1) מהו הספר האהוב עלייך?

סיבוך קשה, אבל המקבץ האהוב ביותר נכון לעכשיו, בלי סינון – בפרוזה: “אף אחד בשום מקום” – של דונה וויליאמס (בתרגום אמנון כץ, ידיעות ספרים 96). אוטוביוגרפיה של אישה אוטיסטית, שקניתי בשבוע ספר מתישהו בכיתה ו’ או ז’, ומאז קראתי עשרות פעמים. הרבה אדריכלות פנימית מוכרת מאד נמצאת שם, וגם צלילות יוצאת דופן. אפשר להגיד שעוד לא התאוששתי ממנו מאז.

אחשוורוש היהודי הנודד” של שטפן היים, שיש לי בדי הרבה עותקים ובכמה שפות – אני משתדלת לרכוש כל עותק שאני מוצאת כדי לחלק לחברים (וכדי לא להשאיל את שלי) – פיקרסקה סאטירית-פוליטית פנטסטית.

מסע דניאל” של יצחק אורפז ו”רקויאם לנעמן” של בנימין תמוז – שניהם נקנו במשיכה מהספריה של אבי, הרבה לפני שהתברר לי שהם מספריו האהובים (ואז כבר היה מאוחר מדי להשיבם או להתוודות).

קול צעדינו” של רונית מטלון, אחת הסופרות המשמעותיות ביותר בעיני בעברית, אובייקטיבית וסובייקטיבית. הרבה פעמים “מגיעים” אליי ספרים בחבורות, לפי תמות משונות (אך רלוונטיות ליומיום) – וקראתי אותו שוב ממש לאחרונה, בצמוד ל”פנים צרובי חמה” הנהדר של שמעון אדף.

בשירה – התרגום של אריה אהרוני ל”חליל חוט שדרה” של מאיאקובסקי – אגב זאת פניה נרגשת אל הקוראים, זה ספר שמסיבה מאד טובה נתתי את העותק האחרון שלו שהיה לי (מהדורה דו לשונית) לאדם אהוב מאד, ועכשיו אני מחפשות עותק בנרות (אופטלגין). המוצאת הישרה של עותק נוסף ותועה תקבל עד חצי המלכות.

ריקוד המשוגעת” של שז הוא אחד הספרים המכוננים שלי, ספר אמיץ  וחשוב, אולי הכי אמיץ והכי חשוב שנכתב כאן, ויש לי דרך ארוכה שהלכתי איתו מאז שגיליתי אותו (במקרה, כנערה, בשיטת רולטת הכותרות במדפי השירה).

ספרה החדש של שרון אס, “מוזיקת הנתיב הרחב“, שהוא ספר מעמיק עם נרטיב פנימי, רגשי, מדויק מאד ורהוט מאד ומוסיקלי, ושמחה גדולה בשבילי, חבר חדש ממש.

עוד ספרים אהובים הם “מחר נעבוד” הבועט ומכמיר הלב של תהילה חכימי, ו”בלט על הקרח” של רחל חלפי, שהשירה שלה כל כך קרובה אצלי והדקדוק שלה כל כך מוטמע באזני עד שלפעמים אני לא מרגישה בו. עכשיו, ברור לגמרי שאין לזה סוף, ושלא מניתי לפחות עשרות ספרים חשובים לי מאד, אבל זו נראית לי נקודה טובה לסיים בה בלי לחשוף את הנטייה לארכנות כפייתית. אה.

799

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

 זה קל! אני וטלי בארץ הלמה, של שלונסקי. לדעתי לא נכתבו כאן רבים לא מתנחמדים ולא מתיילדים (או מיטפשים) כמותו. וגם סדרת צפרדי וקרפד של ארנולד לובל.

81127

3) מה הספר האחרון שקראת?

ללכת בשדות הכחולים” של קלייר קיגן, תרגום של ארז וולק בהוצאת זיקית, סיפורים ונובלה מהסוג שמזכיר לך למה התחילו עם הז’אנר (מהחבוטים ומקורבנות היומרנות הפוטנציאליים המובהקים ביותר) מראש. כמו כן קראתי בפעם השביעית (יש לי הרגל כזה) את שני הספרים שראו אור מהטרילוגיה של פטריק רות’פס “רשומות קוטל המלכים“, הראשון ראה אור בעברית בשם “שם הרוח” בתרגום עמנואל לוטם בזמורה ביתן ב2011. בתור ספרי פנטזיה הם בין הרומנים הרהוטים והיפים ביותר שקראתי לאחרונה.

6137556099099490684no

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

אני מרשה לעצמי לשנות את נוסח השאלה מספר לסופר: וולבק. WTF. אצלנו בבית נהוג לומר “חסר צרות”? ואצלי על מדף שונאי האדם בהחלט לא חסרים מוצלחים ומורכבים ממנו. את זה אני מצרפת לתחושה הזהירה ששילוב מדוד בין אדישות מובנית לתסמונת שטוקהולם מייצרת כנראה יותר מעריצי ספרות ממה שמייצרת ספרות ממש מוצלחת. אבל זה ממש באינטואיציה, וצריך כנראה לומר: אבל אולי זאת רק אני.

michel_houellebecq_gq_2014_511x

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

 וואי, המון. אני חושבת שבמצב ההצפה של השוק ובעקבות פאניקת חוק הספרים בעד ונגד יוצאים (בניגוד לדיעה המקובלת) לא פחות ספרים טובים שנעלמים מספרים גרועים ובינוניים (שחלקם נעלמים וחלקם נישאים על כפי רשימות רבי המכר). אני רואה את זה כבר לא מעט שנים, וזה עצוב בעיני מאד. אני לא רוצה לנחס לאף ספר כזה שאולי יקרה לו נס, ולדלות מהעבר הרחוק זה כבר לא רלוונטי, אז אשאיר את התשובה הזאת כקינה כללית.

Cobweb-books

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

 יהודית הנדל וש”י עגנון בפרוזה, ט. כרמי, דן פגיס, פטררקה והילדה דוליטל בשירה. רשימה חלקית ורזה, שכוללת רק את המחברות והמחברים שספריהם תמיד קרובים ליד המיטה או בתיק.

quote-books-have-led-some-to-learning-and-others-to-madness-petrarch-23-2-0260

7) ספר שנתן לך השראה?

אם הייתי יודעת לנקוב בשמותיהם של הספרים שנתנו לי השראה זה היה מלמד אותי המון. אני חושבת שהכל ניתך בפנים, או מתעכל, אם לנסח בפחות ציוריות, ופושט ולובש צורה, ומזל שכך. יש כותבים וכותבות, עם זאת, שהדרך שלהם, קולם ועמידתם בעולם ומולו נותנות לי השראה. שז היא הראשונה בהם. ש. שלום הוא איש נוסף. מאיה אנג’לו. אני מנסה ללמוד מרועי חסן את העדינות והצניעות שלו שלא גורעות מהאיתנות ומעומק המבט שלו (בעיני המתבוננת מן החוץ).

28869

8) ספר עיון מומלץ?

אבא אני כובשת – אבות ובנות בשירה העברית החדשה” מאת שירה סתיו בהוצאת דביר, סדרת מסה קריטית, אחד מהספרים המעניינים ביותר שקראתי לאחרונה, שהוא קודם כל קריאה היסטוריוגרפית חדשה בנרטיב של השירה העברית, שיש לה תסביך אב בהרבה יותר ממובן אחד, ו”סיפור כמאכלת” של רות קרטון בלום, הוצאת הקיבוץ המאוחד – שגם הוא, למעשה, באופן אחר, קריאה באותו תסביך עצמו בפנים אחרות שלו. יש הרבה מאד מה להגיד ועוד יותר מזה חומר למחשבה בפניה של השירה ובכלל והקריאה הביקורתית שלה בפרט (וקריאת החמס הקבועה, מעשה שעון קוקייה, של חלק נכבד של הקוראים הביקורתיים שלה בכלל זה) שכרוך לבלתי התר בנרטיב של הבן הנגזל, שמתעלם כליל או מבקש להשתיק חלקים רלוונטיים לא פחות בזמן אמת, על הקשר שלו לקסנופוביה הכללית של הנ”ל כולל ההתנגדות שלו לפוליטיקה של זהויות, שהיא למעשה התנגדות לזהויות עצמן בלא מעט מהמקרים. ואם מישהו תוהה, הספרים רהוטים וקריאים בהרבה מהתשובה הזאת. שימו עליהם יד.

aba_ani_coveshet_cover_small_

***

הילה להב, ילידת 1985, היא מוזיקאית ומשוררת. ספרה הראשון, “יחידה”, ראה אור בסדרת ריתמוס של הקיבוץ המאוחד ב2011. ספרה השני, הפואמה “עַד-הַבֹּקֶר”, ראה אור בדצמבר 2014, גם הוא באותה הסדרה.
ב.10.9.15 בלבונטין 7 יתקיים מופע כהשקה אחרת/מאוחרת ל”עד הבוקר” – שיכלול מוסיקה, שירה, פרפורמנס ווידאו, ויהיה הכל פרט למה שעולה בדעתכם כשאתם חושבים על אירוע שירה מן השורה.

פרטים נוספים על משתתפות ועל תוכן הערב אפשר למצוא כאן

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן

front Hila