– היי אורי, בשנה האחרונה הוצאת לאור בהוצאה עצמית מדריך כתיבה בשם “איך כותבים סיפור – מדריך לכתיבת פרוזה”. כיוון שאתה מהנדס תעשייה וניהול במקצועך ולא מגיע מעולם הספרות, מה בעצם הניע אותך לכתוב ספר כזה ולבלות שנתיים בחקר התחום?
היי ירין, תודה על הריאיון. אני אמנם מהנדס אבל גם איש של מילים ושל כתיבה – אני הומאני וריאלי כאחד, ומתנגד לתפיסה הדיכוטומית שאנשים הם או זה או זה. הדחף לכתוב קיים בי מגיל צעיר, ו’איך כותבים סיפור’ התחיל מהאהבה הזאת שלי לכתיבה. רציתי להשתפר ולהתמקצע בכתיבה, וחיפשתי חומרים בעברית על כתיבה יוצרת. להפתעתי הצלחתי למצוא רק מעט חומר בעברית, אבל כשהתחלתי לחפש באנגלית מצאתי עולם של ידע בנושא, מאות ספרים שנכתבו מימיו של אריסטו ועד ימינו על תורת הכתיבה. פיתחתי התלהבות עצומה לתחום והתחלתי לחקור את הידע הזה, לארגן אותו, לבחון איך הוא מיושם בכתיבה של סופרים ידועי-שם מהארץ ומהעולם.
כשראיתי שהידע שאני אוסף ומפתח נדיר בעברית ועד כמה הוא יכול להיות שימושי לכותבים, חיפשתי דרכים להנגיש אותו לכותבים. הקמתי את אתר ‘כתיבה נוצרת’ והתחלתי להעלות לשם תכנים שכולם יוכלו לקרוא חינם. גיליתי שכמו שחשבתי מראש, יש הרבה עניין בחומרים כאלה. בדף הפייסבוק שמלווה את האתר יש כבר מעל 8,000 לייקים, והמספר כל הזמן עולה. חלק מהגולשים פנו אלי ואמרו שקשה להם לעבור על כל כך הרבה חומר אונליין. שהם רוצים גם גרסה בדפוס, ומתוך זה צמח ‘איך כותבים סיפור’. עוד לפני שהוצאתי את הספר לחנויות הוא כבר מכר כמה מאות עותקים באתר שלי.
– אתה חושב שכל אחד יכול לכתוב ספר אם הוא ישתמש בכלים הנכונים? והאם כל אחד יכול לכתוב ספר טוב?
יש סיפור על רב אחד, בן דורו של הבעל שם טוב שהיה רב גדול וראש קהילה. על ערש דווי שאל אותו אחד התלמידים שלו אם הוא לא מצטער שלא הגיע להיות רב גדול כמו הבעל שם טוב. הרב הגוסס ענה: “על זה אני לא מצטער בכלל, אבל אני מצטער שלא הצלחתי להיות רב גדול כמו שיכולתי להיות.”
אני חושב שכך זה גם בכתיבה. כל אחד יכול לכתוב, וכל אחד יכול ללמוד ולהשתפר יחסית לנקודת המוצא שלו. לא כל אחד יצליח להיות פוקנר הבא, אבל כל אחד יכול לשאוף למצות את הפוטנציאל שלו בכתיבה אם הוא נהנה מעצם העשייה. עד לאן כל אחד יכול להתפתח – את זה אי אפשר לחזות מראש. זה תלוי בכישרון, ביצירתיות, בחוכמה, בעומק רגשי, בשפה, ובעוד המון מרכיבים אחרים. כמו שאמר המינגוויי: “כולנו שוליות במלאכה בה אף אחד לא הופך לעולם לאמן.”
אורי פרץ-שרון בחנות הספרים "סיפור פשוט". צילום: עדו פרץ
– יש קריטריונים שקובעים מהו ספר טוב? והאם המטרה של המדריך היא לאפשר לקורא להוציא תחת ידיו ספר טוב, או ספר מצליח מבחינה מסחרית?
יש סופרים שהמטרה הראשית שלהם היא להצליח מסחרית, ויש כאלה שקודם כל חשובה להם האיכות. אני נמנה על הסוג שמעדיף איכות על פני מכירות. הייתי מעדיף שספר שלי יזכה לביקורות טובות על פני מקום ברשימת רבי המכר, אבל אני לא בז לפן המסחרי ולהצלחה. להפך, זה בעיניי הישג להצליח לכתוב ספר שאנשים רבים יאהבו. אבל בעיניי הצלחה מסחרית היא מקומית וזמנית, ובספר טוב יש משהו בר קיימא, לפעמים כמעט נצחי.
יש בהחלט קריטריונים שקובעים מהו ספר טוב, למרות שהשאלה נשמעת יומרנית. הרי קורא אחד עשוי לאהוב ספר ואחר לא, אז מי יקבע מה טוב? אבל אוהב או לא אוהב זה לא מדד לאיכות אלא לטעם אישי. האיכות של ספר נמדדת בין השאר ביכולת שלו לעורר בקוראים תגובה רגשית, ביכולת שלו לגרום לקוראים לשכוח את עולם המציאות ולשקוע במציאות הבדיונית של הסיפור, ביכולת שלו לדון בנושא רעיוני ולעורר מחשבה, ובערך האסתטי שלו כיצירת אמנות.
– יש בכלל נוסחה להצלחה מסחרית של ספרים?
לא, אין. מה שהצליח היום עשוי היה להיכשל אתמול וסביר מאוד שייכשל מחר. הצלחה נובעת גם מקונספט שמופיע ברגע הנכון ובמקום הנכון, גם מחדשנות, וכמובן גם מאיכות הכתיבה. יש תבניות שהוכיחו את עצמן כאהובות בכל הדורות והתפתחה סביבן סוגה של ספרים דומים שפונים לקהל שמחפש את התבנית החוזרת הזאת, אבל אפילו התבנית כשלעצמה והז’אנר אינם נוסחה להצלחה. בתוך הז’אנר יש ספרים שמצליחים ואחרים שנכשלים.
– ישנן טענות על כך שיש בישראל יותר מידי כותבים ומעט מידי קוראים. אתה לא חושש שמדריכים כשלך (ושל אחרים) יטעו תקווה בלבם של אנשים שיחוו מאוחר יותר מפח נפש כשינסו להוציא את ספרם בשוק הספרים הישראלי המצומצם?
אישית אני מאמין גדול בתקווה, גם אם בקצה הדרך מצפה סיכון למפח נפש. מה יהיו החיים שלנו בלי תקווה? זה נכון, כיום קשה יותר מאי פעם להוציא לאור ספר ביכורים בישראל, אבל האם זה אומר שאדם שהכתיבה בוערת בעצמותיו צריך לוותר על הכתיבה? האם הוצאה לאור היא המדד היחיד לתועלת מכתיבה? אני ממליץ לכל כותב לראות את לימוד הכתיבה כתהליך, אפילו כמסע אישי. מי שנהנה מעצם הכתיבה, מהתמודדות עם האתגרים שלה ומהסיפוק שנובע מלהתגבר עליהם, מהלימוד והשיפור העצמי – כדאי לו לכתוב. מי שכותב כדי לראות את המוצר המוגמר בדפוס – שיחשוב פעמיים אם כדאי לו להשקיע את כל הזמן והמאמץ שנדרשים כדי לכתוב טוב.
– הוצאת את הספר בהוצאת עצמית. למה? ואיך אתה מסכם את החוויה?
השנה האחרונה הייתה השנה היפה ביותר בחיי, וזה גם בזכות תהליך ההוצאה לאור. התהליך היה עבורי חוויה נפלאה, מאתגרת ומרתקת. למדתי המון על שוק הספרים והמו”לות ואני חושב ש’איך כותבים סיפור’ נתן פייט רציני גם לספרים שיצאו בהוצאות גדולות ומכובדות ואינו נופל מהם מבחינת רמת העריכה וההפקה וגם לא מבחינת יחסי הציבור והשיווק.
להוציא בבית הוצאה לאור גדול ומוכר – זאת כביכול הבחירה ההגיונית. מו”לים לוקחים על עצמם את כל הסיכון הכספי, יש להם צוות מקצועי, ניסיון, עוצמה שיווקית. אבל הם בנויים לסוג אחד ויחיד של שיווק – לתת לספר דחיפה חזקה כשהוא יוצא, להריץ אותו בכוח במשך תקופה קצרה, ואז לעבור לספר החדש הבא. השיטה הזאת מתאימה להרבה ספרים – כאלה שפונים לקהל רחב ושצריכים להגיע למודעות רחבה – אבל לא לכל ספר.
‘איך כותבים סיפור’ עוסק בכתיבה. הוא פונה לקבוצה של קוראים איכותיים שאוהבים כתיבה ועוסקים בכתיבה. זה לא ספר שימכור במשך חודשיים ויעלם. אני מקווה שהוא ילווה כותבים בארץ במשך שנים רבות. זה לא ספר למבצעים של “ארבע במאה”. הוא זקוק למערך שיווקי אחר, שמבין לעומק את הספר ואת קהל היעד שלו, ושיכול להמשיך לקדם אותו על אש קטנה במשך תקופה ארוכה ובערוצים המתאימים.
יש גם כמה דברים שמו”לים לא הסכימו לאפשר לי, והדברים האלה היו קריטיים בעיניי. למשל למכור את ‘איך כותבים סיפור’ לקהל באתר ‘כתיבה נוצרת’, או להמשיך לפרסם במקביל חלק ניכר מהחומרים שבספר חינם באתר. אני לא חושב על מה שאני עושה כמוצר בלבד – הספר. המטרה שלי היא להפיץ ידע ואני מקווה שאני מצליח לתרום לעולם הספרות הישראלי. אין לי בעיה שתלמיד תיכון, סטודנט או כל מי שמעדיף להוציא את כספו על דברים אחרים ייכנס לאתר ויקרא חומרים בחינם. יש להם כישרון וזכות לכתוב בדיוק כמו לכל אחד אחר.
– ובתור מורה לכתיבה, האם אתה ממליץ לאנשים להוציא ספרים באופן עצמאי?
למרות כל מה שאמרתי קודם – אני לא ממליץ על התהליך. הסיכוי להצליח גדול לאין שיעור כשעומד מאחורי הספר בית הוצאה לאור גדול ומוכר, וגם הסיכון לעשות טעויות קריטיות נמוך לאין ערוך. כדי להוציא ספר בהוצאה עצמית, סופר צריך להיות כמעט סופרמן: לשלוט לא רק בכתיבה אלא גם בעבודה מול עורכים וגרפיקאים. הוא צריך לדעת איך לבדוק את עבודת העימוד ואיך לעבוד מול בית דפוס, איך עושים יחסי ציבור ואיך מקדמים ברשתות החברתיות. נכון, חלק ניכר מהשירותים האלה אפשר לקנות בכסף, אבל גם אז סופר חייב לדעת איך לנהל את התהליך, לסנכרן בין כל הגורמים ולוודא שהוא מקבל שירותים איכותיים. זה כמעט על-אנושי לשלוט בכל התחומים האלה.
– בכדורגל ובכדורסל תמיד עולה השאלה האם אדם שלא היה שחקן מקצועני, יכול לאמן קבוצה. האם אדם שלא כתב רומן יכול ללמד כתיבת רומן?
זו כנראה תפיסה ייחודית לישראל – שרק סופרים מבינים כתיבה. בחו”ל התפרסמו מאות אם לא אלפי ספרים בנושא כתיבה יוצרת, ורובם לא נכתבו על ידי סופרים. כתבו אותם חוקרי תורת הכתיבה, עורכים, סוכנים ספרותיים, מוציאים לאור. הספר הראשון הידוע לנו בתחום והחשוב שבהם עד היום – הפואטיקה של אריסטו – נכתב בכלל על ידי פילוסוף.
אני כמובן לא אריסטו וגם לא מתיימר להיות, אבל הקדשתי שנים למחקר של תורת הכתיבה. קראתי עשרות רבות של ספרים בנושא וחקרתי איך טוב הסופרים בארץ ובעולם מיישמים בכתיבתם טכניקות וכלים. זה סוג ידע שלא כל הסופרים מכירים, משום שחלק מהסופרים כותבים בכלל ממקומות אינטואיטיביים – הם משתמשים בתורת הכתיבה אבל באופן לא לגמרי מודע.
– אתה מרגיש שעולם הספרות הישראלי מתקשה לקבל אותך או לפרגן לך בגלל שאתה לא מגיע מהתחום?
להפך, אני מופתע ונרגש מהפרגון הרב שהספר זכה לו ומהביקורות הרציניות והמעמיקות. כשהספר יצא חששתי שהספר יזכה להתעלמות ואולי אפילו יתקבל בלעג: איך מישהו לא ידוע בתחום ושאינו סופר מתיימר לכתוב ספר על כתיבה? שמחתי לגלות שזה לא כך. אני חושב שגם הספר מדבר בעד עצמו: הוא מבוסס על כל כך הרבה מחקר וידע ומשולבים בו ציטוטים של טובי הסופרים ומורי הכתיבה, עד שאי אפשר לבטל אותו סתם כך.
אורי פרץ-שרון בחנות הספרים "סיפור פשוט". צילום: עדו פרץ
– נוהגים להשוות את הספר שלך למדריך הכתיבה החדש של ארנה קזין כיוון שהוצאתם אותם לאור כמעט במקביל, אבל אני רוצה להשוות את הספר שלך לספר דומה הרבה יותר שיצא בשנים הקודמות – “בונים סיפור – הארכיטקטורה של מלאכת הכתיבה” של יונתן יבין. מה ההבדל בין הספר שלך לזה של יבין?
ההבדל הגדול ביותר בין ‘איך כותבים סיפור’ לבין ‘בונים סיפור’ של יונתן יבין הוא העיתוי. על פניו היו ליבין סיכויי הצלחה גבוהים יותר מאשר לי: ספר על כתיבה פרי עטו של סופר ידוע ומוערך שיצא בבית הוצאה לאור גדול. אבל הספר של יבין יצא לפני שנתיים-שלוש, ואני חושב שעולם הכתיבה הישראלי היה אז שונה – הרבה פחות בשל לקבל מדריך כזה.
– כיצד אתה רואה את השימוש האופטימלי בספר? הוא אמור להחליף את סדנאות הכתיבה?
מדריכי כתיבה וסדנאות כתיבה שניהם ערוצים ללימוד כתיבה, אבל הם אינם באים זה על חשבון זה. מדריך כתיבה מאפשר לכותבים להיחשף לחומר תיאורטי על תורת הכתיבה ולדוגמאות לאופן השימוש בה בהיקפים שאי אפשר לכסות בסדנה. לעומת זאת סדנאות מאפשרות לכותבים לתרגל כתיבה, לקבל משוב על כתיבתם ולתת משוב לכותבים אחרים. כל אחד מהדברים האלה קריטי בעיניי ללימוד כתיבה, ונוסף על שניהם יש דברים נוספים שכדאי לעשות כדי ללמוד לכתוב: לקרוא הרבה ולכתוב הרבה. לקרוא בעיניים של סופר, תוך ניסיון להבחין בטכניקות בהם השתמש הסופר, ולכתוב כדי לתרגל, להשתפר ולאמן את “שרירי הכתיבה.” בסדנאות הכתיבה שאני מנחה מרבית המשתתפים קוראים את ‘איך כותבים סיפור’ לפני תחילת הסדנה, ובכל זאת סבורים שהסדנה מוסיפה ותורמת להם.
– יש ספרים שקראת ומבחינתך הם מושלמים? מעין אבטיפוס שלאורו צריך ללמד כתיבה ואל המבנה שלו יש לשאוף?
יותר קל למצוא שלמות בסיפור קצר שהוא הדוק ומדויק יותר מרומן. ‘תפוחים מן המדבר’ של סביון ליברכט הוא סיפור מושלם בעיניי, וכך גם ‘חצץ’ מאת אליס מונרו. בצד הרומנים, ‘מישהו לרוץ אתו’ של דויד גרוסמן הוא לדעתי ספר מושלם מבחינה טכנית (ונהדר מבחינות רבות נוספות), וכך גם ‘העזרה’ מאת קתרין סטוקט ו’יונה ונער’ מאת מאיר שלו.
– לתפישתך, עד כמה חשובה הצלחתו המסחרית של ספר?
כמו שאמרתי קודם, הצלחה מסחרית אינה הדבר בחשוב ביותר בעיניי, ולפני כל דבר אחר ספר צריך להיות איכותי. עם זאת, גם הצלחה מסחרית היא חשובה מאין כמוה. לא בגלל הרווחים – כי סופרים ממילא לא מרוויחים כמעט כלום – אלא בגלל שמו”לות היא עסק מסחרי, וסופר שאינו מוכיח את עצמו גם בפן המסחרי יתקשה להמשיך להוציא לאור. חשוב גם לזכור שהצלחה מסחרית אינה רק עניין כספי, אלא גם הוכחה שאנשים רבים קראו את הספר ואהבו אותו. אני לא מכיר סופר שאינו שואף לפידבק כזה מקהל הקוראים. אסור שזה יהיה המדד היחיד, אבל גם לא צריך ללכת לקיצונות ההפוכה ולבטל את חשיבות ההצלחה.
– בזמן התחקיר והעבודה על הספר, היו דברים שהפתיעו אותך בעולם הכתיבה, שלא ציפית להם?
מה שהפתיע אותי יותר מכל היה עצם קיומה של תורת הכתיבה, וההיקף העצום של הכלים, הטכניקות והמנגנונים שעומדים לרשותו של סופר. זה הלהיב אותי וממשיך עד היום להלהיב אותי כשאני שוב ושוב מוצא את הכלים האלה מיושמים בכתיבתם של טובי הסופרים.
רבים מטילים ספק בקיומן של טכניקות כאלה או חושבים אותן לטכניות מדי. לדעתי אנשים שחושבים כך אינם מבינים שלא מדובר בנוסחה או בכתיבה שחוקה ומובנית מראש, ואין שום מפרט טכני לכתיבה, כמו שאין מפרט טכני לשום תהליך של יצירה אמנותית. פשוט מאוד, לכל אמנות יש גם היבטים של מיומנות, ואת המיומנות הזאת אפשר וצריך ללמוד. כמו בפיסול, בנגינה ובמחול, כך גם בכתיבה.
– איזה חלק אהוב עליך או מרתק אותך במיוחד בתהליך של בניית הסיפור?
אני אוהב מאוד את שלב התכנון – לראות איך נוצרת הרמוניה בין כל מרכיבי הסיפור, ובמיוחד בין העלילה, הדמויות והתזה הרעיונית. בשלב הזה נוצרת אלכימיה שמרתקת אותי. יש סופרים שאוהבים לתכנן מראש את הכתיבה, ויש כאלה שמעדיפים לצאת מנקודת מוצא עלילתית ולראות לאן הכתיבה תוביל אותם. אני משלב בין שת הגישות: מתכנן מראש, ואז מניח לכתיבה לקחת אותי למקומות אחרים. באופן פלא, הסיפור כמעט תמיד מתכנס לסיום שתכננתי לו מראש, אבל הדרך לשם היא לפעמים אחרת לחלוטין מזו שתכננתי.
– ולסיום – אנחנו אוהבים ב”קורא בספרים” לקבל המלצות ספרותיות. מהם הספרים האהובים עלייך?
וואו, יהיה לי קשה לעצור אם אתחיל להמליץ. ‘שלישיית המדבר’ של שולמית הראבן היא בעיניי אחד הספרים היפים והמרתקים שנכתבו כאן. אני חוזר שוב ושוב לכמה מספריו של גרוסמן, בעיקר ‘ספר הדקדוק הפנימי’ ו’אישה בורחת מבשורה’. ‘שולחן הלימון’ של ג’וליאן בארנס, ‘הקוראת המלכותית’ של אלן בנט. ‘המתנקש העיוור’ של מרגרט אטווד. טרילוגיית ‘חומריו האפלים’ של פיליפ פולמן. ‘השעות’ של מייקל קנינגהם. כמעט כל סיפור קצר של צ’כוב, של קת’רין מנספילד, של סביון ליברכט או של אליס מונרו. פעם גם ‘סידהרתא’ של הרמן הסה היה ספר מכונן עבורי, אבל אני לא יודע איך הייתי חווה אותו היום. כך גם ‘האחים קרמזוב’ של דוסטויבסקי. וכמובן, אחד הספרים האהובים עלי ביותר אז ועתה: ‘דודה פרהומה לא הייתה זונה’ של יוסי אבני-לוי. יצירת מופת בעיניי, שלא זכתה לכל ההערכה שהייתה ראויה לה, וחבל שכך.
***
אורי פרץ-שרון הוא כותב, חוקר תורת הכתיבה ומנחה סדנאות כתיבה יוצרת. מהנדס תעשייה וניהול בהכשרתו, נשוי ומתגורר בתל אביב.
לאתר הבית של “איך כותבים סיפור” לחצו כאן.
לעמוד הפייסבוק של הספר לחצו כאן.
עוד פרטים על הספר:
איך כותבים סיפור / אורי פרץ־שרוןאיך כותבים סיפור הוא מדריך לכתיבת פרוזה יחיד מסוגו בעברית. הוא מאגד, חוקר ומפתח את משנתם של יותר מחמישים ספרים על תורת הכתיבה, פרי עטם של סופרים, אנשי הוצאה לאור, פרופסורים ומנחי כתיבה. בכך הוא מנסה לספק צורך של הכותבים בארץ שלא קיבל מענה עד כה: תורת הכתיבה היא מדע מפותח בעולם, ולאחרונה נלמדת גם באקדמיה בארץ (בעיקר בלימודי תואר שני), אך רובה אינו נגיש בעברית לציבור הכותבים ולמי שאינו לומד לתואר אקדמי.
המדריך מעורר עניין גם בקרב סופרים מנוסים שרכשו אותו ברכישה מוקדמת (מימון המון – headstart) והתגובות עד כה חיוביות מאוד (אילן שיינפלד, גלית דהן־קרליבך, יוסי אבני־לוי, רוני גלבפיש). זאת משום שאיך כותבים סיפור הוא הרבה יותר מסכום חלקיו: הוא בודק ומדגים כיצד טכניקות וכלים מיושמים בכתביהם של טובי הסופרים בארץ ובעולם ומסיק מסקנות חדשניות על כתיבה: למשל לשאלה “מה מחפש קורא בספר?” ניתנו תשובות רבות (‘היופי הוא בעיני המתבונן’ היא אחת מהןJ ). בספר הזה כל התשובות מאוגדות לראשונה (ולמרות שהשאלה יומרנית אכן יש תשובות), והן מעובדות למדד חשוב לכותבים לגבי אפקטיביות הכתיבה שלהם. כך מלבד תובנות על כתיבה, איך כותבים סיפור מסביר גם איך סיפור “עובד” – מהם המנגנונים שמושכים קוראים ושמשפיעים עליהם. מנגנונים אלו מוסברים בפשטות ובפירוט, בליווי דוגמאות רבות ליישומם בספרות העברית בת זמננו ובספרות בכלל.
בין הכלים והטכניקות המוצגים באיך כותבים סיפור: תבניות לבניית רומן תוך התבססות על חלוקה למערכות ונקודות מפנה; מודלים לאפיון דמות – גיבור, דמויות משנה, ניצבים ועוד; מודל לתכנון והצגת תהליך שינוי בדמות; טכניקות לעורר בקורא תגובה רגשית לסיפור; טכניקות איך לגרום לו לשקוע בעולם הסיפור (לחלום את ‘החלום הבדיוני’, כפי שכינה זאת חוקר הכתיבה ג’ון גרדנר); מנגנון המאפשר להשתמש בסיפור כדי להציף נושא רעיוני ולדון בו; טכניקות ליצירת מתח ומסתורין; כללים מנחים לכתיבת סצנה; תכנית עבודה לפיתוח רעיון לסיפור; מודל לבניית סינופסיס; תבניות עלילה של ז’אנרים נפוצים; ועוד. כל אלה אינם נדונים רק בתיאוריה – השימוש בהם נבחן ומודגם בעשרות יצירות ספרות קלאסיות ומודרניות.
אורי פרץ־שרון הוא מהנדס תעשייה וניהול ויועץ ארגוני עם צורך עז (כמו כל מהנדס) להבין בדיוק איך דברים עובדים ואיך לגרום להם לעבוד טוב יותר. לצורך זה נכתב איך כותבים סיפור: אורי התחיל ללמוד את תורת הכתיבה (fiction writing) לצרכיו. החומרים שמצא בעברית היו מעטים, אבל להפתעתו גילה עולם ידע מקיף בלועזית על כתיבת סיפורת, שנכתב על ידי סופרים, עורכים, פרופסורים ואנשי הוצאה לאור, והוא נר לרגליהם של כותבים בכל רחבי העולם. כמה עשרות ספרים ושתי שנות מחקר לאחר מכן, במהלכן הוא ארגן את החומר, בדק את יישומו ביצירות קלאסיות ועכשוויות ופיתח אותו הלאה, נוצר איך כותבים סיפור (הכתיבה על כתיבה השתלטה על הכתיבה עצמה) והמיזם ‘כתיבה נוצרת’ ובו:
אתר ללימוד כתיבה ktiva.org.il ובו מוצע לכותבים בחינם חומר רב ומקיף.
הספר איך כותבים סיפור – מדריך לכתיבת פרוזה ומדריכים בתחומים משלימים שנמצאים בתהליך עבודה.
סדנאות לכתיבה יוצרת ולכתיבת רומן (חמישה מחזורים בשנת הפעילות הראשונה. ההרשמה בעיצומה למחזורים השישי והשביעי).
דף פייסבוק פעיל (מעל 7,500 עוקבים): torathaktiva, או בעברית: כתיבה יוצרת – תורת הכתיבה, איך לכתוב סיפור (שם ארוך, והוא בתהליך שינוי).
שירותי ליווי אישי והנחיה לכותבים.
מגוון שירותים נוספים לכותבים שנמצאים בשלבי פיתוח, חלקם יוצעו בחינם וחלקם בתשלום.
איך כותבים סיפור מוצע לקנייה ישירה באתר ‘כתיבה נוצרת’ www.ktiva.org.il, בכל אתרי הספרים הדיגיטאליים ובחנויות הספרים.
302 עמודים, 59 ₪ לעותק מודפס, 37 ₪ לעותק דיגיטאלי.
השאירו תגובה