ספרי ילדים: על הספר “צ’קו המסכן” מאת מרג’רי וויליאמס ביאנקו

לפני שאגש להתרשמות שלי מ-“צ’קו המסכן”, אני רוצה להגיד כמה דברים על הוצאת “עוץ” של גילי בר-הלל סמו. ההוצאה הזאת גורמת לי להתפעמות. החזקתי בידי עד היום שני ספרים שיצאו במסגרתה, ושניהם מעוצבים ברמה הכי גבוהה שאפשר,  כאילו כל ספר הודפס בעבודת יד של אמן שהשתמש בחומרים הכי טובים. ספר בוטיק. כך שבכל הקשור להוצאת “עוץ”, יש טעם להסתכל בקנקן ולא רק במה שיש בו; זה הקנקן הכי מושקע שיוצא לאור בישראל (לטעמי לפחות), בטח ביחס למחירים המצחיקים שלו (בין 45-80 ש”ח, תלוי בספר).

ועכשיו לספר עצמו. באופן עקרוני, אני לא קורא נאמן של סופרים, וישנם מעט מאוד סופרים שקראתי יותר מספר אחד שלהם. והנה, כמעט בדרך מקרה, בשבועות האחרונים קראתי שני ספרים של סופרת הילדים מרג’רי וויליאמס ביאנקו – “ארנב הקטיפה” ו-“צ’קו המסכן”.

“צ’קו המסכן” מיועד לקהל ילדים בוגר יותר מזה שכיוונה אליו וויליאמס ב”ארנב הקטיפה”, למרות שהוא משתמש באותו אלמנט – צעצועים שמתעוררים לחיים (או נכון יותר לומר –  צעצועים שחיים כל הזמן בלי צורך מיוחד להתעורר). במרכז הסיפור עומד צ’קו – כלב עשוי עץ וטיפוס הרפתקן שמשמש כמנהיגם של הצעצועים. לא לגמרי ברור למה מודבק לו הכינוי “המסכן”, אם כי בתחילת הספר מצוין שהוא צעצוע מאוד פשוט, כזה ששוכחים הרבה פעמים מחוץ לארון הצעצועים – לפעמים אפילו בגשם; אבל צ’קו לא מתנהג כמסכן בכלל – הוא היחיד שעומד גאה אל מול חתול הבית מורום, ולא מפחד מאיומיו ומעשיו.

לאחר אקספוזיציה חביבה אך לא מרתקת במיוחד, מתחיל החלק העיקרי של הספר, והוא המסע שצ’קו מחליט לעשות כשהוא משתמש באיזשהו “אוצר” מומצא כתירוץ לצאת אליו. צ’קו מנסה לשכנע את חבריו הצעצועים לצאת איתו למסע, אך לבסוף הוא יוצא רק בחברתו של בולקה – כלב הסמרטוטים המרוט. במובן מסוים הסיפור הופך לאודיסאה של צ’קו, או אפילו מדויק יותר לומר לאודיסאה של בולקה, כיוון שלאורך המסע בולקה מתגעגע לחברתו טאבי (ככל שאני מבין גם היא סוג של כלבת צעצוע) עד שלבסוף הוא חוזר אליה ומציל אותה מהחתול מורום. כלומר, בולקה הוא אודיסאוס וטאבי היא פנלופה הנאמנה.

כנראה שגילי בר-הלל סמו אוהבת במיוחד ספרי מסע, כי אחרי ששמה לה למטרה לתרגם ולהוציא לאור את כל הספרים בסדרת “הקוסם מארץ עוץ”, גם הספרים האחרים שהיא מוציאה לאור מכילים מסעות דומים, כך מסתבר. בתחילת המסע מארח את צ’קו ובולקה כלב אמיתי של קבצן עיוור, ולאחר מכן מצטרפת למסעם גם בובה בדמות נערה – ג’נסינה – שהייתה בעברה בובה של צוענים, אך נפלה בצד הדרך, עברה מיד ליד עד שהושלכה למזבלה שם מצאו אותה צ’קו ובולקה.

המסע של השלושה מעט מוזר במסלולו, כי בתחילה הם יוצאים להרפתקאה לא נודעת, עד שצ’קו ובמיוחד בולקה מתגעגעים הביתה ומחליטים שצריך לחזור, אך קשה להם לדעת היכן נמצא הבית. צ’קו כושל בנסיון לצייר מפה, עד שג’נסינה מוצאת הפתרון; שהיא מעמידה אותם על תיבת דואר, כותבת עליהם את כתובת המגורים שלהם, ומחכה שהדוור יקח אותם לשם.

בספר משולב הומור שימצא חן גם בעיני המבוגרים. הצעצועים ממין נקבה (צעצועיות?) מתלוננות על הזכרים, וגם על חיי הנישואין בין צעצועים שיכולים להיות משעממים מאוד. ובמקרה אחר, עמוק אל תוך המסע של צ’קו ובולקה, מגיע צ’קו בטעות לתוך מעורה של מרמיטות (הוא נופל לתוך המעורה מהגג שלה), והן (המרמיטות) מתנהלות כמו משפחה בורגנית ממוצעת ועייפה מהשיגרה. כך אומרת גברת מרמיטה לצ’קו, כמה רגעים לאחר שקנטרה את בעלה על כך שלא תיקן את הגג:

“שב בחור צעיר,” היא אמרה. “אם תצליח למצוא מקום לשבת. רק אגיד לך שאנחנו לא רוצים מנוי לשום דבר. אין לי מחושים או כאבי גב, וכולנו קנינו מברשות שיניים חדשות בשבוע שעבר.”

וגם התרגום הצריך למצוא חלופות הומוריסטיות. כך למשל, אחת מדמויות המשנה בספר היא שמיכת פוך שנקראית בשפת המקור “Ida Down”. באנגלית שמיכת פוך היא “Eiderdown”, כך שהתרגום היה צריך למצוא חלופה לשנינות הזו. וחלופה כזו אכן נמצאה כשגילי בר-הלל קראה לדמות בשם המעולה “שמחה פוך”.

בסופו של דבר, “צ’קו המסכן”, הוא ספר חמוד ומשעשע לפרקים, אבל זו לא הסיבה היחידה או אפילו העיקרית שכדאי לרכוש אותו. רכישה של הספר, או של אחד מהספרים האחרים שפרסמה הוצאת עוץ עד עכשיו, היא בבחינת תמיכה עקרונית במפעל המקסים הזה שאין כמותו בישראל. למרות הבעייתיות של שוק הספרים הישראלי, ולמרות חוק הספרים שפוגע גם בהוצאות קטנות כאלה (תוכלו לקרוא על כך כאן, באייטם השני במסגרת הטור שלי בוואלה), עדיין קמים כאן מיזמים כאלה שבבסיסם אהבת ספרים קיצונית, ושיקולים כלכלים רופפים למדי.

רוצו לקנות אפוא, או לכל הפחות עקבו אחרי הפעילות של הוצאת עוץ – פעילות שלא תמיד תוכלו לקרוא עליה בעיתונים המרכזיים או לפגוש אותה בסניפי רשתות הספרים הגדולות בקניון הקרוב למקום מגוריכם. זה המעשה הנכון והמוסרי לעשות.

_________________

צ’קו המסכן, מרג’רי וויליאמס ביאנקו (איור: ארתור רקהאם). מאנגלית: גילי בר-הלל סמו. הוצאת עוץ. 159 עמ’. 

ותזכורת: בואו לתמוך ב”קורא בספרים” תמורת דולר אחד בחודש כדי לאפשר את המשך פעילותו. אפשר לעשות זאת כאן.