לבקש ממוכרי ספרים לבחור את הספרים האהובים עליהם, זה קצת כמו לבקש מהורה לבחור את הילד האהוב עליו. ובכל זאת, שינסנו מותנינו ובחרנו כמה ספרים שאהבנו במיוחד. בלי קשר לז’אנר של הספר או לתקופה בה הוא יצא.
“אביבה-לא” מאת שמעון אדף (הוצאת דביר)
״אביבה-לא״ מאת שמעון אדף הוא לא ספר שירה, אלא מסע חסר נחת בשגרת יומו ובנבכי נפשו של האדם המתאבל והוא מצליח לתפוס במילים קשות למעקב וטורדות מנוחה את הכאב שפוער בלב האובדן של אדם אהוב, של אחות אהובה. הוא איננו קל לצליחה, וגם לא מתגמל במובן השגרתי של המילה, אבל הוא מצליח לזקק חוויה אנושית באמצעות שימוש וירטואוזי בעברית, בריאתה מחדש בעבור הנורא הזה, הבלתי נסבל הזה, המוות. חווית הקריאה בו היא מהמאתגרות והמטלטלות שתוכלו לבקש.
אֲנִי בְּמַצַּב אֵיךְ לְהַגְדִירוֹ וְאֶקְרָאֵהוּ אֲבִיבָה-לֹא אֶקְרָאֵהוּ אֵינָּחוֹת
וַאֲדַבְּרָה בּוֹ יְשִׁירוֹת לֹא עַל דֶּרֶךְ הַשִּׁירָה אֶלָּא לְפִי כְּאֵב
וְזֹאת הִיא תּוֹרָתוֹ אֵין לוֹ תּוֹרָה – מַלְאָכִים מְחַנְּקִים נְשִׁימָה וְחַיּוֹת
בּוֹעֲרוֹת עֵינַיִם, בָּאִינְטֶרְנֶט מִמַּעַל וּבַסְּפָרִים הַנִּקְבָּרִים, אֵין
לוֹ תּוֹרָה, רַק הָרֶגַע בְּעַצְמוֹת הֶחָלָל הוּא נוֹקֵב כְּסִכָּה בִּזְכוּכִית
וְהַלֵּב הֶחָדוּל וְקָרוּי הֶבֶל
מִשּׁוּם שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מָנִים שֶׁל עָשָׁן שֶׁבּוֹ
כְּנֶגֶד שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִנְיַן יְמוֹת.
“ספר עלטה” מאת ● (הוצאת רסלינג)
במילה אחת, וואו.
ובקצת יותר מילים: לעיתים נדירות נתקלים בספר כמו “ספר עלטה”.
קשה להסביר את “ספר עלטה”. מדובר בספר ביכורים של כותב חרדי, אנונימי, שבחר בתור פסבדונים את הסימן- ●. הספר הוא טקסט שנכתב כמו יומן, או אוסף של חלומות אסוציאטיביים, גדושים בפרטים.
לאחר שמתגברים על ההלם הראשוני שמתעורר במפגש עם טקסט כזה, מגלים כותב שהוא ווירטואוז של ממש. החלומות, המחשבות והזכרונות שלו עוברים כמו בזרם חשמלי אל הקורא. הטקסט מצליח לייצר עולם גדוש וסבוך, בו מציאות ודמיון מתערבבים זה בזה לשעטנז יפהפה, מסחרר, מטלטל ומפתיע. הכותב מגיע מעולם אחר לגמרי מעולם הספרות הישראלי, ואולי לכן הספר אינו דומה לאף ספר אחר בנוף, ואינו נשען על אף מסורת כתיבה מוכרת.
“איך לתפוס כוכב”, “הבקבוק והלב” מאת אוליבר ג’פרס (הוצאת כתר)
אף פינה של המלצות על ספרים לא תהיה שלמה בלי ספרי הילדים של אוליבר ג’פרס שכתב וגם אייר אותם. “איך לתפוס כוכב” מצליח באמצעים פשוטים ומרגשים לעורר רגש והזדהות מול ילד שמנסה להוריד כוכב מהשמים, שיהיה לו חבר. “הבקבוק והלב” על ילדה שמתמודדת עם היעלמות של דמות אב או סב מחיי. הילדה שבורת הלב מחליטה לשים את הלב שלה בתוך בקבוק על מנת שלא ייפגע יותר. ובאמת בהתחלה היא מרגישה מוגנת ובטוחה. אבל ככל שעובר הזמן היא מרגישה שמשהו חסר. כשהיא מנסה להוציא את הלב מהבקבוק, היא מגלה שזה לא קל. הספר מתמודד בצורה עדינה עדינה עם נושא לא פשוט, ועושה זאת בצורה מופתית. לא לילדים בלבד. האיורים בשני הספרים נעים בין פשטות נעימה לבין מורכבות רגשית גדו לה,והופכים לחלק הכרחי מן הטקסט.
“כנפיים שחורות למלאך שלי” מאת אליוט צ’ייז (הוצאת זיקית – נואר)
יש למוכרי ספרים (וגם לקוראים אחרים) נטייה לזלזל בספרי מתח או רומנים בלשיים. אבל מדי פעם מגיע ספר שמצליח לצאת מן הסטיגמה ולגרום לנו לוותר על הסנוביזם. לכאורה, עוד ספר מתח- אנטי-גיבור, פאם פאטאל, רצח, שוד וסקס. אבל “כנפיים שחורות למלאך שלי” מצליח לחרוג מן הז’אנר למרות זאת. סגנון הכתיבה ייחודי, המצומצם, הכמעט שבור, של אליוט צ’ייז, הזכיר לנו בין השאר את סטיינבק והמינגווי. האווירה של ארה”ב של שנות ה-50 סוחפת ועוברת היטב גם בישראל של 2015, הרבה בזכות התרגום המצוין של עודד וולקשטיין שלא מפחד לתרגם כמו שהיה רוצה לכתוב, ובזכותו אנחנו מקבלים חוויית קריאה עוצמתית, כיפית ומענגת. על גב הספר, חברי הוצאת זיקית ממליצים לקרוא את הספר עם בקבוק ויסקי משובח. אנחנו איתם.
“קונטינגנטיות, אירוניה וסולידריות” מאת ריצ’רד רורטי (הוצאת רסלינג)
בספרו המופתי המחולק לשלושה חלקים, שוטח התיאורטיקן רורטי את משנתו היפהפיה. בחלקו הראשון של הספר – קונטינגנטיות – רורטי הטביע אותי בקדרת הבשר המבעבעת של המציאות המילולית שוברת השיניים שהעולם המערבי מושרה בה למעלה ממאתיים שנה. הוא עובר מן הקונטינגנטיות של השפה, לקונטינגנטיות העצמיות ומשם אל זו של החיים בחברה ליברלית. בחלקו השני של הספר – אירוניה ותאוריה – לאחר שהציב למולי את תמונת התהום המהדהדת קיום, טבע רורטי בדריסת קלגס היידי-גריאנית את הגדרות ה”אירוניקן” וה”ליברל” שעשויות להיות לפלוני לעזר בהתהוותו כעץ שתול על פלגי מים. הוא עושה הבחנה בין הפרטי לציבורי, ומדגים כיצד הפכה הפילוסופיה לאמצעי להשגת שלמות פרטית, שבו-בזמן עשויה להיות הרסנית מבחינה חברתית. באמנות של רגע פורם רורטי בחלק האחרון – סולידריות – את הפילוסופיה ממעמדה, ומנכיח את הספרות מבין ההריסות. הוא דן ביצירותיהם של נבוקוב ואורוול כחושפי אכזריות, והשרה אותי בעננת הקלות שבהפגנת הסולידריות.
הספר הוא מסע מרתק מהגל וקאנט, דרך ניטשה, היידגר ופוקו אל הסטייל של דרירה; הוא תיאוריה מבריקה, ובד-בבד יצירה ספרותית בורחסיאנית עתירה באינטרטקסטואליות (על פני השטח ומתחתיו) שעשויה להיות אלביתית וכואבת, ומתגלה כמפגן מרהיב, משעשע ומשחרר של ילד פלא; הוא קריצה מטשטשת ואוהבת לאלבר קאמי, ועוד. ספר חובה. מומלץ לקרוא בחוף הים מול אנשים שמשחקים במטקות.
שני אירועים קרובים בתולעת ספרים מזא”ה:
ערב השקת הספר קָלִירוֹאֶה – רומן רומנטי מיוון העתיקה, מאת כָרִיטוֹן.
קָלִירוֹאֶה הוא ככל הנראה הרומן העתיק ביותר שהגיע לידינו. הוא נכתב לפני אלפיים שנה בערך (בין 50 לפני הספירה ל-50 לספירה), בשפה היוונית. קָלִירוֹאֶה נכתב אמנם לפני אלפיים שנה, אבל הוא רענן ומענג כאילו נכתב אתמול. זהו סיפור סוחף על זוג צעירים אצילים ויפים מסיציליה, שהגורל מפריד ביניהם. הם נקלעים להרפתקאות מסמרות שיער בין יוונים ופרסים, בים וביבשה, עד שהם נופלים מחדש זה לזרועות זה.
בערב ידברו:
המשורר והמתרגם שמעון בוזגלו- מתרגם הספר
פרופ’ אביעד קליינברג- עורך הספר ומנהל ההוצאה
ד”ר רחל גוטסמן- אוני’ חיפה
מר ניר קדם- אוני’ ת”א
מוזיקה: הילה להב: ניי/חלילית
מרינה טושיץ: עוּד
האירוע יתקיים ביום שלישי 3 במרץ 2015
בשעה 19:30
בתולעת ספרים
רח’ מזא”ה 7 תל-אביב
הכניסה חופשית!
***
תולעת סרטים
הקרנת הסרט “אבא שלי, יעקב שבתאי”
62 דקות, עברית, תרגום לאנגלית
ישראל, 2014
בימוי: נעה שבתאי
“למחרת מותו של אבא שלי הופיעה בעיתון הידיעה הבאה: ‘הסופר יעקב שבתאי נפטר באופן פתאומי מהתקף לב, בביתו בתל אביב. השאיר אישה ושתי בנות סטודנטיות’. אני הייתי אז תינוקת בת שמונה חודשים, אך דבר קיומי לא צוין בידיעה. כנראה שמי שכתב אותה בחר שלא לציין שהסופר המנוח השאיר אחריו בת נוספת, שנולדה לו מאהובתו, עמה ניהל רומן בעודו נשוי. 33 שנים אחרי, אני יוצאת למסע בעקבות אבא שלי, דרך תחנות חייו והמילים שכתב, בניסיון להרכיב את דמותו, להבין את הקשר שניהל עם אמא שלי ואת זהותי כילדה שנולדה מחוץ לנישואין. סרט על אהבה, זיכרון, והגבול המטושטש בין חיים ליצירה”. (נעה שבתאי)
לאחר ההקרנה ייערך מפגש עם במאית הסרט.
ספריו של יעקב שבתאי יימכרו בהנחה בערב ההקרנה.
ההקרנה תתקיים ביום א 8.3.15 בשעה 20:00
בתולעת ספרים, מזא”ה 7, תל-אביב
כרטיס כניסה: 25 ש”ח.
תולעת ספרים ברחוב מזא”ה בתל אביב
תולעת ספרים בכיכר רבין בתל אביב
ותזכורת: בואו לתמוך ב”קורא בספרים” תמורת דולר אחד בחודש כדי לאפשר את המשך פעילותו. אפשר לעשות זאת כאן.
כבן פריפריה שאף פעם לא מגיע לחנות כאלה יפות ואישיות שאוהבות ספרים באמת ומאמינות בקריאה ולא במכירה, וכאחד שרגיל רק לחניות של הרשתות, שמטרתן למכור ועל כן כולן נראות כמו סופרמרקט לספרים – אני תמיד מתלהב מהתמונות של החנויות הפרטיות ואומר לעצמי ולאלוהים שאולי מקשיב שהלוואי עליי.
ובכל זאת, כשאני מדמיין חנות ספרים אני מדמיין את חנות הספרים שאליה נכנס סבסטיאן ב’סיפור שאינו נגמר’. כלומר, חדר שכולו ספרים, וזהו. זה הקו העיצובי. זהו, אין פואנטה. בהצלחה ותמשיכו הלאה.
[…] על "סוף הדרך" ו"האופרה הצפה" של ג'ון בארת; שש המלצות ספרותיות של חנות הספרים "תולעת ספרים" במסגרת מדור "ספרים לשבת"; סיפור קצר: "לזכר […]
“האיש בלא תכונות” – רוברט מוסיל!
“מה עשיתי מן החיים” – פרננדו פסואה!!
יחי המלך