צילום תמונת השער: דנה חימסקי

1) מהו הספר האהוב עלייך?

“הספר האהוב” עלי הוא תלוי תקופה ומשתנה בהתאמה לאירועים וחוויות בחיים, אבל אחד הספרים שככל הנראה לנצח ישאיר אותי המומה הוא ‘לוליטה’. ההנאה מ’לוליטה’ תמיד מלווה במידה של תיסכול בגלל חוסר היכולת להשתלט על כל הניואנסים, הרמיזות, ההקשרים ומראי המקום.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

בתור ילדה הספר האהוב עלי היה ללא ספק “אורה הכפולה” של אריך קסטנר. כנראה שתאומים ותאומות הילכו עלי קסם כבר אז. ילדים שמושכים בחוטים של עולם המבוגרים בשילוב מוטיב התאומה האבודה, היה צירוף שלא יכולתי לעמוד בפניו.

3) מה הספר האחרון שקראת?

הדבר האחרון שקראתי היה הפרק הראשון של כל אחד מספרי הביכורים שיצאו באפריל. בהמשך אני מקווה לקרוא את השאר.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

ספר ויקרא. חוקים…קורבנות…איסורים…עונשים… ולחשוב שעל-פי המסורת היהודית היה נהוג שילדים מתחילים ללמוד תורה מספר זה.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

הספר “חנויות הקינמון” לא ממש מוכר בציבור למרות שגרוסמן וגוטפרוינד השתמשו בברונו שולץ, מחברו, כדמות בספרם.

התרגום משתמש בשפה ארכאית ויכול להיות שיש צורך בשפה עדכנית שתנגיש אותו לקוראים. הסיפורים מתאפיינים בדמיון מטורף ובתחושה ‘שהמילים עומדות להתפוצץ’, שהכתיבה לא יכולה להכיל את עצמה מרוב גודש, תחושה (לאו דוקא נעימה) שלא עלתה בי באף ספר אחר שקראתי.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

קשה לבחור סופר אחד אבל רוב הזמן האהוב עלי ביותר הוא דויד גרוסמן הודות ליכולת שלו לברוא דמויות מורכבות ובעלות אמינות פסיכולוגית.

7) ספר שנתן לך השראה?

כדי ‘להכנס למוזה’ אני לפעמים פותחת את “מצבי רוח” של יואל הופמן שהוא לא בדיוק סיפור אלא אוסף של תמונות קצת מופשטות שעוזרות לי להכנס למצב של ריכוז עמוק.

8) ספר עיון מומלץ?

מאז ימי בית הספר התרגלתי להתייחס לספרי עיון כמטלה מעיקה ולהתרחק מהם, אבל כשהתחלתי לעבוד עם דנה, העורכת שלי, הסתקרנתי לקרוא את “בתנועת שפה עיקשת” שמעביר את חיי המשוררות כסיפור מסעיר, מותח ודרמטי. זה ממש לא הרגיש כמו שיעורי בית…

***

תמי שני נולדה בשנת 1969 בטורונטו, קנדה. בעברה עבדה כמעצבת גרפית  בניו-יורק ובישראל. היא מתגוררת כיום עם משפחתה ברמות השבים. “כתונת משחק” הוא ספרה הראשון.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן. 

עוד על הספר:

כתוֹנת משחק

מאת

תמי שני

* * * * * *  

( 253 עמודים, 58 ₪)

חיילת כותבת מכתב לסופר הנערץ עליה. היא משתפת אותו בפרטים אינטימיים ואף טרגיים מחייה. היא שנונה, נונשלנטית וגלוית לב. המכתבים שלה מעידים על כישרון ומעוררים את סקרנותו של הסופר, והוא נענה להצעתה וכותב לה, לשמחתה הרבה, מכתב תשובה. הקשר ביניהם נפרש על פני חודשים ארוכים, וכל אותו הזמן הסופר לא מעלה על דעתו שהוא מתכתב עם דמות בדויה, פרי המצאתה של יהלי, בחורה צעירה שניהלה איתו כמה שבועות קודם לכן מערכת יחסים קצרה.

“כתונת משחק” הוא רומן חניכה העוסק בדיוקנה של האמנית כאישה מאוהבת. בחלקו הראשון נפרשת בפני הקוראים התרקמותה של מערכת יחסים ארוטית בין יהלי לבין המורה שלה לציור בתקופת לימודיה בתיכון. המורה הוא אסיר ציון לשעבר, המטיל ספק בחוקים ובנורמות החברתיות, ומבקש להנחיל גם לתלמידתו חשיבה ביקורתית. בחלקו השני של הרומן מתוארת מערכת היחסים בין הסופר לבין בת דמותה הבדויה של יהלי. שני סיפורי האהבה הסבוכים הללו, עם גברים בוגרים וסמכותיים שהגיבורה כמהה להדרכתם ולאישורם, משמשים לה כפריזמה לחקירה עצמית נוקבת. למרות מרחק השנים בין שתי האהבות, נדמה כי הן מזינות ומשקפות זו את זו. ההשתוקקות העזה של יהלי לזכות בהכרה בכישרונותיה מצד אהוביה, מעמתת אותה עם השאלה האם ואיך להציב גבולות בינה לבין הסובבים אותה. כך, למשל, היא תוהה אם נכון לקטלג ולהוקיע את יחסיה הארוטיים עם המורה; היא מתחבטת בשאלה האם המכתבים הבדויים לסופר הם מעשה מכוער של הונאה או משחק לגיטימי ברגשותיו וברגשותיה; ובכלל, מבקשת לברר האם ניתן להתקרב לאנשים באמת, להבין אותם ולהיות מובנת על ידם.

תמי שני מציגה ברומן הביכורים שלה, “כתונת משחק”, דיוקן מורכב, אמין ושובה לב של נערה צעירה השואפת לממש את כוחות היצירה שלה ולפענח את זהותה. היא מוליכה את הגיבורה ברחובותיה של נתניה, מתחקה אחר יחסיה הטעונים עם הוריה, עם חברותיה לכיתה ועם אהוביה, ומתבוננת בתהליכי התבגרותה והפיכתה לאישה עצמאית. כתיבתה של שני עשירה, רהוטה ואירונית. היא נעה במיומנות בין משלבים שונים של דיבור ומחשבה, של דמיון וריאליה, ושוזרת פנטזיות פיוטיות והתבוננויות מפוכחות במציאות האינטימית וגם בזו החברתית והפוליטית.