I don’t think of books in terms of favorites, ranking or even overall quality. Each book has its strengths and weaknesses, and to complicate matters, my tastes have changed over the years. A book that was important to me when I was younger might not stand up to my more critical examination now. But, that said…
When I was fifteen, I read The Plague (La Peste) by Albert Camus, and it impressed me for exploring the big questions of how we are to live in the absence of religious guidance while being an eminently readable story. At the same time I read One Day in the Life of Ivan Denisovich by Aleksandr Solzhenitsyn and liked it for much the same reasons. Not everyone reads that book as a reflection on what it takes to be happy, but I’ve learned that a response to a book is as much about what the reader brings to it as what is on the page.
I read a lot of non-fiction – and it becomes unstructured, undirected research for my novels. I find stuff that inspires a story or scene, or that I will draw on later. So Jared Diamond’s The Third Chimpanzee (and a number of related books on evolutionary psychology) inspired the character of Gene in The RosieProject and The Rosie Effect, and John Elder Robison’s Look me in the Eye was one of many inputs to Don Tillman’s character. As a former computer geek, I enjoy popular math and science books – especially when they touch on bigger subjects: Douglas Hofstadter’s Gödel Escher Bach gave me a lot of intellectual stimulation many years ago.
2) ?What are your favorite children’s books
When I was a child, I read Enid Blyton, starting with Noddy, as most English-speaking children did in the 1960s. I used to copy out the poems – and ended up with an ability to write quite decent doggerel. I graduated to the Secret Seven series and I loved these books, probably because they were the first real stories I read for myself.
When I was nine or ten, our teacher read us – aloud – C.S. Lewis’s The Lion, The Witch and the Wardrobe – a chapter a day. We were supposed to be too old for being read to, and scoffed that the book was too childish for us – but listened in rapt attention while she read. I think she single-handedly brought many of the kids in that class back to reading. I read some of the book to my own kids. To my shame, I didn’t finish, and they haven’t let me forget! They picked up Harry Potter and I can thank J.K. Rowling for my son’s literacy (my daughter found her own way).
I think we can get too fussed about putting “good” literature in front of kids. The thing is to get them to read. I read a lot of what my teachers would call junk in my early teens – but I progressed (via science fiction) to reading À La Recherche du Temps Perdu in the original French. I got there! And that “junk” almost always had a strong plot – which I still see as the framework for a good novel.
3) ?What is the last book you read
The Waiting Room by Leah Kaminsky. I read a pre-publication proof: it will be published later this year by Knopf in Australia. It’s set in present-day Israel (!) and explores the journey of a Melbourne woman coming to terms with her past and present. I liked it a lot: it gave me a sense of Israel, a country that is so often in the news, but which relatively few of us have experienced directly, in the same way that The Kite Runner gave me a sense of Afghanistan.
4) ?”Which book made you wonder “what is the fuss all about
War and Peace. At the time I read it (1985, travelling on the Trans-Siberian Express, so in the right environment!) it had a reputation as ‘the greatest book ever written’. I managed to get through it, but more through determination than interest. Perhaps I was expecting too much. And perhaps I’d see it differently now, but I haven’t come back to it.
5) ?Which book was underestimated in your opinion
There’s a huge list! But you have to ask “underestimated by whom?” I think there are many popular fiction books that are underestimated by the literary establishment and overlooked for prizes. Take Gone Girl by Gillian Flynn – a massively successful thriller and summarily dismissed by many in the literary community on that basis. But it’s smart, with a couple of contrasting portraits of narcissism that are more subtle and real than some of the characters in novels that make the literary shortlists.
For a popular fiction novel that deserves wider reading: try Flicker by Theodore Roszak – a bit of a cult novel for film buffs that scores 4.5 stars on Amazon but is out of print (the ultimate reflection of low estimation). I read it a long time ago, but it was a fun romp and worth the reading time.
6) ?Who is your favorite author
My wife (Anne Buist, author of Medea’s Curse). But if I’m judging it on the books they’ve written rather than their personal attributes… way too hard. Even if I restrict myself to novelists (thus losing some of my favorite non-fiction writers), there are too many. But my short list would include John Irving, particularly for his ability to leaven drama with laugh-out-loud humor. He had a strong run with The World According to Garp, A Prayer for Owen Meaney, Cider House Rules and Hotel New Hampshire. And I admire (as a role model) John Mortimer, who managed to keep his Rumpole series going while doing good work in other fiction, memoir, screenwriting and playwriting. I envy his oeuvre.
7) ?Which book inspired you
The Stone Diaries by Carol Shields. There is a moment where the character Magnus Flett (not the protagonist) abandons his worldly possessions and begins walking – eventually to the Orkneys. That image, along with a couple of others from the book, stayed with me for many years, and inspired me to walk the Camino de Santiago de Compostela from central France to Western Spain, some 2,000 km with my wife. It was a life changing experience for both of us.
8) Please recommend a non-fiction book to our blog readers
The Third Chimpanzee by Jared Diamond. Or A Short History of Nearly Everything by Bill Bryson. My background is in science, and I’m saddened (and sometimes frustrated) by how little some otherwise well-educated people know about the basics. Bryson’s book is a fascinating and lucid tour across a range of subjects, and Diamond’s book (as well as his Guns, Germs and Steel) offers a basis for understanding history quite different from the one most of us learned at school.
***
גרהם סימסיון, מחבר רב המכר העולמי “פרויקט רוזי”, נולד בניו זילנד בשנת 1956 ומתגורר כיום באוסטרליה. הוא בעל תואר שני בכלכלה ותואר דוקטור מטעם אוניברסיטת מלבורן. במהלך חייו כתב תסריטים, סיפורים קצרים ומחזות, וכן התמחה בייעוץ עסקי וניהול מערכות מידע. בשנת 1982 הקים חברת ייעוץ מצליחה (שנמכרה בשנת 1999), ובמרוצת השנים פירסם שני ספרים שעסקו בניהול מערכות מידע. כמו כן, הוא הקים חברה ליבוא יינות בשם Pinot Now.
“פרויקט רוזי” היה ספר הפרוזה הראשון של סימסיון. הרומן זכה להצלחה חסרת תקדים עוד בטרם פורסם, כאשר נמכר ליותר משלושים וחמש מדינות בעולם וגרף מקדמות של כשני מיליון ליש”ט. בישראל שהה “פרויקט רוזי” (בתרגומה של סיון בסקין) בראש טבלאות רבי המכר במשך יותר משנה, והיה אחד הספרים הנמכרים ביותר בשנים 2014-2013. כיום סימסיון מתגורר במלבורן. הוא נשוי לסופרת אן ביוסט ויש להם שני ילדים.
בימים אלה רואה אור בעברית ספר ההמשך לפרוייקט רוזי – “אפקט רוזי” (מאנגלית: סיון בסקין, הוצאת אחוזת בית).
רב המכר העולמי “פרויקט רוזי” (מעל מיליון עותקים ביותר מארבעים מדינות) זכה להצלחה מסחררת והיה אחד הספרים הנמכרים בישראל בשנים 2014-2013. ב”אפקט רוזי”, ספר ההמשך השנון והאינטליגנטי, אנו חוזרים אל עלילותיהם של דון ורוזי, שהפעם נאלצים לצלוח משימה מסובכת לא פחות ממציאת רעיה או איתור אבא ביולוגי – התמודדות עם חיי נישואים. וכפי שקרה ב”פרויקט רוזי”, גם הפעם דון מנסה להתמודד עם מכשולים בדרכו הכמעט-מדעית, שרק מסבכת את העניינים עוד יותר.
לאחר שדון ורוזי נישאו, הם עזבו את אוסטרליה ועברו להתגורר בניו יורק. כעת דון מועסק כפרופסור לגנטיקה באוניברסיטת קולומביה, ואילו רוזי לומדת רפואה. אלא ששגרת חייהם המתוכננת בקפידה משתבשת בעקבות הודעה מפתיעה של רוזי: “אנחנו בהיריון”. ההודעה נוחתת על דון בדיוק כשהוא עומד לבשר לרוזי על כך שחברו הוותיק ג’ין נזרק מהבית על ידי אשתו, לאחר שנתפס בוגד עם צעירה איסלנדית. כעת הוא צפוי להגיע לניו יורק ולהתארח בדירתם הקטנה למשך פרק זמן לא ידוע…
ההיריון הלא מתוכנן מניע סדרה של אירועים שמטלטלים את חיי הנישואים ומערערים את מצבו הנפשי של דון. בניסיון נואש לפתור את המתחים הזוגיים ולספק פתרונות מושכלים לבעיות של חבריו, דון הולך ומסתבך ברשת של שקרים. כדי להתכונן לתפקידו החדש כאבא, הוא יוצא לעקוב אחר ילדים בגן שעשועים ומשתתף בלידה שמסתבכת, ועקב כך נקלע להסתבכויות עם משטרת ניו יורק, עם עובדות סוציאליות ועם חוקרות פמיניסטיות בעלות אג’נדה לסבית. רוזי, מצדה, לא מוכנה לקבל את משטר התזונה הקפדני של דון, ומתחילה לפקפק ביכולתו להיקשר רגשית אל ילדם ( אותו “בוסר-אדם”, כהגדרתו).
וכך כתב ביל גייטס על “אפקט רוזי”, ברשימה שציינה את חמשת הספרים הטובים ביותר שקרא ב-2014: “זהו אחד מהרומנים הטובים ביותר שקראתי מזה זמן רב. גרהם סימסיון חוזר אל הדמויות האהובות מ’פרויקט רוזי’, ומוסיף מרכיבים חדשים ומרעננים. ‘אפקט רוזי’ הוא רומן מצחיק ומעורר מחשבה על מערכות יחסים: מה גורם להן לעבוד, ומה נדרש מאיתנו להשקיע על מנת לשפר אותן.”
[…] על קלאסיקת הילדים "גבעת ווטרשיפ" מאת ריצ'רד אדמס; השאלון עם גרהם סימסיון, מחבר הספר "פרוייקט רוזי"; סיפור קצת בשם "פשוט כי רואים" מאת יצהר ורדי; שחר […]
כל הכבוד על התרחבות השאלון לאחרונה גם לאפיקים בינלאומיים!
[…] על קלאסיקת הילדים "גבעת ווטרשיפ" מאת ריצ'רד אדמס; השאלון עם גרהם סימסיון, מחבר הספר "פרוייקט רוזי"; סיפור קצת בשם "פשוט כי רואים" מאת יצהר ורדי; שחר […]
[…] השאלון עם גרהם סימסיון בבלוג "קורא בספרים", 26.4.15 […]