הרשימה להלן נכתבה ע”י שחר אבן-דר-מאנדל ופורסמה במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות

בספטמבר 2009 פורסם הנוסח המלא והמעודכן של דו”ח גולדסטון, מאז הוא זמין להורדה באתר נציבות האו”ם לזכויות אדם. למרות הזמינות המלאה ולמרות שעמד במרכזו של דיון פוליטי בינלאומי סוער סביר להניח שמעטים טרחו להתמודד עם המסמך המלא, על 575 עמודיו. רבים, אפשר לנחש, לא התקשו לגבש עמדה נחרצת על הדו”ח מבלי לקרוא בו כלל. במטרה לתקן את העיוות הזה יצא לאור בדצבר 2010 הספר The Goldstone Report: The Legacy of the Landmark Investigation of the Gaza Conflict.

במרכזו של הספר עומדת גירסה מקוצצת (כמחצית מהאורך המקורי) של הדו”ח המלא, אליה מתלווים דברי הקדמה של דזמונד טוטו ושל נעמי קליין, ובסיומה אחד עשר מאמרים, רובם נכתבו במיוחד עבור הספר, שקובצו תחת הכותרת “מורשת גולדסטון”.

עבור קהל הקוראים הישראלי העיוות הבסיסי של חוסר היכרות עם הדו”ח חריף הרבה יותר. בנאום שנשא בכנסת בדצמבר 2009 טען ראש הממשלה בנימין נתניהו כי “אנחנו עומדים בפני 3 איומים עיקריים: איום הגרעין, איום הטילים, אפשר להוסיף לזה גם את הרקטות, ואיום שאני אכנה אותו ‘איום גולדסטון'”. לפחות שלושה מכותבי המאמרים בספר מתייחסים במפורש לנאום של נתניהו, ורבים מן האחרים מתייחסים לרוח הדברים ולאופן שבו קיבלה, בעצם דחתה, החברה הישראלית את הדו”ח, מבלי לקרוא אותו כמובן.

51qCcOE-TsL._SY344_BO1,204,203,200_

דו”ח גולדסטון הדמיוני, זה שנתניהו התייחס אליו בנאומו, זה שמרבית הישראלים נוטים להתנצח איתו, הוא מסמך דמוני ששם לו למטרה לקעקע את ההצדקה לקיומה של ישראל ולשלול ממנה את הזכות להגן על עצמה. דו”ח גולדסטון האמיתי הוא מסמך שונה לחלוטין. מעל הכל הוא מסמך משפטי, פרטני מאוד, לעתים משעמם, כזה שמתפתל בעמודים ארוכים של דיונים טכניים לפני שהוא מעז להגיע למסקנה מסוייגת.

הפער שבין הדו”ח המדומיין לבין האמיתי הופך את הקריאה בו לחוויה מפתיעה. בכדי להסיק שצה”ל פעל על מנת לפגוע בתשתיות אזרחיות עובר הדו”ח דרך תיאור דקדקני של הפגיעות בטחנת הקמח אל-באדר, של הלולים של משפחת סוואפירי, של צנרת הביוב וכן הלאה, עמודים על גבי עמודים של עדויות, המצטברות לתמונה עגומה של הרס שיטתי.

 גם כשהוא עוסק בחיי אדם יש משהו מצמרר בריחוק שבו מתבצע הדיון. כדי להכריע בשאלה אם הפצצת תחנות המשטרה ביום הראשון למבצע “עופרת יצוקה” היוותה הפרה של דיני המלחמה הבינלאומיים  גולש הדו”ח לדיון בהיסטוריה של כוחות המשטרה בעזה ובגדה המערבית, מנסה למנות כמה מן השוטרים לא היו פעילים גם בארגונים חמושים, ובסופו של דבר מגיע למסקנה כי ההפצצה היתה בגדר “שלילה שרירותית של הזכות לחיים” עבור שוטרים אלה.

יש נושא אחד שבו חברי הועדה אכן תוקפים את ישראל בזעם אמיתי, נמנעים מהזהירות המשפטית שמלווה כל ניסוח שלהם, הסירוב העיקש שלה לשתף פעולה עם עבודת הועדה, ואף הנסיונות לשבש אותה. ישראל, טוענת נעמי קליין במבוא לספר, ניסתה לייצר בסירוב העיקש הזה דו”ח שיהיה חד-צדדי במידה כזו שהלגיטימיות שלו תאבד, זה לא עבד לה. הדו”ח אמנם אינו חף מפגמים, ומשה הלברטל במאמר “אשליית גולדסטון” (המאמר היחיד בספר שיוצא כנגד הדו”ח) מצביע על כמה מהבולטים שבהם, בעיקר על חוסר הנכונות של הועדה להסיק מסקנות בנוגע לפשעי מלחמה שבוצעו על-ידי חמאס במהלך הלחימה. הדיון בדו”ח, במסקנותיו ובפגמיו צריך להמשיך, אבל כדי שדיון כזה יוכל להתקיים אנשים חייבים לקרוא את הדו”ח האמיתי, לקבל אותו או להתעמת איתו, להפסיק להאמין ולטעון שמדובר בגלגול מודרני של הפרוטוקולים של זקני ציון.

תוספת מאוחרת: הטור הזה היה יוזמה שלי והוא כמובן היה רק תירוץ, קלוש למדי, לעסוק בפוליטיקה במסווה של טור ספרותי. באותה תקופה הפעיל איתמר שאלתיאל את הבלוג “אקטיביזם הוא קוד פתוח”, ואחד הפרוייקטים שניסינו להריץ דרכו היה תרגום קבוצתי של דו”ח גולדסטון. הצלחתי לקבל אישור להוסיף לטור גם אזכור של פרוייקט התרגום הזה ואת כתובת האתר בתקווה שזה יעזור לנו לגייס המוני מתנדבים וימשוך תשומת לב לפרוייקט. מישהו אחד אכן פנה אליי!

הפרוייקט, בכל מקרה, נזנח מהר מאוד. היו לי ביד תרגומים של כל חלקי המבוא לדו”ח, והיה לנו פורום פעיל לדיון במונחים משפטיים וצבאיים שהופיעו לא מעט בדו”ח. אבל אז קיבלתי במייל נוסח מתורגם של אותו מבוא בדיוק, תרגום שהוזמן על-ידי ארגון שמאל כלשהו (אני באמת כבר לא זוכר איזה) וכל פיסות התרגום שהייתי אמור לאחות ולהאחיד איבדו באחת את ערכן. לא ממש היה לי כוח להמשיך משם.

באופן מביך למדי, בערך שבוע אחרי פרסום הטור הזה התפרסמה ההתנצלות המפורסמת של גולדסטון.

__________________

The Goldstone Report: The Legacy of the Landmark Investigation of the Gaza Conflict/ Adam Horowitz (Author, Editor), Lizzy Ratner (Author), Philip Weiss editors (Author), Lizzy Ratner (Editor), Philip Weiss (Editor),Archbishop Desmond Tutu (Foreword), Naomi Klein (Introduction)| Nation Books, 2011.

***

שחר אבן-דר-מאנדל הוא כותבו של הבלוג המעט אקלקטי “תודעה כוזבת“. מעת לעת הוא מפרסם גם טורי ביקורת במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות. למען הדורות הבאים ולרגל מותו של הפרינט החלטנו לאסוף את הטורים האלה בבלוג. 

לקריאה בבלוג “תודעה כוזבת” לחצו כאן.