עשיתי לעצמי מנהג לקרוא מידי פעם ספרי היסטוריה של האוניברסיטה המשודרת, כי הם לרוב קצרים ומספקים מעין מבוא כללי לנושא מסוים. לאחרונה קראתי את הספר “סוף האלף הראשון” מאת יצחק חן, שעוסק במערב אירופה של סוף המאה ה-10 ותחילת המאה ה-11.
הנסיון העיקרי של הספר הוא לבחון את המימד האסכטולוגי של החיים בזמנים הללו – הווה אומר: עד כמה העסיקה את אנשי התקופה שאלת אחרית הימים שאולי תגיע בסוף המילניום. התשובה, אגב, היא שכנראה השאלה הזו לא באמת העסיקה את רוב האנשים, בעיקר כי רבים מהם בכלל לא היו מודעים לעובדה ששנת ה-1,000 מתקרבת (למעשה רובם לא ידעו באיזו שנה הם חיים).
עם זאת, יצחק חן מנסה להשתמש בשאלת המילניום ואחרית הימים, על מנת לספר על התקופה, על האירועים החשובים שהתרחשו בה ועל צורת המחשבה המקובלת באותו זמן.
הוא מספר על הויקינגים שניסו להשתלט על חלקים מאירופה ובשלב מסוים העניקו להם שטחים והפכו אותם לאצילים תמורת הבטחה שיפסיקו להציק (וככה הם הפכו לחלק מאצולת אירופה); הוא מספר גם על ההשפעה של האימפריה הביזנטית (החלק המזרחי של האימפריה הרומית שנותר על כנו אחרי נפילתה), שאחד הביטויים שלה הוא ייבוא רעיון המזלג לאירופה המערבית (עד אז גם האצילים אכלו בעיקר עם הידיים); הוא מספר על מעמדות חדשים ועל תנועות חדשות (כמו תנועת שלום האלוהים שרצתה למגר את האלימות ובסופו של דבר הצליחה למגר את האלימות רק בימים של חגים נוצריים), על מסעות צלב, על מנזרים, על פולחני קדושים ועוד ועוד.
הספר כתוב בצורה קולחת ונוחה לקריאה, כשבכל פרק ישנו מעין סיכום דידקטי של הדברים שנאמרו בו. מבחינה זו הוא עשוי במיטב המסורת של ספרי האוניברסיטה המשודרת ומספק סקירה נחמדה ומעין מבוא להיסטוריה של סוף האלף הראשון. כשסיימתי אותו פתחתי ספר היסטוריה אחר של האוניברסיטה המשודרת – “לונדון – מקום, אנשים אימפריה (1800-1960)” מאת בילי מלמן, וכנראה שאסקור גם אותו בהמשך (אם כי הוא הרבה יותר עבה ושונה בגודול מיתר הספרים של האוניברסיטה המשודרת).
ואסיים במשפט שצילמתי מתוך הספר, שמספרת על מעשיה של תנועת “שלום האלוהים” ברוח יוזמת מיטלס מאנדיי של מיקי חיימוביץ:
_____________________
השאירו תגובה