הרשימה להלן נכתבה ע”י אסף מונד ופורסמה במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות
כשדיימון אלברן יכתוב אוטוביוגרפיה היא בטח תרתק אותנו. האיש היה הסולן של “בלר” האגדית, המציא במו קלידיו ומפרטיו את הבריט-פופ, ומבין שיניו האנגליות בקע הפסקול של שנות ה-90 שלנו. אפשר רק לדמיין מה מוחו הקודח יוכל לספר לנו על תהליכי היצירה של אלבומי מופת כ”מודרן לייף איז ראביש” ו”פארקלייף”, או על המסעות של ה”גורילז” לקונצרטים בסוריה. הוא מורם מאיתנו, העם. אנחנו המאזינים, המעריצים, הפנטזיונרים המהופנטים, אנחנו נוכל רק לקרוא ולזכור את מה שיכתוב, אבל לעולם לא נוכל להבין. אנחנו לא הוא. אנחנו אלכס ג’יימס, הבסיסט של בלר, שבאוטוביוגרפיה שלו חושף בפנינו באופן אינטליגנטי ומשעשע את קורותיה של הלהקה, ומצהיר על האמת הכואבת והמשמחת: “התפקיד שלי כנגן בס הוא לעמוד בפינה של הבמה עם סיגריה בפה ולהיראות מגניב”.
נכון, אנחנו לא באמת אלכס ג’יימס, על-אף צניעותו הכובשת. אם אנחנו נחזיק גיטרה לא נגרום לעשרות אלפי אנשים בפארק לצרוח. לא משמחה, לפחות. ורובנו, מה לעשות, יכולים רק לחלום להיראות טוב כמוהו. אבל עם הכישרון שלו אנחנו יכולים להזדהות. גם אנחנו היינו יכולים, ולו רק לצרכי דמיוננו הפרוע, להיות חברים מגיל צעיר של גאון גיטרה כמו גראהם קוקסון. גם אנחנו היינו יכולים לפגוש באוניברסיטה את אלברן ואת המתופף דייב ראונטרי – החבר היחיד ב”בלר” הפחות מוכשר מאיתנו – וגם אנחנו היינו יכולים להפוך בטעות לרבע מהלהקה הכי גדולה בעולם.
ואם זה היה קורה לנו, היינו כותבים בדיוק אותה אוטוביוגרפיה כמו אלכס ג’יימס. היינו מספרים על ההצלחה המהירה, על ההערצה המפתיעה ועל תהליך היצירה של הגאונים מסביבנו. גם אנחנו היינו מתוודים על ההתמכרות הקלה שלנו לבירה ולקוקאין, אבל מתחמקים מלכתוב על הסכסוך בין אלברן וקוקסון. אם אנחנו היינו שם, כמו אלכס ג’יימס, גם אנחנו היינו עושים את זה רק בשביל הכיף, רק בשביל החוויה שכל-כך מעט אנשים לא מוכשרים כמונו זוכים לקחת בה חלק. אחר-כך, גם אנחנו היינו פורשים לאיזו חווה באזור הכפרי של אנגליה, ומקדישים את חיינו לכתיבת מאמרים ל”אינדיפנדנט” ולהכנת גבינות. כאלה אנחנו: לא האנשים שבדרך-כלל כותבים אוטוביוגרפיות, אבל האנשים שהחיים שלהם הכי דומים לשלכם.
_____________________
Bit of a Blur / Alex James | Little, Brown Book Group, 2007
*) הערה: הרשימה הנ”ל וכל הרשימות שיפורסמו כאן במסגרת הטור מובאות בגירסה הגולמית שלהן לפני עריכת העיתון.
***
אסף מונד, 31, עורך ומבקר ספרות ב”ידיעות אחרונות” ודוקטורנט בבית-הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב אשר חוקר את לונדון בזמן מלחמת העולם הראשונה.
השאירו תגובה