צילום תמונת השער: עינת גור-ארי

1) מהו הספר האהוב עלייך?

השאלה מנוסחת בלשון יחיד בעוד שברור שלמי שאוהב קריאה אין תשובה אחת בודדה (וטוב שכך. עולם שבו ישנה תשובה אחת לשאלה הזו הוא לא מעניין במיוחד). אני אענה עליה כאילו היא מנוסחת בלשון רבים. הנה עשרה מתוך עשרות של ספרים שאני אוהב: נפשות מתות, שירתתי את מלך אנגליה, תנ”ך, סוף הדרך, האמן ומרגריטה, שלום לך עצבות, ראיונות קצרים עם גברים נתעבים, טירוף, במהרה לא תהיה אלא צל, האחים קרמאזוב.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

לא קורא ספרי ילדים. עם זאת, בתור אב לתינוק בן שנה וחודש אני מניח שבקרוב אתחיל. קשה לי להאמין שאתייחס לזה כאל חומר קריאה, אלא יותר כטקסט לימודי שנועד לפתח את החשיבה. כך גם בנוגע לספרי הנערות שליוו את ילדותי המאוחרת יותר. יש לי אליהם חיבה והערכה לכך ששימשו אבני הבניין שעליהם הונחה דרכי העתידית בתחום, יותר מאשר כאל טקסטים ספרותיים שניתן להציב אותם לצד אלו שהוזכרו בשאלה הקודמת.

3) מה הספר האחרון שקראת?

לקראת ערב ספרי ביכורים שנערך לאחרונה בתולעת ספרים, אליו הוזמנתי, נתבקשתי לנסח שאלה עבור אחד מהסופרים המשתתפים, יאיר שגיא. לצורך כך קראתי את ספרו, שחורציון (מסתבר, אגב, שהפגנתי רצינות יוצאת דופן בנושא הזה כשהנחתי שעל מנת לשאול סופר שאלה מן הראוי לקרוא קודם כל את הספר שכתב). זהו ספר מתח מצטלם היטב שלא אתפלא אם יהפוך לתסריט מתישהו. מיועד לחובבי ז’אנר ספרי הבילוש והמתח הקצביים.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

“הרחבת תחום המאבק” מאת מישל וולבק.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

“השפעה בלתי הוגנת” מאת רונית מטלון ואריאל הירשפלד.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

שוב אענה כאילו השאלה נוסחה בלשון רבים. בין הסופרים האהובים עליי בהכרח יימצאו רוסים, אוקראינים, דרום אמריקאיים, אמריקנים וש”י עגנון.

7) ספר שנתן לך השראה?

“משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם” מאת דיויד פוסטר וואלאס.

8) ספר עיון מומלץ?

“היטלר” מאת איאן קרשו.

***

עפי גור-ארי נולד בשנת 1973 בתל אביב, בה הוא מתגורר עד היום. בעבר עסק בתחום הברים והוראת האלכוהול, וכיום הוא עוסק בניהול. “הדייר מהקומה השנייה” הוא ספרו הראשון.

לעמוד הספר בהוצאת אחוזת בית לחצו כאן. 

עוד על הספר:

הדייר מהקומה השנייה

מאת

עפי גור-ארי

* * * * * *  

(213 עמודים, 58 ₪)

בבניין דירות בן ארבע קומות, בעיר אשר יכולה להיות כל עיר בעולם, מתגורר גבר מתבודד – הוא המְספר נטול השם של הרומן המכשף “הדייר מהקומה השנייה”. הוא גר בקומה השנייה ונמנע מתקשורת עם שכניו, שכמוהו לא זוכים בסיפור לשם אלא לכינוי: התאומות, הדייר מדירת הגג, האלמנה, יו”ר ועד הבית. אף שאותו גבר זוכה להערכה רבה כמתרגם של יצירות ספרות, הוא מסתגר בעולמו וסולד מקשרים חברתיים אשר עוררו בו מאז ומתמיד אי-נוחות ומבוכה. 

ואז, יום אחד, מגיעה לבניין דיירת חדשה, אֶמה שמה, בחורה מתולתלת וחייכנית שעברה מהכפר אל העיר, יחד עם אִמה חמורת הסבר. היא לוכדת אותו בחיוכה על מדרגות הכניסה לבניין, וכמה שעות לאחר מכן מבקשת להתקלח בדירתו – והוא נענה לה. מאותו רגע משתנים חייו, אלא שהססנותו ופחדיו לא מאפשרים לו לפרוץ את עולמו המסוגר, והוא נאלץ לראות כיצד אהובתו הסודית (אותה אישה יחידה שמצליחה לפוגג באחת את אי-הנוחות מחייו) מנהלת קשרי אהבה הרסניים עם גברים אחרים. עד לרגע שהוא מחליט לעשות מעשה.

“הדייר מהקומה השנייה“, רומן הביכורים של עפי גור-ארי, הוא משל אקזיסטנציאליסטי שכמו נכתב בהשראת האמירה הידועה של ז’אן-פול סארטר, “הגיהינום הוא הזולת”. בכתיבה מדודה ומדויקת, שמלוּוָה בקריצות ספרותיות וציטוטים מיצירות מופת של סארטר, אלבר קאמי, ולדימיר נבוקוב ואחרים, צולל הרומן אל תוך עולמו המסויט של גבר בודד, אשר מחליט לכתוב את וידויו, מתחילתו ועד סופו. לכאורה, זהו סיפור פשוט על אהבה ורצח. למעשה, זהו סיפור מורכב ואפל שעוסק בבדידות קיומית, בקשרים הסבוכים שבין מילים למציאות, ובתחושת הזרות שבבסיס הקיום האנושי.