צילום תמונת השער: דן מילר

1) מהו הספר האהוב עלייך?

הלוואי והיה לי ספר אהוב אחד מובהק להישען עליו בשאלות מסוג זה, אבל (לצערי!) אין לי. בתקופות שונות אהובים עלי ספרים שונים, וכשאני מתאהבת בספר חדש – נדמה לי שהוא האחד ויחיד ואין בלתו, והעולם לא יחזור להיות כפי שהיה לפני שהוא ואני הכרנו. אלא שהתחושה הזו חוזרת על עצמה יותר מדי פעמים ואני מפוכחת, ולכן אמנע מלקעקע כאן את שמו של ספר מסוים כספר האהוב עלי ביותר. ובכל זאת, אנקוב בשמותיהם של שלושה ספרים שהפכו את עולמי בעת שכתבתי את ספר הביכורים שלי: מרגרט אטווד “עין החתול”, ריימונד קארבר “על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה”, ש”י עגנון “שירה”.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

מיכאל אנדה “הסיפור שאינו נגמר”. הספר הזה הוא קסם שהופך ילדים לכותבים ולקוראי ספרים.

3) מה הספר האחרון שקראת?

“הדייר מהקומה השנייה”, ספר הביכורים של עפי גור ארי. קול חדש וכשרון אדיר.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

1Q84 של הרוקי מורקמי. סופר שאני מאוד מעריכה ומאוד מתפעלת מהיכולת שלו להחזיק סיפור רחב יריעה – אבל במקרה הזה, לצערי, לא נותר בי משקע משמעותי בגמר הקריאה.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

לא הייתי רוצה להכריז על ספר מסוים שהוא “לא זכה למספיק הערכה”. לא חושבת שיש בידי מספיק נתונים או כלים מהימנים לכמת הערכה של ספר כלשהו. לא מרגישה שזה הוגן.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

שוב, יש הרבה… ש”י עגנון, מרגרט אטווד, ארנסט המינגוויי, וירג’יניה וולף, ריימונד קארבר, ניקול קראוס, צרויה שלו, יעל הדיה, מילן קונדרה… ועוד הרבה סופרים מצוינים אחרים שעוד מעט אתחרט על כך שלא ציינתי את שמם.

7) ספר שנתן לך השראה?

מירנדה ג’ולי “אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך”, סיפורים קצרים שיש בהם חופש ותנופה שובי לב. גוסטאב פלובר “המכתבים של פלובר”, מכתבים שנכתבו בידי הסופר ומבטאים את התשוקה יוצאת הדופן שלו, הטוטאלית והסגפנית, לכתיבה (תשוקה שאני מזדהה איתה מאוד).

8) ספר עיון מומלץ?

“סיפור” של רוברט מקי, במקרים של אובדן דרך בכתיבה הוא יכול להוות עזרה ראשונה דחופה אפקטיבית. “קסמן של אגדות” של ברונו בטלהיים, ניתוח מעניין, לא מצטדק ולא סלחני, של אותן אגדות ילדים אכזריות שסופרו לי בעל פה כשהייתי פעוטה, והותירו בי חותם שאת טיבו אני עדיין מנסה לפענח.

***

שירה כרמי (ביאלי, בשם נעוריה) נולדה ברעננה בשנת 1976, וגדלה במושב עולש ובתל אביב. כיום היא מתגוררת בזימבבואה שבאפריקה, יחד עם בעלה, ירון, ושני ילדיהם, יונתן ומאיה. “האהבה הכי גדולה בעולם” (הוצאת אחוזת בית) הוא ספרה הראשון. 

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן. 

לדף הפייסבוק של הספר לחצו כאן. 

לאתר של שירה כרמי לחצו כאן. 

עוד על הספר:

“מקורי, אמיץ, קצבי, פראי, מבריק, מושך לקריאה ואולי יותר מכל – הוא בן זמנו… הסיפורים של שירה כרמי לעולם מפתיעים… הוא סיפק לי חוויה נדירה… הרגשתי שאני קורא טקסט פורץ דרך. כלומר, טקסט שמחד, לא דומה לדברים אחרים שקראתי (בעברית), ומאידך, מקדים את זמנו.” אשכול נבו

האהבה הכי גדולה בעולם

מאת שירה כרמי

עורכת: שרי גוטמן

מאז ומעולם – כך לפי גיבורות הספר “האהבה הכי גדולה בעולם” – תשוקתן המינית של נשים לא היתה פחותה מזו של גברים. ואף על פי שלתשוקה זו התלוו שאלות מוסריות וכאב געגועים, מעולם לא היה בהם די כוח לבטל את קיומה ועוצמתה של אותה תשוקה. לעולם תצוץ אצל נשים משיכה בלתי נשלטת לגבר אחר, זה שאינו בן הזוג האחראי, הטוב, ההורה האידיאלי שבו הן בחרו כשותף לחיים. 

“סבתא שלך אהבה גברים, הרבה. איך אפשר לזכור. גם הבחורות, אַת מבינה, זה אותו הדבר. רוצות מה שאסור. לא בגלל שזה אסור. לא כמו אצלם, הגברים. הן פשוט רוצות.” כך, במילותיה של קשישה רבת-ניסיון לנכדתה הנבוכה (בסיפור “הכול עובד”), מתמצה המניע למעשיהן של כל גיבורות  הספר, רובן נשים צעירות ונשואות: הודאה נועזת בתשוקה הנשית, בצורך בסערת היצרים שבחיזור, ובכיבוש לבם (וגופם) של גברים שהם לאו דווקא בני זוגן. 

ב”הדרך למלרוז פלייס” מגוללת הגיבורה את סיפור כמיהתה רבת-השנים לזמר שהיה גיבור נעוריה ושנכנס שוב לחייה כעת, כשהיא אישה נשואה ואם לילדה. ב”יחידת הורים” חוזרת המספרת, שזה עתה נפרדה מבעלה, אל בית הוריה, שם היא נכלאת איתם בתוך חדר ומזמינה אותם לשחק משחק תמים לכאורה, שמאחוריו מסתתר סוד על רומן שניהלה האם. ב”האורות המוארים בלילה” מצטרפת הגיבורה לשומר שאחראי על בטחון ביתה שבזימבבואה, ושניהם נכנסים לפייסבוק כדי לעקוב אחרי אהוביהם הרחוקים. 

“האהבה הכי גדולה בעולם”, קובץ סיפורים שעלילותיו מתרחשות בישראל ובזימבבואה (שם מתגוררת באופן זמני שירה כרמי עם משפחתה), הוא טקסט נועז שמבקש לבחון את מה שנתפס כשני קטבים במהות הנשית – אהבה בטוחה ושלווה מול תשוקה סוערת ומאיימת – ולהפוך אותם לשני מרכיבים החיים בהרמוניה זה לצד זה, בדואליות ולא בסתירה. גם בסיפורים שאינם עוסקים באהבה רומנטית, נחרכים הגיבורים בלהבת הכאב הכרוך במימוש רצונותיהם, ומעמידים את עצמם ואת הקוראים מול השאלות: האם אפשר שנממש את תשוקותינו ורצונותינו בלי שנסכן את הביטחון שבחיינו, האם אפשר שנחווה את האהבה הכי גדולה בעולם במסגרת חיינו הבורגניים. 

שירה כרמי זכתה בשנת 2013 במקום השני בתחרות הסיפור הקצר של “הארץ” ובמקום הראשון בתחרות “צרצר פיס”. זהו ספרה הראשון.

שירה כרמי (ביאלי, בשם נעוריה) נולדה ברעננה בשנת 1976, וגדלה במושב עולש ובתל אביב. כיום היא מתגוררת בזימבבואה שבאפריקה, יחד עם בעלה, ירון, ושני ילדיהם, יונתן ומאיה.

אף שהכתיבה ליוותה אותה מצעירותה, רק בשנים האחרונות העזה להפוך את הכתיבה למקצוע. לפני כן ניהלה את סינמטק חולון ואת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים, וערכה מגזין בתחום העיצוב. היא בעלת תואר ראשון מטעם החוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב, ובמסגרת לימודיה כתבתה וביימה את הסרט הקצר “מכונת כביסה מכונת תפירה”, שהשתתף בפסטיבל הסרטים בירושלים ובפסטיבלים רבים בעולם.

207 עמודים, 58 ₪