ראיון עם אביבית משמרי לכבוד ספרה החדש “הנפש קמה באמצע הלילה”

– היי אביבית, בימים אלה יוצא לאור ספרך השני “הנפש קמה באמצע הלילה” בהוצאה דיגיטלית של בוקסילה. נתחיל בשאלה המתבקשת: למה בעצם ספר דיגיטלי?

יפה שאלת. גם אני שואלת לא פעם: למה הייתי צריכה את זה?

התשובה הראשונה היא ש”הנפש קמה באמצע הלילה” שכב לי על השולחן המון שנים, ארבע שנים כמעט. שכב והמתין. באותה תקופה התלבטתי אם להוציא אותו לאור כפרוזה או כשירה – הוא קצת נופל בין הכיסאות מבחינה זו – ובינתיים כבר הושלם ויצא ספרי הראשון “הזקן השתגע” ועברתי להתמקד בו. גם מבחינת סוג הכתיבה כבר המשכתי לפורמטים ארוכים יותר, ועדיין השולחן שלי נשאר עמוס. אז עכשיו פיניתי אותו ואפשר לראות את המשטח סוף סוף.

יש גם שיקול פרקטי: לא איתמם, קשה להוציא לאור בימים אלה בהוצאות הנייר, ודאי כשמדובר על טקסטים קצרצרים שאינם רומן קלאסי. אז יכולתי, נניח, לגייס מימון-המון ולהוציא ספר מודפס, יצאו לא מעט ספרים מוצלחים כך. אבל אני אישית זקוקה כנראה לגב של מוציא לאור, מישהו שאפשר להמתיק אתו סוד ולדעת שינהל בצורה מקצועית את התחומים שלא קשורים לכתיבה כמו העיצוב, יחסי הציבור, ניהול המכירות… מבחינה זו הוצאת בוקסילה (ושרון אלמוג העורכת הראשית) היתה כתובת מצוינת ואני שמחה שהספר דיבר אליהם.

– לדעתך טקסטים קצרים כמו בספר החדש מתאימים יותר לפורמט דיגיטלי מאשר טקסטים ארוכים?

עדיין לא קראתי רומן ארוך בדיגיטלי. אבל נראה לי שאכן, הקריאה על צג קטן הולמת מאוד טקסטים קצרים עם נשימות ביניהם. זה בעצם קצבו של הספר החדש: סיפורונים, חלקם שירים בפרוזה. אפשר לקרוא להם וינייטות. רוב הטקסטים הופיעו בגלגולם הקודם בבלוג שלי, ונכתבו כיומן מתמשך בתקופה אינטנסיבית. הייתי אז במשבר רומנטי שגרר התבוננות חדשה בתחום הזה בחיי, חשבון הנפש התגלגל לתחומים נוספים של התבוננות בעולם ובעצמי, וערכתי אותו בזמן אמת מול הקוראים.

בהתאם, כל הסיפורונים אישיים וחשופים מאוד. זו כמובן חשיפה שלי – מי שמחפש פרטים מסגירים על גברים שהייתי אתם, למשל, לא ימצא אותם שם (הפרטים מעורבבים וכל סיפורון יכול להכיל חלקי מאורעות ותחושות מזמנים שונים). אבל יש ויתור מובנה על הפאסון לטובת היפתחות אינטימית והתמסרות מעודנת לנבירה בחלקים נסתרים. עכשיו זה נשמע נעים אבל זה די כאב.

– הספר הקודם שלך, הזקן השתגע (שזכה לשבחים גם אצלנו), עסק בתחום מאוד ספציפי והיה בעל קול ייחודי.  הספר החדש קרוב אליו במשהו?

לבד משם המחברת, הספר לא מזכיר במאום את ספרי הקודם, שהיה רומן דיסטופי על מלחמת חילונים-דתיים. ושניהם גם יחד שונים מדברים שכתבתי לאחר מכן. זו ברכה אבל גם עול, לכתוב מגוון. אולי בהמשך אתקבע ואהפוך לסופרת שכותבת כל חייה את אותו הספר.

– ולשאלה ששואלים בדרך כלל כוכבות קולנוע שמתפשטות בסרטים: מטריד אותך מה הילדים או ההורים שלך יחשבו על הדברים החשופים שכתבת בספר בקשר לחיי האהבה שלך? או אפילו מה יחשבו סתם אנשים שמכירים אותך כשיקראו את זה? (וגברים עתידיים?) הרי “הזקן השתגע” לא עסק בשום דבר אישי שקשור אלייך.

זו לא בדיוק אני בסרט, זו כפילה שמורידה שם הכול, אותי רק צילמו מהגב. וברצינות: החשיפה של מנגנוני הנפש – אזורי הבושה, הערגה והזעם – לרוב מביכה אותי יותר מגילוי עובדתי על מאורע שקרה כך או אחרת. בהתאם, יש בחשיפה הזו גם עוצמה, מתוקף ההזדהות של קוראים והתחושה שהצלחתי לומר את הבלתי-נאמר והשמים לא נפלו. ואני עדיין סתם אישה שהולכת ברחוב וחולמת. מי שלא יראה את זה, לא יראה כלום.

– תשובה יפה :). הספר החדש אוסף למעשה קטעים שהופיעו בצורה כזאת או אחרת בבלוג שלך “כותבת מוחקת”. למה בעצם להוציא ספר שלם מדברים שמופיעים בבלוג?

זה כבר לא כל כך בבלוג… אבל יש חשיבות עצומה למעבר לקונספט של ספר. ראשית, החומרים עברו סינון וסידור מסיבי. בבלוג הם הופיעו בסדר כרונולוגי והיו באיכויות משתנות. כאן הטובים שבהם נאספו ומוינו כך שיש תחושה של מהלך רגשי עם התחלה וסוף. העורך (דרור בורשטיין הנהדר) ידע להכין מהם גוף טקסטים מגובש שהוא כמו עין מתבוננת שנפקחת ונעצמת שוב. או לפחות, אני מקווה שהתחושה הזו תעבור גם לקוראים.

– אם כבר ציינת את דרור – איך בכלל בוחרים עורך? ולמה דווקא דרור בורשטיין?

אין לי כלל לבחירת עורך, לבד מההמלצה לעבוד עם אנשים נחמדים בלבד. התמזל מזלי וחשבתי על דרור (שנינו בלוגרים ותיקים) שהסכים למשימה. אני חושבת שהוא ידע לזקק את מרב הצלילות והעדינות מהטקסטים, בהתערבות מינימלית.

 מתוך הספר "הנפש קמה באמצע הלילה", הוצאת בוקסילה

– אוקיי. ונחזור לדיגיטליות שלך: יש הבדל משמעותי בין תהליך ההוצאה לאור בספר רגיל ובספר דיגיטלי?

העבודה על הטקסט זהה – עבודה ממושכת בפינג-פונג מול העורך, אחר כך עריכה לשונית מול ההוצאה, ולבסוף בחירת עטיפה והגהות אחרונות. כמובן שלא צריך לטרוח על איכות הנייר וכולי.

מה שכן, בבחירת העטיפה היו שיקולים ייחודיים להוצאה דיגיטלית – כיוון שתמונת העטיפה לא תוצג על מדף בחנות אלא באתר ההוצאה, בגודל של בול, משתדלים שהיא לא תכלול פרטים קטנים מדי. לכן גם גודל האותיות של שם הספר מעט גדול יותר ממה שהיה נבחר בכריכה רגילה.

– ואת מרגישה בהבדל מבחינת הקבלה של הספר, כספר דיגיטלי, בקרב הקוראים?

קיבלתי כמה תגובות מאנשים שמחים לקרוא אבל עדיין לא התנסו בקריאת ספר דיגיטלי או בהורדת התוכנה המתאימה. בהתחלה זה תסכל אותי קצת. אחר כך חשבתי: היי, לרובם כבר יש לא מעט אפליקציות בטלפון, קנדי קראש הם הורידו, אז גם את זה יורידו מתי שהוא. הספר לא ייעלם מהחנויות ולא יירד למחסנים, הוא יושב בקישור הקבוע שלו ויש לו סבלנות. אגב, ניתן לקרוא אותו מכל מכשיר שהוא (לא רק קינדל) ובהוצאה יש תמיכה טכנית מסיבית לטובת המתקשים.

– האם העובדה שהוצאת ספר דיגיטלי היא מבחינתך אמירה לגבי עתיד הספר המודפס?

אין צורך להיסחף… יש תשוקה בסיסית לקריאה שנותרת בעינה כך או כך, ואני מקווה שהנייר והדיגיטלי יתקיימו זה לצד זה שנים ארוכות. לא בקלות אוותר על המוחשיות של הספר הפיזי. אגב, נשמרת לי האפשרות להוציא את “הנפש קמה באמצע הלילה” כספר נייר, ומי יודע, אולי פעם אשתמש בה.

 מתוך הספר "הנפש קמה באמצע הלילה", הוצאת בוקסילה

– אוקיי, אני חושב שתקפנו את הנושא הדיגיטלי מכל הזויות הרלוונטיות. ועכשיו לשאלות שהמילה “דיגיטל” לא תופיע בהן. מה מבחינתך ההבדל בין עבודה על רומן לבין עבודה על סיפורים קצרים? 

העבודה על רומן היא כמו להסתובב ברשת מחילות תת-קרקעית עם המון פתחים, כשאין לך דד-ליין לפגישה בחוץ. אומרים לך “כשתמצא את הפתח שלא חשבת שתמצא – תמשיך עוד קצת ימינה, חכה שבועיים ואז אולי תדע”. זה מרתק, להתחפר בתוך עולם כזה ולדלות ממנו דברים. אבל לכותבת כמוני, סיפור קצר הוא פיתוי גדול – ברוב המקרים נובט כבר רעיון מגובש, ואז נכתב כמעט מעצמו בערב אחד. רומן דורש סבלנות של חודשים ושנים ועם זאת, כמובן, מציע החזרים אחרים לגמרי.

כקוראת, אני מאוד אוהבת את שני הז’אנרים.

– יש לך המלצות לסיפורים קצרים?

הסיפורים הקצרים האחרונים שקראתי היו מתוך “קשרי משפחה / שעת הכוכב” של קלאריס ליספקטור, והותירו בי רושם עז. אם אני צריכה להמליץ על טקסטים קצרצרים של כותבות נשים, אז ישנם “האוהל” של מרגרט אטווד שמביא סיפורונים קצרים, ו”המעבר בתעלות הדמע תקין” של נועה צדקה שנכתב כיומן אישי. ספרי שירה שניתן למצוא בהם פניני שירים בפרוזה הם “מהר לבד ועכשיו” של סירקה טורקה, “בלילה הזה, בעולם הזה” של אלחנדרה פיסארניק, ו”להביט באותו ענן פעמיים” של טל ניצן.

– ושאלה אחרונה ואישית לסיום: את אם יחידנית לשני ילדים; איפה ומתי את מספיקה לכתוב?

מה כבר כתבתי? רומן אחד שהתפרסם, רומן אחד גנוז, אחד בדרך, כמה טקסטים לכתבי עת וספר דיגיטלי. טוב, אולי זה בעצם הרבה לארבע שנים (כשגם הפרנסה שלי כוללת כתיבת תכנים). הרעיונות מתרוצצים כל הזמן, ולא פעם אני רושמת במהירות מילות מפתח על הצד האחורי של מעטפה מהעירייה, אבל רק כשהילדים הולכים לישון מתפנה זמן כתיבה נטו.

אגב, “הזקן השתגע” נכתב רובו בחורף אחד, בתקופה שבה ילדיי הלכו לישון בשמונה בערב פונקט. עכשיו הם כבר גדולים יותר, לא נכנסים למיטה לפני תשע, ובהתאם זמן הכתיבה מתקצר. זה מאלץ אותי לכתוב ביעילות יתרה. או לסבול מעייפות מצטברת. הכל עובר.

אביבית מנסה לקרוא את ספרה החדש והדיגיטלי. צילום: נעם.

***

אביבית משמרי, 46, סופרת, עורכת ומתרגמת. ספרה “הנפש קמה באמצע הלילה” יצא לאחרונה בהוצאת בוקסילה. ספרה “הזקן השתגע” יצא ב-2013 בהוצאת חרגול-מודן וזכה בפרס רמת גן לספר ביכורים. טקסטים פרי עטה פורסמו בכתבי העת “הליקון” ו“זוטא” ומאז שנת 2003 היא כותבת בלוג אישי בשם “כותבת מוחקת”.

 לעמוד הספר “הנפש קמה באמצע הלילה” באתר בוקסילה לחצו כאן. 

ותזכורת: בואו לתמוך ב”קורא בספרים” תמורת דולר אחד בחודש כדי לאפשר את המשך פעילותו. אפשר לעשות זאת כאן.