "מי מכיר את הנשים שבקיר?" מאת […]