השאלון עם מעין רוגל, מחברת “יער – מעשייה למבוגרים”

1) מהו הספר האהוב עלייך?

אלמנה לשנה אחת – ג׳ון אירווינג. האיש יודע לכתוב דמויות, הכי מוזרות פגומות ומלאות קסם. ומאוד חד פעמיות. דמות הסופרת והבן שלה, שניהם מלווים אותי מהקריאה הראשונה ועד היום. לפחות חמש עשרה קריאות אחר כך. הספר עם משפט הסיום המוצלח ביותר שקראתי.

ההספד של ברל הקדוש – דניאל אקסט. ספר סודי קצת. אני חושבת שהוא לא זכה למספיק הכרה בארץ. הספר הכי טעים ומופלא שקראתי. ספר שכל כולו אוכל, בשפע ובחוסר. קראתי אותו פעם ראשונה בצבא, בסוף שבוע בו מסיבות שונות ומשונות לא היה לי ממש מה לאכול. וגם לא היה צורך. קראתי את הספר ושבעתי ממנו.

זה – סטיבן קינג. אני חולת ספרי אימה. ספר שמצליח להפחיד באמת קונה אותי. אבל ׳זה׳ קנה אותי בגלל משהו אחר לגמרי. העצב שטמון במבט הבוגר על חברויות מהילדות, והתובנה הסטיבן קינגית שחברויות עמוקות כל כך שעוברות אירוע עוצמתי כל כך לא יכולות להחזיק מעמד, הן אלו ששברו לי את הלב ושבו אותו. מה שכן – אחד הספרים עם הסוף המחונטרש ביותר אי פעם. אבל אני אוהבת דברים פגומים במקצת.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

אנחנו שנינו – א א מילן. שירים שהורי קראו לי לפני השינה ושאני קוראת לבתי הקטנטונת עכשיו. במיוחד את השיר על החשבז. עוד שורה מבריקה, ודווקא הברקת תרגום (יעקב אורלנד) “מצאתי חיפושית, חיפוש זכר מאה אחוז, אני קראתי לו חשבז והוא ענה לי בחישבוז”.

3) מה הספר האחרון שקראת?

קראתי לאחרונה המון התחלות של ספרים, אבל אני מתקשה להתמסר אליהם – החוחית של דונה טארט, שער המדרגות – לואי מור, את כל הילדים בעולם – טל ניצן. אני יודעת שהקריאה בכל אחד מהם תהיה נפלאה. אבל אני מחכה לתזמון הנכון. הספר האחרון שקראתי בשלמותו (ואינו ספר ילדים), הוא going clear – lawrence wright על הסיינטולוגיה בהוליווד. קצת צהוב וטראשי, מספק ומציצני.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

תירס חם – מרים רות. לא גדלתי עליו והצלחתי לא לקרוא אותו עד היום. קיבלנו אותו במתנה כשנולדה בתי ואז הגיע היום החגיגי וישבתי להקריא לה אותו. בסיום הקריאה התנצלתי בפניה, ומיד הקראתי לה את ׳טרופותי הבת׳, כדי לאזן. סיפור רדוד ומבאס. אני מאמינה בסיפורי ילדים יותר מתוחכמים. בהרבה.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

עיני הדרקון – סטיבן קינג.  סטיבן קינג נחשב לסופר טראש. בשנים האחרונות זה מוצדק ממש. אבל זו פנינה קטנה וממזרית שהוא כתב. אגדה. סיפור פנטזיה מבריק ומרגש. יש בו איזושהי כנות נוגעת ללב. דמות הרשע מושלמת, והגיבור פגום כראוי.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

ג׳ון אירווינג. לפעמים אני מתביישת להגיד את זה, הייתי לפעמים רוצה לתת שם שנחשב מתוחכם יותר. אבל מה לעשות, אני מאוהבת בכתיבה שלו, בדמויות הדפוקות שלו, במשפטים שלו. אני אוהבת את סבך הדמויות שיש בכל ספר שלו ואת ההיקף של הסיפורים. הוא מלווה את הדמויות שלו לאורך שנים על גבי שנים, וטרנספורמציות עמוקות. והוא כתב את המשפט ׳המשך לחלוף על פני החלונות הפתוחים׳, שבעיני זו כבר סיבה טובה.

7) ספר שנתן לך השראה?

אלף לילה ולילה. מצאתי כילדה כרך בספריה של ההורים שלי ולא הפסקתי לקרוא בו. זה היה הספר הראשון שקראתי בלי ניקוד, והקריאה היתה קשה לי, ולא הסכמתי לוותר. רשת העכביש הזו של סיפור בתוך סיפור, האנשים החלקיים – חצי גוף משיש, ראש כרות ומדבר, העולם הפלאי הזה, עטוף הקסם. התאהבתי. זה מבוך של סיפורים, זה סיפור על סיפורים. אני חוזרת אליו שוב ושוב כדי להיזכר בקסם הטמון במלאכת הסיפור.

8) ספר עיון מומלץ?

שבעה לילות – חורחה לואיס בורחס. שבע הרצאות שבורחס נשא ב77. מתוכן שלוש שאני חוזרת אליהן שוב ושוב – על חלומות בלהה, על אלף לילה ולילה ועל שירה. לקרוא את ההרצאות האלה זה כמו לראות דרך המטריקס – להבין קצת יותר את הדרך שבה הוא רואה את העולם. המבט לא חוזר להיות כשהיה.

***

מעין רוגל, בוגרת סדנאות הכתיבה של מתא״ן, קורס מנחי סדנאות כתיבה, בוגרת תסריטאות בבי״ס לקולנוע וטלויזיה סם שפיגל, ובוגרת סדנאות הקולנוע תל אביב לוס אנג׳לס. סיפורים פרי עטה התפרסמו ב׳הליקון׳, ׳הו!׳, הארץ ( אחד מהסיפורים הנבחרים בתחרות הסיפור הקצר), עיתון 77, וגרנטה ישראל. ספר הביכורים שלה, “היינו יכולות לנסוע”, ראה אור לפני ארבע שנים בסדרת ׳מקומי׳ של הוצאת כרמל. הספר זכה במענק גולדברג קק״ל ובמענק ׳עם הספר׳ של קרן רבינוביץ׳ ומשרד התרבות.  

בימים אלה יצאה רוגל למימון המונים כדי להוציא לאור את “יער – מעשייה למבוגרים“. נותרו עוד 4 ימים לפרוייקט וכך היא כותבת עליו:

יער הוא נובלה, מעשיה למבוגרים. התחלתי לכתוב אותו לפני ארבע שנים, אבל הוא נרקם לי במרתפי המחשבה הרבה הרבה קודם. ועדיין, רק במסע משפחתי לפולין, כששמעתי לראשונה את סיפוריה של סבתי על בריחתה מורשה לישראל כילדה בתקופת השואה, הכל נפל למקום והמעשיה הזו קיבלה את ההקשר שלה.

זו מעשיה על הסיפורים המשפחתיים שאף אחד לא סיפר לנו אבל עדיין יש להם את הכוח עלינו, וגם איכשהו נדמה שתמיד ידענו אותם. זה סיפור על ילדים יחידים, ועל התאווה שביער, ועל הכח שבקשר בין הורים לילדים שלהם.

המעשיה הזו נועדה לצאת בפורמט קטן, בכריכה קשה ומעוצבת, ואחרי סיבוב קצר בעולם המו״לות הנוכחי, הבנתי שדבר כזה לא יכול לקרות. לא מוציאים נובלה בודדת, ועוד מעשיה, ועוד ככה. הבנתי שאו שאני קופצת למים ומוציאה את הספר בהוצאה עצמית או שהוא לא יהיה.

נכנסתי לקמפיין מימון ההמון כשאני חושבת רק על ׳יער׳ ותוך כדי תנועה הבנתי שאני רוצה ללכת בנתיב הזה גם הלאה. דרך מימון ההמון אני יכולה לבחור ולשלם לא שי המקצוע הטובים ביותר, שכר ראוי, ולהוציא ספר ברמת גימור  משובחת, שיהיה בדיוק כמו שחלמתי אותו. והאושר הגדול באמת הוא הקשר הישיר עם הקוראים ועם קהילת הכותבים.

יש עוד ארבעה ימים לקמפיין מימון ההמון. הכסף מיועד לעריכה ספרותית ולשונית, עיצוב ואיור כריכה, סדר והכנה לדפוס ודפוס של מהדורה ראשונה.

לכניסה לעמוד הפרוייקט לחצו כאן.