קצרים: על הספר “איך מתים” מאת אמיל זולה

סיימתי לקרוא את הספרון הזה לפני כמה שבועות, ואני עדיין לא יודע מה אפשר להגיד עליו. קודם אתחיל בהסבר שאולי יעבה את הדף בכמה שורות, ואז אנסה להגיד מה חשבתי עליו. 

מדובר בחמישה קטעים קצרים יחסית שמספרים על היממה האחרונה בחייו של אדם, כשבכל קטע מדובר באדם ממעמד חברתי אחר. המיתה של כולם דיי דומה באופייה (במיטה, כשהמשפחה מקיפה אותו), אך הדמיון בצורת המוות מובא על רקע השוני המהותי במאפיינים החיצוניים של הגוסס ומשפחתו (מאפיינים חברתיים וכלכליים). 

קשה לי להגיד מה חשבתי על הספר, כי כמעט ולא חשבתי “על” הספר, אלא חשבתי בעיקר “בעקבות” הספר. תוך כדי הקריאה במקרי המוות הידועים מראש האלה (כי לא חשבתי שבאמת יש סיכוי שאחת הדמויות הגוססות תצא בחיים מספר שכותרתו “איך מתים”) הרהרתי על המוות ועל החיים, ועל הרגעים האלה שהאדם ומשפחתו נמצאים בתווך בין שניהם. חשבתי על התקווה, על הייאוש, על הטבעיות שבדבר1 חשבתי על מוות שנתקלתי בו באופן אישי, ועל מוות שעוד אתקל בו בלי ספק בחיי, ועל המוות שלי ועל מוות של אישים מפורסמים. 

אבל כמעט בשום שלב לא חשבתי על הספר, על הכתיבה שלו או על הרעיון שזולה רצה להביע. במרחק כמה שבועות מהספר נדמה לי שזולה נקט בו בכתיבה מאוד דידקטית, כזאת שרוצה להעביר איזשהו רעיון (שוודאי היה רלוונטי לאותה תקופה) בלי שאף אחד יפספס את הכוונה; לשם המטרות האלה, בחר זולה במוות, כדי שהרעיון יעבור בצורה חזקה וחותכת.

יכול להיות שיש לספרון הזה חשיבות גדולה להבנת כתיבתו של זולה ולהבנת צרפת של התקופה היא – אבל כקורא מודרני והדיוט, כל מה שיכולתי לגלות, זה שהמוות לא באמת השתנה במרוצת השנים. המוות הוא למעשה האלמנט הכי שיוויוני שקיים באנושות, ועד היום, גם העשירים המופלגים ביותר, לא מצליחים שלא למות (או לפחות לקנות לעצמם מוות ללא סבל).

כמו ששר אהוד בנאי – איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. 

___________________

איך מתים, אמיל זולה. מצרפתית: אביבה ברק-הומי. הוצאת נהר ספרים. 94 עמ’.

*) אני קראתי את הספר בקינדל דרך אינדיבוק (ספרון שבהחלט מתאים לקריאה דיגיטלית), ואפשר לקנות אותו כאן. 

**) כאן תוכלו למצוא סקירה מקיפה הרבה יותר של הספר – סקירה שכתבה הסופרת עדנה שמש עבור הארץ. 

ותזכורת: בואו לתמוך ב”קורא בספרים” תמורת דולר אחד בחודש כדי לאפשר את המשך פעילותו. אפשר לעשות זאת כאן.