את הערים הסמויות מעין סיימתי לקרוא כבר לפני שבועיים, אבל הכתיבה עליו התמהמהה בעיקר כי לא ידעתי מה אני חושב עליו בדיוק. אני מרגיש שלא הגעתי מוכן לספר – לא ידעתי עליו כלום לפני כן וגם על ספריו האחרים של קאלווינו לא שמעתי משהו מיוחד.
הנה הסבר קצר על הספר שפורסם באתר “האייל הקורא”, ולדעתי הוא ברור יותר מהקטע שמופיע בגב הספר:
ספרו של איטאלו קאלווינו הערים הסמויות מעין (מאיטלקית: גאיו שילוני) הוא סידרה של סיפורים קצרצרים שמספר הנוסע מרקו פולו לשליט האימפריה המונגולית קובלאי חאן. אלה סיפורים בעלי אופי פנטסטי, המספרים בלשון פיוטית על אודות ערים דמיוניות שלהן שמות של נשים. בה בעת אלו משלים פילוסופיים מדוייקים ועדינים על מוזרותו, יופיו ורב־גוניותו של הקיום האנושי. בכל פעם שאנו פונים אל הערים הסמויות מן העין, אנו מגלים שהן מציגות בפנינו דיוקן מסויים של עצמנו – מבליטות קווים אחדים, ומצניעות אחרים. על שניים מן המשלים הללו ברצוני להרחיב כאן, ולהתבונן מבעדם על “תמוז” ועל קבוצות שיתופיות אחרות.
כשהתחלתי לקרוא בספר חשבתי שהוא ממש מיוחד ומעניין. אני חובב היסטוריה (וגם יש לי תואר ראשון בתחום), והסצינה שבה מרקו פולו מספר לקובולאי חאן על הערים שראה במסעותיו, עשתה לי נעים בעין. אבל להבדיל מסיפור גיאוגרפי ואנתרופולוגי שיכול היה לגולל מרקו פולו ההיסטורי, גיליתי שמרקו פולו של קאלווינו מתאר ערים דמיוניות שהן כנראה משל לכל מיני דברים אחרים. תוך כדי הקריאה הבנתי שאני לא קורא מספיק בין השורות ולא חושב על הנמשל. קריאת פשט בספר כזה הופכת משעממת דיי מהר; הקורא מקבל אוסף של תיאורים של ערים דמיוניות ולא מבין מה רוצים ממנו. המשכתי לקרוא ורק לקראת סוף הספר התרכזתי יותר וניסיתי להבין את הנמשל של התיאורים. כך נהניתי הרבה יותר מהקריאה, אך גם הבנתי שלמעשה אני צריך לחזור ולקרוא את הספר מהתחלה (ואולי לקרוא פירושים ופרשנויות שנכתבו עליו).
אבל לא קראתי את הספר מהתחלה, ולכן נשארנו עם ההתרשמות העקרה הזו על הספר. זה ספר לירי ופילוסופי שצרכים להיות מוכנים לקראתו, כי אחרת מפספסים אותו כפי שקרה לי. אני נהניתי מהליריות והדימויים בתחילת הספר כי חשבתי שהם מעין פתיח ססגוני לעלילה; בהמשך גיליתי שזהו למעשה כל הספר והתחלתי להשתעמם; ורק לקראת הסוף הבנתי את שנדרש ממני וזה היה בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי.
אז הרשימה הזו היא עדות מתועדת לכך שאני צריך לקרוא את “הערים הסמויות מעין” שוב, ויכולה לשמש גם כאזהרה והתרעה לקוראים העתידיים של הספר: בואו מוכנים, התחמשו במצב רוח פילוסופי ופרשני ואל תחכו שתגיע עלילה, כי היא לא תגיע.
האם ספר שנקרא ולא הובן כהלכה נחשב כספר שנקרא? אני לא יודע אם אני יכול להגיד שקראתי את הספר הזה של איטלו קאלווינו, אלא אם כן, בנוסף לערים, ישנה גם קריאה סמויה מעין. ואולי בכלל כל הרשימה הזו הייתה משל?
________________
הערים הסמוים מעין, איטאלו קאלווינו. מאיטלקית: גאיו שילוני. הוצאת ספרית פועלים. 149 עמ’.
מה שמעניין הוא למה לא חזרת לקרוא מהתחלה. הרי זו למעשה חוויית הקריאה שאתה מצביע עליה – קריאה ראשונה שכולה, לדעתך, אי-הבנה, מרחב-טעות, הבנה של כל זה ברגע האחרון – ואז מין שורה תחתונה שהיא המלצה לבאים אחריך איך להימנע בדיוק מסוג הקריאה שנקלעת אליו. הרבה יותר מעניין מהמלצות בהקשר הזה הוא לקרוא עוד על חוויית הקריאה שכן היתה לך, דווקא במרחב של טעות-כביכול, ואיך זו הביאה אותך דווקא להמליץ על האופן הנכון לקרוא את הקלאסיקה הזו. הרי על פניו עצם שמו של הספר, “הערים הסמויות מן העין”, היה אמור לסמן עבורך (ועבור כל קורא סביר) קריאה מטאפורית, ובכל זאת משהו בך חסם את הקריאה הזו. כאן טמון מה שמעניין.
גם הספר המקורי של מרקו פולו על סין מאוד סוריאליסטי ולכן לאור תיאוריו סבורים כיום שבכלל לא היה בסין. אולי הסופר הושפע..