הרשימה להלן נכתבה ע”י שחר אבן-דר-מאנדל ופורסמה במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות
שני יצורים מטילי מורא עשו בשנים האחרונות דרך מהירה מסרטי האימה וממדף ספרי הפנטסיה אל לב התרבות הפופולרית – הערפדים והזומבים, שני קצוות של עולם האל-מתים, מייצגים שני קצוות של חרדה אנושית.
הערפדים החדשים, נשענים על המיתולוגיה הקנונית כפי שנוסחה אצל בראם סטוקר, הם מסתוריים, מיוסרים, מונעים על-ידי דחפים אפלים. הערפדים האלה הם לרוב משל לאימה מפני הרוע האנושי, מפני הכניעה לדחפים אלימים, מפני שאיפה חסרת מעצורים לעוצמה. הפחד מן הערפדים החדשים, אם כן, מונע במידה רבה דווקא מהיכולת להזדהות איתם.
הזומבים מנגד הם תמיד שלילתה המוחלטת של האנושיות. המיתולוגיה הזומבית קשיחה פחות מזו הערפדית, אך התמונה המייצגת אותה תהיה תמיד נחיל אינסופי של פגרים חסרי מודעות, צועדים בנחישות אדישה לעבר קורבנותיהם המיועדים. הפחד מפני הזומבים, בהתאם, הוא פחד מפני איום חיצוני, בלתי-נתפש, גם אם הוא תוצאה של מעשה ידי אדם כמו שואה אקולוגית. הנצחון המתחייב על הזומבים הוא, לפיכך, עדות לחוסנה ולעמידותה של הרוח האנושית.
מול החלוקה החדה הזו בחר סקוט בראון ב-2009 בחירה מרתקת. אנדי – המספר, והדמות הראשית ב-Breathers הוא זומבי. הזומבים של בראון הם בני אדם שמצאו את עצמם חוזרים לחיים כמה ימים לאחר מותם, בלי שום סיבה נראית לעין. גופותיהם ממשיכות להרקיב ולהתפרק, אבל הם זוכרים את חייהם האנושיים. רובם מנסים להשתלב בחברה האנושית, אבל זו דוחה אותם, מגבילה את תנועתם, מונעת מהם אינטרקציה עם בני אדם, ומעלימה עין מהתחביב של תלמידי קולג’ לכרות את איבריהם כטקס חניכה.
בחלקו הראשון של הספר נדמה שבראון מבקש להשתמש בגירסה שלו למיתולוגיה הזומבית כדי לבחון את הקלות שבה חברה אנושית נאורה לכאורה ממהרת להסתגר מפני גורמים זרים, ומידרדרת לגזענות. הזומבים של Breathers (כך מכנים הזומבים את בני האדם החיים), בניגוד לאלה של סרטי האימה, משמשים בחלק הזה דווקא כדי לחשוף את המפלצתיות האנושית.
בהמשך הספר עובר בראון למקד את חיצי הביקורת שלו בתרבות האמריקאית, ובעיקר בטלוויזיה, ולקראת סופו הוא ממלא גם את החוב המתבקש לחובבי הזומבים המקוריים, בכמה סצינות מעוררות חלחלה, עמוסות בדם ובאיברים כרותים.
כל אלה מסתכמים לספר קריא ומהנה, אבל גם מבולבל מאוד, הן ברמה הרעיונית והן ברמה העלילתית. בסופו של דבר נדמה כי הבחירה של בראון מספקת רעיון נחוץ להרחבת המיתולוגיה הזומבית, רעיון שראוי לביצוע מרשים יותר מזה של Breathers.
*
תוספת מאוחרת: נושא הזומבים, אם להודות על האמת, הטריד אותי מאוד בתקופת הכתיבה של הטור הזה, ולא בטוח ש-Breathers הוא ספר ראוי לתלות עליו את הדיון הזה.
________________________
Breathers: A Zombie’s Lament by Three Rivers Press, 2009
***
שחר אבן-דר-מאנדל הוא כותבו של הבלוג המעט אקלקטי “תודעה כוזבת“. מעת לעת הוא מפרסם גם טורי ביקורת במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות. למען הדורות הבאים ולרגל מותו של הפרינט החלטנו לאסוף את הטורים האלה בבלוג.
לקריאה בבלוג “תודעה כוזבת” לחצו כאן.
השאירו תגובה