ביקורת ספרים: על “בינת השכוי” מאת אביגדור דגן

“אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה”

“בינת השכוי” הוא אחד הספרים היחידים שאני יודע במובהק שקראתי אך ורק בגלל “קורא בספרים”. מעולם לא שמעתי על הספר לפני כן, אבל מרגע שהקמתי את האתר הרגשתי שהוא צץ בכל מקום. כמה סופרים המליצו עליו במסגרת פינת “השאלון”, וגם קיבלתי עליו המלצות רבות בעמוד הפייסבוק של הבלוג, בעיקר מהקוראת שהפכה גם למבקרת אורחת – שירה עבו (כאן היא כתבה על ספר אחר שכתב אביגדור דגן יחד עם אחיו גבריאל).  

ההמלצה החמה הייתה אכן מוצדקת. “בינת השכוי” הוא ספר מקסים במשמעות המקורית יותר של המילה – מלא קסם וחדווה. עוד ארחיב על כך בהמשך.

הספר (שהמוטו שלו – מצוטט כאן בפתיחה – לקוח מתוך תפילת השחר) מתאר את ערוב ימיו של רופא אלמן בכפר אירופאי קטן – מעין שטעטל נוצרי. הרופא מסתובב בכל יום בין החולים, משוחח איתם, מיילד תינוקות ומנסה להאריך את חייהם של הזקנים. אך שלא כמו רופאים אחרים (אולי מלבד דוקטור דוליטל), רופא הכפר הזה מנהל מערכת יחסים עמוקה ומורכבת עם תרנגול החצר שלו, פדרו, שמתלווה אליו לעבודתו ונתלה על אמת זרועו בכל פעם שהם מסתובבים בכפר. התרנגול והרופא מייצגים שתי השקפות עולם שונות, כשאט אט מצליח פדרו לשכנע את הרופא בצדקת דרכו.

פדרו, אולי ככל החיות, מאמין בהווה, סוגד לשמש, וחושב שכל יום יפה יותר מקודמו “מפני שהיום הזה עדיין הוא כאן, ויום האתמול איננו עוד”. הרופא, לעומת זאת חושב בלי הרף על האתמול ועל המחר; הוא מבכה את מותה של אשתו האהובה, מרחם על אותם חולים בכפר שהוא יודע שמותם קרוב, ומצטער על כך שאין לו ילדים ולא תהיה לו המשכיות בעולם. ברוב הבקרים הוא מתעורר במצב רוח ספקני, ונאלץ להתמודד עם חדוות החיים של פדרו, שרואה בכל יום חדש מעין נצחון לחיים על פני המוות.

למרות הדיון הקמאי והפשוט בשאלות הגדולות של החיים, כוחו של הספר לטעמי הוא לאו דווקא במשמעויות הפילוסופיות שלו, אלא  בתיאור העדין והיפהפה של הטבע והחברה האנושית. יש בו משהו נעים, כיפי ופיוטי – כזה שגורם להרהורים מעצם האווירה הפסטורלית והנעימה שבה נעטף הקורא. פעמים רבות במהלך הקריאה איבדתי ריכוז והפלגתי במחשבות, אבל חוסר הריכוז לא נבע משעמום; האווירה הספרותית שיוצר דגן מייצרת קרקע פורה למחשבות ונדמה שהן חלק מהיצירה עצמה.

קראתי את רובו של הספר באחד מימי החורף האחרונים, והוא פשוט הרחיב לי את הלב. עד כדי כך נהניתי מהאווירה העלילתית, שבימים האחרונים, דמיינתי בכל יום לפני השינה את אותו כפר אירופאי פשוט ונעים שהצליח להרגיע אותי ולהכניס אותי בקלות לתוך החלומות.

עם זאת, על אף כל המחמאות, יש בספר גם בעיות, או למעשה בעיה מרכזית אחת – הוא לא מסתיים בזמן.

אפשר לחלק את הספר הקצר הזה לשני חלקים עיקריים; חלקו הראשון מפעים, מקסים ומהנה במיוחד. חלוק השני ממשיך לנסות לעשות את אותו דבר, אך בשלב מסוים – אותם דברים שהקסימו את הקורא עד מחצית הספר, מתחילים לחזור על עצמם, לעייף, ולהיגרר לקיטש או לפסיכולוגיה בגרוש.

בעוד בחציו הראשון של הספר המטאפורות של המחבר עושות רושם על הקורא, והוא נסחף אחר דימויי הטבע הרבים, הרי שבחציו השני אותן מטאפורות כבר נדמות כשטיק רוחניקי ופלספני. למרות שהחלק האחרון בספר חשוב לעלילה ולאמירה של הסופר, עדיין רצוי היה לוותר על כמה פרקים ששוחקים את הקסם הראשוני בעקבות שימוש יתר. אולי קצת כמו הגיבור שלו, אביגדור דגן לא ידע מתי לפרוש בשיא מהספר.

אביגדור דגן

ובכל זאת, מדובר בספר נפלא שברובו שר שיר הלל לטבע ולאדם, מבלי ליפול לקיטש או לרוחניות מאוסה. כל כך הושפעתי מפדרו התרנגול הבודהיסט (לפחות בעיני הוא בודהיסט), שהלכתי לקרוא מיד את ערך הויקפדיה על תרנגולים, והמשכתי לחפש עוד קצת על קריאת הבוקר שלהם. לאכזבתי גיליתי שפדרו המציאותי לא באמת סוגד לשמש. הוא קורא בבוקר, פשוט כי כל הציפורים פעילות בבוקר, ואז חשוב לו במיוחד לסמן את הטריטוריה שלו ע”י הקרקור. במקום אחד היה כתוב שכל מי שחי בסמיכות לתרנגול יודע שהוא קורא לא רק עם שחר, אלא גם במהלך היום. כך שלא בטוח אם יש לו בינה מיוחדת במינה, או הסתכלות בודהיסטית על החיים; ככל הנראה הוא פשוט יותר קולני מהעופות האחים ועל כן אנחנו שמים לב לסמיכות בין קריאותיו לאור השמש .

אבל כך או כך, “בינת השכוי” הוא ספר שכדאי מאוד לקרוא. במיוחד את חציו הראשון. וזו הזדמנות להגיד תודה לכל מי שהמליץ לי עליו בשנתיים האחרונות – ידעתם על מה אתם מדברים.

עכשיו רק נותר לקוות שביום מן הימים קוראי העברית יוכלו לקבל תרגום חדש של הספר משפת המקור (צ’כית) שישדרג את התרגום הנוכחי של צבי ארד מאנגלית (תרגום ראוי, ובכל זאת תרגום מיד שלישית).

_________________

בינת השכוי, אביגדור דגן. מאנגלית: צבי ארד. הוצאת עם עובד. 190 עמ’

ותזכורת: בואו לתמוך ב”קורא בספרים” תמורת דולר אחד בחודש כדי לאפשר את המשך פעילותו. אפשר לעשות זאת כאן.