שירה ופוליטיקה בישראל

עִתּוֹן77

גיליון 379-380 דצמבר 2014-ינואר 2015

ביום שישי 6.2 הוצאתי את הגיליון של עתון77 מתא הדואר שלי –  באיחור, וודאי כבר שכב שם כמה שבועות. רפרפתי על תוכן העניינים – איזה יופי! הכל שירים או על שירים ובין המשוררים המשתתפים –  חברים רבים.

עתון77 יקר ללבי. הוא הוקם כתשובת נגד למהפך של 1977 – כפי שכתוב בלקסיקון הספרות העברית החדשה בערך על יעקב בסר – המייסד והעורך הראשי עד למותו ב-23 לדצמבר 2006 – לפני 8 שנים. תרגומו של רפי וייכרט מפולנית ל-“עֵד” – שירו של תדיאוש רוז’ביץ’ מוקדש לזכר יעקב בסר בפתח הגיליון.

כזכור, המהפך היה בבחירות לכנסת התשיעית ב-17 למאי 1977. גם הבחירות הקרבות ב-17, הפעם במרץ. חודש מרץ – פרסומת סמויה למפלגת “מרצ”? האם אנחנו בפני מהפך חדש? המהפך לכיוון הנכון. זאת הפוליטיקה ועכשיו השירה. התוודעתי אל העתון77 בשנת 1993 במסגרת הסדנא לשירה, בהנחייתו של יעקב בסר ובו לראשונה פורסמו שיריי.

 יעקב בסר. צילום: מוטי קיקיון

לילה, שקט, אחרי שבוע עמוס, במיטה, איתו – עם הגיליון, קוראת ונהנית: השירים טובים, מגוונים, המאמרים מרחיבים את הדעת, הנושא חשוב, הגיליון התבשל מאז הקול הקורא שנשמע בנובמבר 2011 – למעלה משלוש שנים ויצא משובח, אך הינה מתעורר החשק … לכתוב עליו. 2 בלילה, אבל ירין כץ ער בפייסבוק. אני מקבלת את הסכמתו לפרסום הרשימה בחלון “ראשון שירה” הקרוב ו – הופ – אני כבר ליד המחשב והרשימה דוהרת בעד ונגד הזמן – גם זאת אמירה פוליטית.

השירים רבים, מגוונים, אמיצים. אילו מהם אביא כאן במלואם?

התשובה ברורה: את שיריהם של חבריי. באמנות – הרי אין תבחינים חד משמעיים של איכות ויופי – לכן הכל אישי, אצל כולם, תמיד, רק יש שלא מודים בזה.

טוב עשו העורכים שהוסיפו לכל משורר מידע על יצירתו, על ספרו שיצא לאור לאחרונה. במהלך הרשימה, לשירים שאביא כאן אציין את הקשר האישי-ספרותי שלי עם המשורר.

בנוסף לכתב העת העורכים עמית ישראלי-גלעד ומיכאל בסר (בנו של יעקב) מוציאים לאור ספרים וביניהם הרבה ספרי שירה. בין 6 ספרי שירה חדשים של הוצאת “ספרי עתון77”, אשר תמונותיהם מעטרות את הצד הפנימי של הכריכה הקדמית של הגיליון – 3 ספרי שירה שיש לי קשר אישי אליהם: את המשוררות אוולין כץ ומאיה ויינברג אירחתי באירועים מסדרת “על סף ספר”, בהם ספרו על ספריהם אלה טרם יציאתם לאור ואת המשורר אופיר משרקי הכרתי רק אחרי צאת ספרו וכתבתי על “יותר מ-7” רשימת בקורת שהופיעה בבלוג “קורא בספרים”.

ובאורח פלא ממש השיר “מים” של חיה סדן מתוך ספרה “אכלתי פרחים” פורסם היום כשיר ביום בעמוד האחורי של “גלריה” של “הארץ”:

שירו של יחזקאל נפשי “צפייה ברשת CNN בשתיים לפנות בוקר” נשמע לי מוכר, ואומנם קראתי אותו בספרו “הערך הקיים מיילל בחשיכה”. שירי הספר אישיים, חשופים, כמעט מייללים את נפשו של המשורר ובאותו האופן החם והחומל הוא קשוב ומחוייב למצוקותיו של זולתו.

לנועה שקרג’י תואר אקדמי מהחוג לספרות של האוניברסיטת העברית. שמעתי אותה מדברת על השירה בהשקות של ספרים בהזדמנויות שונות: דבריה העמוקים, היצירתיים, המתובלים בהקשרים אינטרטקסטואליים (את המושג הזה שמעתי לראשונה מפיה) גרמו לי עונג אינטלקטואלי של ממש. בשיר “כשאני חושבת על פוליטיקה” נועה נדרשת לנושא הכאוב והקשה, אך עושה זאת בצורת דיווח אישי-משפחתי חף מרגשנות, אך מייצרת אותה בקורא שמתפשטת ומציפה אותו.

מאיה ויינברג היא רופאת חיות, חוקרת ומרצה בתחום הביולוגיה. שיריה הם מזיגה מופלאה של אדם-חי-צומח-טבע-עיר. מאיה בעיני – מודעות אחת גדולה ודוברת אותה בערבי שירה בהם מרבה להופיע.

שירי ברוק שגיא כותבת שירה אורבנית חזקה עם זיכרון עברה הקיבוצי. שירי תרמה את נוכחותה המרשימה לשני אגפי המשוואה בערב שירה “עיר פוגשת כפר” ביוזמתו של ידידי היקר ראובן שבת. השיר המובא כאן מארח סיסמאות ידועות נוסח ready made  ומזכיר את שיר הסטיקר של דוד גרוסמן בהלחנתם ובביצועם של חברי להקת “הדג נחש”.

אתגר מויאל – משורר פורה. ספרו הראשון “מין גנעדנום” יצא לאור בשנה שעברה וכבר ספרו החדש ערוך ומוכן ונכנס לישורת האחרונה לקראת יציאתו לאור. ובינתיים על בסיס יומי המשורר אתגר מויאל מפרסם שירים בדף הפייסבוק שלו וזוכה לתגובות ערות (טוקבקיר?) מקהל מעריציו:

נהניתי לקרוא את מאמרו של חגי רוגני על יהודה עמיחי – אחד המשוררים האהובים עלי, אותו הכרתי אישית בתקופה הירושלמית שלי. הקטע על השיר “משלושה או ארבעה בחדר“- מופלא בעיני:

ללי ציפי מיכאלי – משוררת  אירוטיקואורבנית כפי שהגדיר זאת גבריאל מוקד – פרופסור באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, איש הספרות הדגול שכידוע גילה, קידם וטיפח משוררים רבים והוא עורך ומוציא לאור את ספריה של ללי בהוצאה “עכשיו“. ללי מעבירה סדרת הרצאות מרתקות המשלבות שירה וקולנוע בסינמטק תל אביב וגם מנחה בסדנאות שירה אליהם היא מזמינה משוררים-אורחים וביניהם את המשורר אתגר מויאל– שכנה לעמוד 45 כאן בגיליון.

חופש הביטוי של הדמוקרטיה הישראלית הוא מוחלט עד כדי מופלא וכל כך מובן מאליו שבדרך כלל לא מדברים עליו, כמו בפוסט החמוד בדף הפייסבוק של שי בראל והוא סופר שמפרסם סיפורים למבוגרים ולילדים בהוצאה עצמית:

• איך אני יודעת שהוא באמת אוהב אותי?
• כשהוא באמת אוהב, השאלה הזאת אפילו לא תחלוף לך בראש…

קראתי את רועי חסן. הכלבים שלו נבחו בתודעתי בעת כתיבתי עלי ספרו. חופש הביטוי הוא זה שמאפשר פרסום שיריו הקיצוניים של רועי חסן בספרו “הכלבים בילדותנו היו חסומי פה“, בעיתונים, בכתבי העת וכאן בליווי רשימתו הפרשנית של אילן ברקוביץ’. השיר בתמונה המובאת כאן נסרק מתוך הספר עם הסימונים שעשיתי בזמן העבודה על רשימת הביקורת.

דוד ניאו בוחבוט – צעיר בצורה שלא תאמן וכבר שיריו מתפרסמים בבמות היוקרתיות ביותר והוא כותב ביקורת על ספרי שירה עבור המוסף “ספרים” של “הארץ“. קורה ששנינו כותבים רשימות על אותו ספר שירים – בזמנים שונים ובצורה לא מתואמת, אך התוצאה נראית כמו דואט: אני בקול גבוה מתלהב וניאו – נמוך יותר ומציאותי.

עכשיו אני מגיעה למדור הקבוע בעתון77 – מבחר שירים מתוך סופ”ש שירה – אתר נפלא של המשוררת נילי דגן אשר מאז הקמתו במאי 2012 מארח קרוב ל-300 משוררים ויוצר אנתולוגיה נרחבת, נדיבה, נגישה לקהל שוחרי השירה ברשת.

במבחר הפעם – שיריהם של 5 משוררים בנושא הגיליון וקטעי הקישור שבו–  מתוך מחזור השירים “רוחות מיסטרל” מאת נילי דגן.

אביא כאן את השיר של אמירה הס– אותה הכרתי בסדנא של יעקב בסר

קבוצת שוחרי שירה של חיפה והצפון “השראה צפונית” מקיימת בחיפה מפגשי משוררים חודשיים קבועים כבר למעלה מ-4 שנים. במפגש הבא ב-1 למרץ יתארח המשורר אורן אגמון וידבר על ספרו הראשון “הכל מיהר לדרכו הסודית“, הוצאת פרדס, 2014 וכן על ספרו שבכתובים.

“על השירה להתנגד” – נאמר בהשקה הכפולה של ספרי השירה של שני המשוררים הדתיים “שמש שקהלת לא ידע” מאת סיון הר-שפי ו”מי שנפלה עליו מפולת” מאת הרב אלחנן ניר, שהתקיימה ביום חמישי 5.2. גם בישראל החופשית והדמוקרטית יש על מה לכתוב שירה פוליטית. לא קל לכתוב שיר פוליטי טוב כפי שמסביר יובל גלעד במאמרו רחב היריעה בגיליון. בכלל לא קל להגיע ליצירת אמנות טובה, כי החידוש הוא תנאי הכרחי לכך ומה כבר אפשר לחדש אחרי שנכתב, צויר, פוסל והולחן ו-… כל כך הרבה. ובחזרה לשירה – התקווה לחידוש היא בכתיבה המאוד אישית כי הרי האדם היוצר הוא יחיד ומיוחד בעולם, אין עוד כמותו –  מכאן העניין במוצא פיו. ובהמשך לדברים האלה – אינני מסכימה עם דעתו של עמיר עקיבא סגל המובעת במאמרו “משוררי שוליים“. שולי – זה שלילי. שיר אינו סיסמת בחירות שקרית בהכללתה. שיר הוא הגד כן, אישי ונמצא במרכז עצמו. אולי הוא קטן, אך הוא לבנה בארמון היצירה הספרותית העכשוית. למלה “קטן” הקשרים חיוביים רבים “אלוהים נמצא בפרטים הקטנים”, “הקפיד בקלה כבחמורה” וכיוצא באלה. לגופם של 4 ספרי השירה הנסקרים במאמר. אני קראתי את כולם בעיון רב, על שניים מהם כתבתי רשימות מקיפות. מי-טל נדלר, תהל פרוש, אלחנן ניר ורועי חסן הם משוררים המחוייבים לשפה ולחברה, כתיבתם מודעת לעצמה ולהקשר הישראלי שלה ובעיניי הם מרכז העשייה השירית כאן ועכשיו. “כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן” – נאמר בדיוק על משוררי ישראל הרבים והטובים.

לסיום המסע השירי-פוליטי במרחבי הגיליון אני מאחלת לכולנו התמדה ושגשוג של הוצאת העתון77, שירה מחדשת  ואמיצה, פוליטיקה מתונה ומהפך נעים.

                            חגית בת-אליעזר, 8.2.2015

 ***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.