ראיון עם המתרגמת יעל אכמון

הקדמה: את יעל אכמון הכרתי דרך הפייסבוק, אני כבר לא זוכר באיזה הקשר אירעה האינטרקציה הראשונה שלנו. במשך הזמן מצאתי את עצמי מפנה אליה שאלות משאלות שונות – החל מאיך הייתה מתרגמת לעברית מילה מסוימת וכלה בשאלות על תפקיד המתרגם. באחת הפעמים האחרונות ששאלתי אותה שאלה על תרגום, עלה במוחי הרעיון לערוך איתה ראיון ולפרסם אותו (כי למה שרק אני אהנה מהתשובות). לשמחתי, למרות שאין לה ממש מה לקדם (וזו לרוב המוטיבציה העיקרית של אנשים להתראיין), היא הסכימה בלי שום בעיות. 

בזמן שהכנתי את השאלות לראיון, ביקשתי ממנה רשות לקבל שאלות מקוראי האתר. היא שוב הסכימה. 

הגיעו לא מעט שאלות, חלקן חזרו על שאלות שאני שאלתי, חלקן היו פחות רלוונטיות, ועל חלקן יעל ענתה בתגובות עצמן בפייסבוק (שאלות מאוד ספציפיות שהיא חשבה שאין טעם לחכות עד הראיון כדי להשיב להן). כך שמכל שאלות הקוראים נשארה שאלה אחת (למרות שכאמור, רוב האחרות מגולמות בשאלות שלי). 

אז תודה לכל מי ששאל שאלות, ותודה גדולה ליעל שהייתה כהרגלה בקודש נחמדה ומגניבה (אגב, הנה למשל שאלה שלא נכנסה לראיון – שאלתי אותה על מקור השם אכמון. מסתבר שזה עברות של שוורץ, ושאוכמה זה שחור בארמית, כמו במילה אוכמניות. איכשהו גם את התשובה הזו אני מוצא מעניינת מאוד). 

חג שמח ואתם מוזמנים להינות מהדברים של יעל, 

ירין

היי יעל, שאלה כללית קודם – איך הגעת לתרגום? זה משהו שתמיד רצית לעשות, או אולי הגעת אליו במקרה? בכלל – ספרי על ההתחלה שלך בתחום.

הגעתי לתרגום קצת אחרי השחרור מהצבא. בזמנו הייתי שחקנית משחקי תפקידים, ואחד האנשים ששיחקתי איתם אמר לי שמחפשים אנשים שמכירים את התחום לתרגום ספר עזר של “מבוכים ודרקונים”. השתתפתי בפרויקט ההוא, וכשהוא נגמר המשכתי לעבוד עם חברת התרגומים שניהלה את הפרויקט, במקביל לעבודות סטודנטים אחרות. כעבור כמה שנים התקבלתי לעבודה כעורכת מדור ספרי המחשבים של הוצאת “אופוס”, ובהמשך התחלתי לתרגם עבורם ספרי מדע בדיוני ופנטזיה. עשיתי הפסקה של שנתיים לעבודה כמתכנתת, אבל התגעגעתי לתרגום, וכשחזרתי לתרגם זה כבר היה במשרה מלאה.

את בוחרת מה לתרגם או לוקחת מה שמציעים לך? כלומר האם יש מצב בו את מסננת כי הוא לא מוצא חן בעיניך?

כמעט עם כל ספר שאני מתרגמת נוצר חיבור רגשי מסוים, מעצם הירידה למעמקיו והבילוי האינטימי בחברתו. גם התמזל מזלי ורבים מהספרים שתרגמתי היו ספרים שנהניתי מהם אישית, כי האהבה שלי לז’אנר המדע הבדיוני והפנטזיה הובילה אותי לתרגם ספרים מהז’אנר, ומשם גם ספרי נוער שלמרבה השמחה זוכים בשנים האחרונות לעדנה כלכלית. כשעובדים לאורך זמן עם הוצאת ספרים, העורכים והעורכות גם לומדים להכיר את הטעם שלך ובמה את מצטיינת, ומשנעים בכיוונך ספרים בהתאם. אבל אני לוקחת כמעט כל ספר שמציעות לי הוצאות הספרים הקבועות שאני עובדת איתן, אלא אם כן לוח הזמנים שלי עמוס מדי ולא אוכל לבצע את התרגום בחלון הזמן שיש להוצאה. אני מאמינה שחיבור אישי לספר מוליד תרגום מעל ומעבר, אבל גם ספר שלא מתחברים אליו אפשר לתרגם היטב ובמקצועיות. היו רק שני ספרים בקריירה שלי שדחיתי – אחד שהכאיב לי בנקודה רגישה ולא רציתי לבלות בחברתו את תקופת התרגום, ואחד שהיה בעיני בעייתי מוסרית ולא רציתי שהשם שלי יופיע עליו. שקלתי להשתמש בשם בדוי, אבל חבר טוב אמר לי שאם אני לא מרגישה בנוח שהשם שלי יופיע על ספר, אולי מוטב שלא אתרגם אותו. וכל עוד זה מתאפשר לי כלכלית, כך אני עושה.

 שלושה תרגומים של יעל אכמון (מתוך עשרות)

עד כמה טיב הספר משפיע על ההנאה מהתרגום, או שאולי ספר בינוני אך מאתגר מבחינה תרגומית יהיה מהנה יותר עבורך מאשר ספר טוב ו”פשוט”.

יש הרבה סוגים של הנאה מתרגום. אפשר ליהנות ממשחקי מילים אתגריים, אפשר ליהנות מיופי השפה והניגון שלה, אפשר ליהנות מרמזים מטרימים ומאלוזיות ליצירות אחרות שכמתרגמת שנכנסת לקרביים של הספר אני מזהה, אפשר ליהנות ממהלכי עלילה מורכבים שנקשרים יפה, ואפשר ליהנות מדמויות ועלילה כקוראת (אבל אחרת). אבל בסופו של דבר, אני פשוט אוהבת את העבודה הזאת ותמיד אמצא משהו ליהנות ממנו.

ושאלה מעט לא קשורה לגבי השיער הכחול והורוד שמעטר את ראשך בתמונת השער. לכאורה מדובר בבחירה אופנתית ותו לו, אבל יש כאן בכל זאת משהו מוזר, כי למתרגם יש דימוי של נחבא אל הכלים, והבחירה שלך בשיער ורוד וכחול יוצרת מצב שבו בכל מקום שאת נמצאת מסתכלים עלייך. אז את בעצם אוהבת קהל? או, אם לחדד את השאלה – מה יחסך לקהל? את מצפה לתגובות על התרגום שלך כשהוא יוצא, או שמשתמשת בשיטת “שגר ושכח”.

תמיד תפסתי את העניין השיער דווקא במונחים של חופש – אני עצמאית והבוסית של עצמי ולא עובדת במקום עבודה מסודר שעלול להרים גבה על הצבעים המשוגעים. אבל אני בהחלט חושבת שיש בעבודת התרגום משהו פרדוקסלי – מצד אחד המטרה העליונה שלנו היא להיות שקופים, כלומר לתת לקורא ספר בעברית שאולי לא זהה לספר במקור, זה בלתי אפשרי, אבל מעניק חוויה קרובה ככל האפשר למקור; מצד שני, כולנו רוצים שיריעו לנו על ההצטיינות שלנו בשקיפות הזאת. זאת אמנות, וכל אמן רוצה הכרה. אני חושבת שלכל מי שעוסק בתרגום חשובה ההערכה, ומתרגמי ספרות על אחת כמה וכמה – אנחנו רוצים שהעורכים שאנחנו עובדים איתם יעריכו אותנו, אנחנו רוצים שהוצאות הספרים שאנחנו עובדים איתן יעריכו אותנו, אנחנו רוצים שמבקרי ספרות יעריכו אותנו, אנחנו רוצים שהקהל יעריך אותנו. כזה הטבע האנושי.

יעל אכמון והשיער הורוד והכחול

עם הספק כל כך מרשים של תרגומים, יש לך זמן בכלל לקרוא להנאתך?

בוודאי! כמו חובבת אוכל שהפכה לשפית, או חובבת קולנוע שהפכה למבקרת קולנוע, קשה לי להאמין שאהבה שהופכת למקצוע גורעת אי פעם מהצריכה האישית. אני מברכת יום יום על מזלי הטוב שהגעתי לעבוד במשהו שאני כל כך אוהבת, ואני לא חושבת שאי פעם יצאו מפי המילים “קראתי יותר מדי היום”.

אוקיי, ועוד שאלה לגבי מלאכת התרגום – איך מתמודדים עם תרגום של משחקי מילים משפה זרה? תוכלי לתת דוגמאות?

אני חושדת שיש גורם פיזיולוגי שיוצר התמכרות לתרגום משחקי מילים. משהו בפרץ האדרנלין כשמצליחים לפצח אגוז קשה במיוחד. השיטה היא להרחיב את טווח החיפוש התרגומי, לא להתמקד במילה המקורית בלבד אלא בכל שדה המשמעויות שמקיף אותה, ולנסות לשלוף משם איזושהי מילה אחרת שתצליח להשתלב בצורה חדשה. במפתיע, זה קל יותר דווקא כשיש ספר שמלא במשחקים כאלה: אם בספר יש רק משחק מילים אחד, אני חייבת לשחזר אותו בתרגום בדיוק באותה נקודה, אבל אם ספר מלא במשחקי מילים, אני יכולה לפזר אותם פחות או יותר כרצוני, העיקר שמבחינת האופי והשכיחות שלהם הם יזכירו את מה שקורה בספר המקורי.

הספר שדרש ממני הכי הרבה מהבחינה הזאת הוא “כריש זיכרון” (שהוא גם הספר שהכי נהניתי לתרגם אי פעם), שמלא וגדוש במשחקים לשוניים וחזותיים: קוד שמבוסס על סדר האותיות במקלדת שהייתי צריכה להתאים למקלדת בעברית, ציורים שבנויים ממילים והייתי צריכה להתאים לצורת המילים בעברית, ושפע של “דגים קונספטואליים” שהם יצורים מחשבתיים שניזונים ממילים ומרעיונות. היה ברור לי שהשמות המוזרים שלהם הם משחקי מילים, אבל לא הצלחתי לפענח מה הם, ובמבוכה מסוימת שאלתי את הסופר. התברר שלא היתה לי דרך לדעת – שמות הדגים היו מבוססים על אנשים מתעשיית ההוצאה לאור שהסופר עבד איתם במהלך הקריירה שלו. קיבלתי ממנו יד חופשית לעשות בשמות האלה כרצוני, ובאמת עשיתי חיים בהמצאה של דגים שיש להם איזשהו הקשר לשוני או חזותי – שירבוטה, צלופח חשמילי, פיראנויה, צדף נייר, דג סקנדל ועוד ועוד ועוד. כיף אדיר. גם הספרים של מרגרט אטווד מלאים במשחקי שפה, נוסף על הפיוטיות הספרותית והעומק הפסיכולוגי שלהם, וזה אתגר גדול. ב”עין החתול”, למשל, (שהוא לטעמי הספר הטוב ביותר שיצא לי לתרגם עד היום) יש אמנית שיוצרת ציורי עננים כשחומר היצירה שלה הוא מוך מהמסנן של מייבש כביסה. במקור הם נקראו Lintscapes, ואני קראתי להם “ענני כבסים”.

הגענו לשלב השאלות מהקוראים. הנה שאלה מהקוראת מאיה וקסלר: מה הביטוי / הספר / הפרק שהכי התקשית לתרגם?

יש הרבה סוגים של קשיים, ויצא לי לתרגם ספרים מורכבים שהציבו אתגרים תרגומיים משמעותיים, אבל אתגר גדול במיוחד היה הספר “שבויים” של טוד חזק לואי. גיבור הספר הוא יהודי אמריקאי שבעקבות משבר זהות מבקר בארץ הקודש. הוא לוקח מדריך ישראלי שילווה אותו ברחבי הארץ, וכיוון שהוא לא יודע עברית, הוא והמדריך מדברים רק באנגלית. המדריך מדבר אנגלית מאוד ישראלית, עם שגיאות תרגומיות מאוד טיפוסיות (בסגנון “pity about the time”). ואת זה היה תפקידי לתרגם לעברית. בדרך כלל כשיש דובר לא ילידי של שפה, אני מתרגמת עם שגיאות, אבל כאן כששילבתי שגיאות המדריך נשמע פתאום כמו עולה חדש. זאת היתה הפעם היחידה בקריירה שלי שאחרי תרגום כמה פרקים ראיתי שזה לא עובד, מחקתי והתחלתי לגמרי מהתחלה. הפתרון שלי היה בסופו של דבר לתת למדריך לדבר בעברית מאוד סלנגית, בעוד שהתייר מדבר בשפה יותר גבוהה. זה יצר פער לשוני שעובד, אני חושבת. אבל זה מהמקרים שלדעתי תרגום לא יכול לשחזר את המקור במאה אחוז. הסופר, דרך אגב, דובר עברית ונשוי לישראלית, וזה הוסיף אלמנט של מתח, ללא ספק…

ולסיום, בקשה זהה מכל מי שהתראיין אי-פעם ב”קורא בספרים” – תוכלי להמליץ על ספרים שאת אוהבת (בכל הז’אנרים)? ואולי גם תוכלי לציין ספר שלדעתך לא זכה לערכה שהוא ראוי לה (או זכה להערכה אבל לא מספיק מוכר ע”י הקהל הרחב)

במקום להמליץ על ספרים מסוימים, הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות לקריאה נרגשת לגיוון ז’אנרי. יוצא לי לשמוע הרבה את המשפט “אני קורא/ת רק ספרות יפה”, מתוך הפרדה (שבעיני היא מלאכותית לחלוטין, בעיקר שיווקית) בין ספרות יפה וספרות ז’אנרית כמו מדע בדיוני ופנטזיה, מתח, ספרות נוער או ספרות רומנטית. בעיני זה צמצום פושע. כל אחד מהז’אנרים האלה מכיל עולם ומלואו, ויש יצירות מופת אמיתיות בכל אחד מהם. אני ממליצה בחום למי שלא התנסה, לבקש המלצות מאדם שהוא סומך עליו ושבקיא באחד הז’אנרים האלה. תופתעו לגלות אוצרות. דרך אגב, גם מבחינת עבודת התרגום יש לפעמים תחושה של מדרג, כאילו תרגום ז’אנרי מכובד פחות מתרגום ספרות יפה, ואני שמחה מאוד על ההזדמנות לצאת כנגד זה ולתרגם לסירוגין מכל אחד ואחד, ולא רק מסיבות של פרנסה, אלא כי כולם יפים וראויים.

***

יעל אכמון, בת 43, גרה בתל אביב, עובדת כמתרגמת מתחילת שנות התשעים ובאמתחתה יותר ממאה ספרים מתורגמים בהוצאות כנרת זמורה ביתן, עם עובד, כתר, מודן, גרף ועוד. מתמחה בתרגום ספרות יפה, ספרי מדע בדיוני ופנטזיה וספרי נוער. בוגרת לימודי תעודה בתרגום באוניברסיטת תל אביב.

בין תרגומיה: ההוביט מאת ג’.ר.ר טולקין (כנרת זמורה ביתן); עין החתול מאת מרגרט אטווד (כנרת זמורה ביתן); נעלמת מאת ג’יליאן פלין (עם עובד וידיעות ספרים); טרילוגיית משחקי הרעב מאת סוזן קולינס (כנרת זמורה ביתן); חצי שמש צהובה מאת צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה (מחברות לספרות); ינקי בחצר המלך ארתור מאת מארק טוויין (הוצאת גרף); סדרת ספרי פרסי ג’קסון מאת ריק ריירדן (הוצאת גרף).

לאתר של יעל אכמון לחצו כאן. 

עוד מבחר מתרגומיה של יעל אכמון

ותזכורת: בואו לתמוך ב”קורא בספרים” תמורת דולר אחד בחודש כדי לאפשר את המשך פעילותו. אפשר לעשות זאת כאן.