הרשימה להלן נכתבה ע”י אסף מונד ופורסמה במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות
הלורד קרזון היה מוכר בכל רחבי האימפריה הבריטית בסוף המאה ה-19 בזכות שכלו החריף, אך דבר לא הכין אותו לאותו ערב בבית הכפר שבו נדרש לפתוח בעצמו את החלון, ללא עזרת משרתיו. מבולבל ומיואש מהמשימה הקשה, אך עדיין משתוקק למשב רוח רענן, הוא אחז לבסוף בבול עץ – וניפץ את החלון. כמה עשורים לאחר מכן נתפס וינסטון צ’רצ’יל בעיני רבים כמי שהציל במו ידיו את בריטניה ואת העולם כולו מהנאצים – אך גם לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, כפי שהעיד משרתו האישי, לא אפשר לו חינוכו האריסטוקרטי להתלבש בכוחות עצמו.
“משרתים: היסטוריה בריטית נמוכה מהמאה ה-19 ועד לזמן המודרני” מנסה לשלב אנקדוטות מסוג זה לצד מבט רחב על מעמד שייתכן כי נשכח מעט בספרי ההיסטוריה הפופולארית. הסופרת לוסי לטברידג’ נעזרת במודע או שלא במודע בפופולאריות של סדרת הטלוויזיה “דאונטון אבי”, וממחישה היטב כיצד יחסים בינאישיים בתוך גבולות הבית יכולים לבטא רוח של תקופה. במקרה של יחסים מעמדיים בבריטניה של תחילת המאה ה-20, מדובר בביטוי להיעלמותו האיטית של העולם הישן – עולם שבו נחשבו משרתים למרכיב הכרחי במשק בית של בני המעמד הבינוני, ושבשיאו מתוך 4 מיליון נשים עובדות שימשו מיליון וחצי כמשרתות.
עבודת המקורות של לטברידג’ טובה, על אף שהיא הייתה יכולה להגיע לכמות גדולה יותר של עדויות מפי המשרתים עצמם, והתוצאה היא ספר משעשע ומהנה לקריאה עבור בריטופילים חובבי התקופה. עם זאת, חוסר פרשני אחד בולט שלו עולה דווקא מתובנה של לטברידג’ עצמה, מעט לאחר הסיפור על אחיינו של ראש הממשלה ויליאם גלדסטון שנהג לפשוט את בגדיו בעודו הולך ולהניח למשרת שהשתרך אחריו לאסוף אותם. “כל מיני חשקים הופכים לצרכים”, היא קובעת, “כאשר יש מישהו אחר שדואג לעשות בשבילך את העבודה המלוכלכת”. קביעה זו, עצובה ככל שתהיה, נכונה לימינו אנו כפי שהייתה נכונה בתקופה האדוארדיאנית – גם אם היום כבר לא מכנים את בני מעמד הפועלים בתואר “משרתים”.
_________________
Servants: A Downstairs History of Britain from the Nineteenth Century to Modern Times / Lucy Lethbridge | W.W. Norton & Company, 2013
השאירו תגובה