הרשימה להלן נכתבה ע”י שחר אבן-דר-מאנדל ופורסמה במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות

העולם החופשי יכול היה להצטרף ללא מעט ספרים שקדמו לו. סופר יהודי צעיר, בן למשפחת מהגרים ממזרח אירופה, כותב על חווית ההגירה, על הזרות הנצחית ועל הגורל היהודי, בכתיבה מלאת חמלה ומתובלת בהומור. אבל דייויד בזמוזגיס מצליח להתחמק מהמלכודת של הצטרפות לאותה שורה ארוכה של סופרים קודמים, לא מעט בזכות בחירה מבריקה אחת. בזמוזגיס מקדיש את הספר כולו להגירה עצמה, לא לחווית ההגירה או לחיי המהגרים, אלא לפעולת ההגירה.

העלילה מלווה את שלושת הדורות למשפחת קרסננסקי הלטבית, לאורך חמישה חודשי שהות באיטליה, בהמתנה לאישור ההגירה שלהם לקנדה, יעד שנבחר כמעט באקראי. עם הגיעם לאיטליה הם מתבשרים שהמשפחה המאמצת שאמורה היתה לקלוט אותם בשיקאגו חזרה בה מההתחייבות המוקדמת, ובהיעדר משפחה כזו סיכויי ההגירה לארצות-הברית נפגעים. בתום שיחת מסדרון חטופה והתלבטות בת כמה דקות נופל הפור על קנדה. מאותו רגע, כפי שמתלונן אבי המשפחה, קנדה הופכת עבור בניו למקום היחיד בעולם.

זה העולם החופשי של בזמוזגיס ושל משפחת קרסננסקי, כזה שבו החלטות גורליות מתקבלות כמעט ללא סיבה, ואת תוצאותיהן אי אפשר לשער. לא רק יעד ההגירה אלא עצם הבחירה להגר, לבצע הפלה, להתחתן או להיפרד מבן זוג.

הורד (2)

עלילת הספר מתרחשת ב-1978, האופציה הציונית נוכחת בכל פינה, והיהודים מרבים לדון בשלום המתרקם בין ישראל למצרים, אבל למעט אחת מבנות המשפחה, שכמעט אינה זוכה להתייחסות, הקרסננסקים, כל אחד וסיבותיו, בזים לה או מתעלמים ממנה לחלוטין. למרות זאת, כשסמואיל, אבי המשפחה נזכר בקרוב משפחה שגורש בשנות הארבעים בשל היותו ציוני פעיל בית”ר, הוא תוהה אם אותו קרוב, שחולק לא מעט תחנות ביוגרפיות עם בגין, לא התגלגל להיות חלק מההנהגה הישראלית, בעוד הוא, שהיה אז בצד המנצח נאלץ להתרפס בפני פקידי הגירה קנדיים.

“אני הימרתי על סוס אחד, אתם הימרתם על סוס אחר” אמר לו אותו קרוב משפחה לפני שנפרדו בשנות הארבעים. גם הבחירה האידאולוגית לכאורה בין קומוניזם לבין ציונות, או בין ציונות של השומר הצעיר לבין ציונות של בית”ר, התקבלה אז ממניעים אישיים ומתוך נסיבות אקראיות, בדיוק כמו הימור על סוס. אבל מירוץ הסוסים, כפי שלומד סמואיל קרסננסקי בסופו של דבר, לא נגמר לעולם, החוכמה היא למות ברגע הנכון, זה שבו אתה יכול לדמיין שהסוס שלך ניצח.

תוספת מאוחרת: זה היה ספר הסיפורת הראשון שכתבתי עליו טור. לא שמעתי על בזמוזגיס קודם למרות קובץ הסיפורים שכבר הוציא ושתורגם לעברית. כפי שעולה בבירור מהטור, אני חושב, אהבתי מאוד את הספר.
לאחרונה נודע לי שבזמוזגיס הוציא ספר חדש ומיהרתי לבקש ולכתוב עליו טור, והתאכזבתי. שוב חזרו אותם נושאים, ושוב היתה לבזמוזגיס בחירה עלילתית מקורית (הגיבור של ספרו החדש, The Betrayers הוא בן-דמותו של נתן שרנסקי שבורח למחוזות ילדותו לאחר שערורייה פוליטית-אישית), אבל את העיסוק הרגיש של העולם החופשי במתח שבין האישי והפרטי לבין הלאומי והרעיוני החליף בספר בעיקר החדש עיסוק מגושם וחסר רגישות בסוגיות פוליטיות, ואת תחושת “מרוץ הסוסים” האקראי שעולה מתוך העולם החופשי החליפה בספר החדש אמונה מוזרה ולא מבוססת בקיומן של דמויות “גדולות מהחיים”.

__________________

The Free World: A Novel by David Bezmozgis| Farrar, Straus and Giroux, 2011

***

שחר אבן-דר-מאנדל הוא כותבו של הבלוג המעט אקלקטי “תודעה כוזבת“. מעת לעת הוא מפרסם גם טורי ביקורת במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות. למען הדורות הבאים ולרגל מותו של הפרינט החלטנו לאסוף את הטורים האלה בבלוג. 

לקריאה בבלוג “תודעה כוזבת” לחצו כאן.