מטמורפוזה ספרותית; צמר שהפך למעלית, מר דאלדרי שבחייו השניים הפך לאליס
כשכתבתי על “דורה ברודר” של פטריק מודיאנו בבלוג שלי, התייחסתי לשינוי שעבר הכותר בתרגום; אך הוא אינו הדוגמה היחידה, ובטח שלא המוגזמת ביותר לתופעה.
כולנו הופתענו כש”המחסל” הפך “לשליחות קטלנית” אי שם בשנות השמונים, אבל דברים קטלניים היו אז באופנה. וזה סרט. אז ניחא. ובאמת שלא חסרים סרטים ששם עוברת בצורה לא נאמנה כזו או אחרת, מסיבות שרק קופירייטרים יכולים להבין. הדוגמא האחרונה שעולה במוחי היא המעבר של “פרוזן”, הרי הוא קפוא ל-“לשבור את הקרח”, שבכלל נמס. וגם יש את “ההאנגאובר” שהחליטו להפוך ל-“בדרך לחתונה עוצרים איפושהו”, ועוד אינספור דוגמאות. בעולם הקולנוע קיבלנו את התופעה, התרגלנו אליה, אנחנו מודעים אליה, מגחכים וממשיכים. קונים כרטיס לקולנוע וצופים בכותרת המקורית מככבת על המסך באותיות של קידוש לבנה, בשפת המקור, עם אפקטים מגניבים. מתחתיה, בכתוביות, אם נחפש, נמצא גם את הכותרת המעוברתת, זו שמוטבעת על הכרטיס.
בספרות המצב הפוך. שמו המקורי של הספר מוחבא בעמוד הזכויות, זה שתמיד מדלגים עליו בדרך לטקסט. על העטיפה תמיד יככב השם העברי הנבחר. לאורך השנים למדתי לחפש את אותו שם ולבחון כיצד השתנה בתרגום. זה התחיל כשעזבתי את בית ההורים וחיפשתי לרכוש ספרים אשר לא הורשיתי להוציא מביתם אך רציתי בדירתי. חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לקרוא את התרגומים של ספרים שעד כה קראתי רק באנגלית – וכך חיפשתי את “להרוג זמיר” של הרפר לי. המוכרת צחקה לה, והביאה לי ספר זר שנקרא “אל תיגע בזמיר“. לא הבנתי איך זה קרה. את הסרט, כך גיליתי, תרגמו בכלל ל-“מות הזמיר” – יותר קרוב לשם המקורי, המוות נוכח בו.
מאז אני נתקלת בכך כל הזמן, לעתים השינוי זניח, ולעתים השם המקורי נזנח לחלוטין, והכותר כלל לא ניתן לזיהוי. כש”מאחורי הנצחים היפים” תורגם ל-“מאחורי היפים לנצח” קצת צרם לי, אבל באמת שאולי זה נשמע יותר טוב, ואולי אני לא מבינה את השיקולים. ובסדר. אבל כשעבדתי בצומת ספרים, וניגשו אליי לקוחות ששאלו על הספר “צמר“, שהיה אמור לצאת בעברית וכיכב אז ברשימת רבי המכר של אמאזון – לא דמיינתי לעצמי שהוא כבר הגיע, נח על שולחן התצוגה, ושמו פשוט שונה ל-“144 קומות“. איך זה קרה? למה?
תשובות לשאלות הללו קיבלתי, בדרך עקלקלה, כאשר צפיתי במטמורפוזה של “המסע המוזר של מר דאלדרי” אל “חייה השניים של אליס“. מדובר בספר צרפתי, אשר יצא לאור בעברית תחת הוצאת ידיעות ספרים. במקור, כותרו תורגם באופן מדוייק משמו הצרפתי “L’etrange Voyage de Monsieur Daldry”, רצה הגורל והספר לא נמכר “מספיק”. ידיעות ספרים פנו אל קהל הפייסבוק שלהם עם הבעיה:
לינק לסטטוס המקורי
כעבור כחודש, הכריזו ידיעות, באותו עמוד הפייסבוק, שעקב המלצות קהל הקוראים הוחלט לשנות את שם הספר, ואת כריכתו, ואף הוצעו שתי אופציות לעטיפה:
לינק לסטטוס המקורי
מייקאובר! ולא זאת בלבד, אלא ריאליטי מקוון. אני סמוכה שבשלב זה אתם כבר משתוקקים לגלות כיצד נגמר הסיפור, ועל כן, כיאה לכל תכנית מייקאוברים המכבדת את עצמה, הכנתי לכם המחשה קלה של ה-“לפני ואחרי”:
מצד שמאל: "לפני", מצד ימין: "אחרי"התוכן כמובן לא שונה. מדובר כאן בשינוי תדמיתי גרידא – אסתטיקה חדשה וכותרת חדשה. מר דאלדרי הפך לאליס – וכמו קסם, המכירות עלו. ניתן לייחס את העלייה במכירות גם לקמפיין הריאליטי הפייסבוקי בו חזינו זה עתה, אבל ניחא. את התשובה קיבלתי – שם הכותר עובר שינוי לא מטעמים אומנותיים של תרגום אלא על מנת להגדיל מכירות. על פניו אין בזה פסול, ואולי אני נשמעת קצת צינית וביקורתית כלפי הנושא, אבל בסופו של יום אני מבינה את כך שעצם הישרדותן של ההוצאות תלוי באופן ישיר במכירת ספריהן, וקידום מכירות אלה – כלומר, שיווק הספרים – הוא חלק בלתי נפרד מקיום ההוצאה. אנחנו גם רואים את זה בכל פעם שיוצא סרט המבוסס על ספר, ופתאום הכריכה מזכירה שלטי חוצות.
אנחנו, הישראלים, גם לא היחידים שחוטאים בכך. כך הפך הספר “נוטרה דאם דו פארי” – “גבירתנו של פריז”, שמה של הכנסייה המפורסמת על האי בין הגדה הימנית לשמאלית, עליה מספר ויקטור הוגו ל-“גיבן מנוטרדאם” באנגלית, ולאחר מכן בעברית, והגיבן המדובר גנב את ההצגה מהכנסייה. כך גם הפך “הנסיך” של מקיאוולי ל”קיסר” בתרגום הרוסי, עליית מדרגה מכובדת לכל הדעות.
דברים כאלה קורים. זה נפוץ. זה לגיטימי.
ובכל זאת. אני טרם כתבתי רומן, וספק שאי פעם אעשה זאת. אך כתבתי עבודות סמינריוניות למכביר, ופוסטים בבלוג שלי, וגם אם בחירת הכותרת שלי לא תמיד היתה המוצלחת ביותר, תמיד ראיתי בה כחלק בלתי נפרד מהכתיבה ככלל. אני מאמינה שלו הייתי כותבת רומן, או אפילו סיפור קצר, אשר עמלתי עליו והשקעתי בו, אשר עברתי עבורו חבלי לידה רבים ושברתי את הראש אינספור פעמים על כל משפט וכל דמות, הייתי רוצה שיישמר לי הכבוד לתת לילד הזה שם. לפעמים, כך לימדו אותי בשיעורי ספרות אי שם בתיכון, כותרת הטקסט מאירה אותו באופן שונה – מכווינה את הקורא במידה מסויימת לפיענוח הקוד שהצפין המחבר. אז אם הכותרת שונתה, אין זה משפיע גם על הטסקט עצמו? אין זה משנה אותו במידה מסויימת? ממסגר אותו בצורה שונה?
סופרים, לרוב, אינם קופירייטרים, הם אמנים. אני חושבת שהשאלה שאני מנסה להגיע אליה היא האם שינוי הכותרת משמעו למעשה שינוי היצירה? ואם היו משנים את שמה של “The Misunderstood” של מאן ריי ל”ציפור גן עדן”? או את “המזרקה” של מרסל דושאן ל-“משתנה” או אולי “ניקוז”?
לעניות דעתי, בחירת שם הספר שמורה למחברו. כמובן שלעורך ולהוצאה המקורית שמדפיסה את הספר יש את הזכות להביע ביקורת ולדרוש תיקונים – זה תפקידם, אבל הוצאה מתרגמת? אני לא מאמינה שהיא מחזיקה בזכות בחירת השם, אני מאמינה שמלאכת התרגום מתחילה בכותרת ונגמרת בהערות הסיום, ומצפה שמלאכה זו תהיה נאמנה ככל שאפשר למקור. ואולי אני תמימה מדי ורחוקה מדי מתעשיית הספרות.
בניגוד לסרטים בהם ניתן להתעלם מן העיברות הלוקה בחסר של הכותרת דרך הויזואליות או השמע, בספרים כל מה שיש לנו הוא הטקסט, לכן צורם לי כאשר כותרת עוברת מניפולציה כזו או אחרת. יותר צורם אפילו מ”עטיפת הסרט”.
מה לעשות, ייקית.
***
עמית שביט סטודנטית בת 24 לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. חיה בתל אביב עם חתול, כלבה, נחש ובן זוג. מנהלת את עמוד הפייסבוק “סלפי ספרותי” בשיתוף עם נוגה אלמי-הנטקה ובעלת הבלוג “מחסום קריאה”.
לכניסה לעמוד הפייסבוק “סלפי ספרותי” לחצו כאן.
לכניסה לבלוג “מחסום קריאה” לחצו כאן.
מאמר מצוין ומדויק מאוד, עמית! עם זאת, יש מקרים שהשיקולים בשינוי שם הספר הם ספרותיים ולאו דווקא שיווקיים, אף שאני בהחלט מסכים אתך שצריך לשתף את הסופר/ת בהחלטה במקרה כזה (ובתנאי שהוא חי ומתקשר). צריך גם לזכור שכמו שבטקסט עצמו תרגום מילולי עשוי לפגום, כך גם בשם הספר ולפעמים צריך לשנות כדי לשמר אפקט של השם המקורי.
מאמר מעניין מאוד
מאמר מצוין!
גם המומינים זכו בתרגומם הראשון לעברית (שנעשה בכלל מאנגלית, שם הם תמיד היו moomins) לשם ‘משפחת החיות מוזרות’, עוול שגם דנה כספי לא הבינה את טבעו.
אבל יש גם לעומתים,
כמו revolutionary road של ריצ’רד ייטס שנקרא בישראל ‘חלון פנורמי’, על בסיס שמו בתרגום הצרפתי. בחירה עדיפה בעיני, שגם נומקה היטב באחרית דבר.
והחטא ועונשו, שהוא בכלל, כידוע, פשע ועונשו. ועוד ועוד. כיף גדול לדעתי, תביאו עוד.
כותבת הפוסט מעידה על עצמה שמעולם לא כתבה רומן, וכפי הנראה מעולם לא תרגמה אחד. תרגום מילולי ככל גוגל טרנסלייט לעשות. מה שהיא לא מבינה הוא שתרגום של ספר לא יכול להיות מילולי. המתרגם צריך לפרק את הספר לגורמים ולבנות אותו מחדש בצורה ששומרת על רוח כתיבתו של הסופר. כך גם בבחירת שמו של הספר. לא כל שם עובר טוב בעברית כפי שהוא עובר בשפת המקור, וברגעים כאלה, ועוד איך יש מקום לשינוי, גם אם הדבר פוגע בציפור נפשם של טהרנים “ייקים” כדוגמתה של הכותבת.
“תרגום מילולי *יכול כל* גוגל טרנסלייט לעשות”
“גם הדג ישיר” של הלדור לקסנס נקרא באיסלנדית “תקופת ברקוקוט”…
הזמיר מ”מות הזמיר” הוא בכלל לא זמיר אלא mockingbird, אם כי פה השינוי די מוצדק בגלל שמדובר בציפור נדירה ולא מוכרת בישראל.
אני מבין (מאוד מאוד) את ההתמרמרות. אבל אני חושב שאת בדיוק, בדיוק, בדיוק מפספסת את הפואנטה המרכזית: כותרת וכריכה, הם *ה*דרך שיש לספר למצוא קהל.
לא ביקורות במוסף הספרות. לא ביקורות באמאזון. לא המלצות מפה-לאוזן. לא קמפיין פרסום ברדיו. כאילו, נהדר אם יש כל אחד מאלו, אבל בדרך כלל אין – ואפילו אם יש, אז עד כמה שהדברים האחרים יהיו רלוונטים, הכותרת והכריכה יהיו תמיד הפנים של הספר.
אז את אומרת: בדיוק משום כך, אלו צריכים להיות שמורים למחבר. אבל האמת היא, שהמחבר הוא לא מעצב, והוא לא איש שיווק. וכשאני אומר “שיווק”, אני לא מתכוון “מתאמץ למכור את הספר לכל אחד ברחוב,” אלא “מתאמץ שהספר יבלוט וימשוך את תשומת ליבם של הקוראים שירצו לקרוא אותו.”
והדבר נכון כפליים כשמדברים על חשיפת הספר לקהלים חדשים, רחוקים, זרים. מקומות שבהם התרבות והסגנון והמוסכמות שונות מאשר אצלך בבית.
כל זה לא אומר שהמו”לים והמתרגמים עושים את העבודה שלהם *היטב*. חלק מעוותים את היצירות שלהם באופן נפשע. אבל לערער על היכולת של מו”לים ומתרגמים, באשר הם, לערוך שינויים *כדי לעשות את העבודה שלהם*, זה עיוות גדול באותה המידה.
Standback, אני מסכימה איתך לחלוטין!
אולי הייתי צריכה להדגיש את הנקודה הזו יותר, ברור לי שעל תרגום להיות גמיש על מנת להעביר רעיונות משפה לשפה, אין שאלה בנושא. כנ”ל בנושא לצורך לעודד מכירות – מובן ומקובל לחלוטין. אינני מערערת על היכולת של המו”לים והמתרגמים לערוך שינויים, מעבר לכך שאני מאמינה בלב שלם שזהו תפקידם, ושרובם המוחלט עושה עבודה נהדרת – אין לי את היומרה לחשוב שאני מסוגלת לערער על משהו, בטח שלא מבעד לצג המחשב שלי.
העליתי את השאלה כדי לפתוח דיון, והצגתי את דעתי, מתוך מודעות לעניותה.
עצם הדיון מעניין אותי, מפרה אותי ופוקח את עיני 🙂
אה! אז זה באמת לא היה לי ברור.
נגיד, בסיפור של ידיעות ודאלדרי, את מסכמת בתור “את התשובה קיבלתי – שם הכותר עובר שינוי לא מטעמים אומנותיים של תרגום אלא על מנת להגדיל מכירות,” ורואה בזה מעין רוע הכרחי. ואני, דווקא מתרשם ממקרה נדיר שבו מו”ל אומר, “תשמעו, *ממש* אהבנו את הספר הזה, ואנחנו רואים שבחירות השיווק שלנו החטיאו לחלוטין – בואו תעזרו לנו.” זה, בעיני, ראוי להערכה – הם *יודעים* שהם פספסו את הקהל שלהם, ומחפשים איך כן בכל זאת למצוא אותו.
בעיני, הגיוני מאוד שדווקא כותרות – שחייבות להיות תמציתיות, קולעות, מושכות – יהיו הכי קשים לתרגם בנאמנות. אין לך קונטקסט; אין לך כלים; ואת מנסה לתרגם בדיוק את מה שהסופר ניסה לזקק לגרעין עוצמתי ומלא-תוכן.
סתם לדוגמא, אני קראתי רק את המקור באנגלית, אבל הכותרת של “To Kill A Mockingbird” מתייחס למה שמתואר כפשע מתועב. אז “אל תיגע בזמיר” מבטא את הרעיון הזה בצורה ברורה. לעומתו, “מות הזמיר” משמר את אלמנט המוות, אבל משמיט לחלוטין את האדם הפועל – את זה שזהו רצח אקטיבי ושפל. “מות הזמיר” נשמע כמו מוות טרגי אבל חסר-אשמה.
מאידך, אין ספק שיש בתחום הזה פשעים נגד הספרות. (השנוא עלי אישית הוא “המגדל הפורח באוויר,” שכבר בכותרתו אפשר לראות כמה בלתי-אפשרי לתרגם את “The Phantom Tollbooth”.)
ברצוני להוסיף על דברייך ולחזקם – מתחום הספרנות.
לפי מודל FRBR מ-1998 – מודל של היחסים בין ישויות, הנותן לנו מבט כללי על היקום הביבליוגרפ – ישנן שלוש קבוצות של ישויות: 1. תוצרים. 2. אחראים. 3. נושאים.
מפאת הרלוונטיות לנושא הנידון, אתייחס רק לקבוצה הראשונה.
לתוצרים ארבעה חלקים, כאשר כל חלק נובע באופן ישיר מקודמו בסדר הבא:
1) יצירה – הרעיון המקורי אותו הגה היוצר. יש להגדיש שהרעיון הוא מופשט, ולמעשה הוא בגדר קניין רוחני.
2) ביטוי – כיצד נבחר ביטוי הרעיון. הביטוי לא בהכרח שייך ליוצר. לצורך העניין, הרעיון של הרפר לי, “To Kill A Mockingbird”, “מצא” את ביטויו בצורת ספר, באותיות בשפה האנגלית וכו’.
3) התגלמות – כיצד הביטוי יצא בפועל. בדוגמה שלנו, כאמור, תורגם הספר ל-“אל תיגע בזמיר” על-ידי צבי ארד, ראה אור בהוצאת עם-עובד ב-1964, ושאר תיאורי דפוסת וכו’. אגב, בחלק זה אפשר להתייחס להתגלמויות נוספות (אשר נגזרו בהכרח מביטויים אחרים), כגון הסרט “מות הזמיר” משנת 1962.
4) פריט – כמה פריטים יש מאותה היצירה. בקטלוגים של ספריות יש מידע אודות פריטים, כגון מיקומם באוסף והסטטוס שלהם (מושאל או לא, אבד, בתהליך קטלוג, וכו’).
אם אני מבינה נכון, הובעה תערומת מצד עמית שההתגלמות נוגדת את היצירה. ולמעשה, אין הרי זכויות המחבר כהרי זכויות המו”ל, האחראים על התגלמות אחת מני רבות.
אם נתבונן בעמוד פרטי הכותר בספרים שונים, נגלה שבדרך-כלל זכויות היוצרים מתייחסות לשנת ההוצאה של המהדורה המסויימת שאנו אוחזים בידינו, מקור ותרגום כאחד. במקרים של תרגום ישנם מול”ים המוסיפים בערך באמצע העמוד את זכויות היוצרים של המו”ל המקורי ו/או של המחבר עצמו, בתוספת השנה המתאימה. אני משערת שהדבר תלוי במועד פקיעת זכויות היוצרים של המחבר על היצירה (ולא על הביטוי!), ו/או זכויות יוצרים ששייכות למו”ל הראשון שהוציא את היצירה.
למשל, עניין פקיעת זכויות יוצרים עלה ממש בזמן האחרון עם תרגומו הרביעי של “הנסיך הקטן” לעברית ע”י תלמה אליגון רוז. מאז צאתו לאור חלפו שבעים שנה , ולמועד זה יש חשיבות רבה עבור כל מתכנני ההתגלמויות הבאות.
אין ספק שבסוגיית תרגום הכותר ישנו קו גבול דק בין התגלמות לגיטימית לבין שינויו באופן שעלול לפגוע במהות היצירה. ועדיין, כפי שנאמר כאן בדיון, בדרך-כלל תעמוד סיבה טובה לבחירה בתרגום לא-מילולי לכותר. לעניות דעתי, מחובתינו לדבוק ככול יכולתינו במציאת הצדקה ספרותית-לשונית לתרגום, לפני הנימוקים השיווקיים – על-אף שכבודם במקומם מונח ואין להתעלם מחשיבותם.
שימחה אותי הרשומה, שהעלתה נושא מעניין וחשוב, ועוד יותר שמחתי בתגובות שהתעוררו בעקבותיה.
לפחות אחת הדוגמאות שהבאת בראשית הרשומה אינה מדויקת ואינה כלולה בקטגוריה זו.
שם הספר Wool, הספר ששמו תורגם ל”144 המדרגות”, נשען על משחק מילים שאי-אפשר לתרגם לעברית. מעבר לתפקיד הממשי שיש לצמר בסיפור, הוא מתייחס לביטוי to pull the wool over one’s eyes. את המורכבות של השם המתייחס לכל המשמעויות האלה של הצמר אין דרך לתרגם.
נכון, יש משחק מלים חזק הכרוך בשם הספר המקורי, ואני יודעת זאת כי קראתי אותו באנגלית. למען ההגינות לא קראתי את התרגום לעברית, רק נתקלתי בו כשעבדתי בצומת ספרים ודפדפתי בו קצת, הוא תורגם ל-“144 קומות”, לא מדרגות ולא ה’ הידיעה. ובאמת ובתמים, עד עצם הרגע הזה, אני לא מבינה את הבחירה הזו והייתי מעדיפה אותו כ-“צמר”, אך שוב, זוהי דעתי האישית והלא מנוסה.
אם יש לך תובנה כלשהי מאחורי בחירת השם החדש, אשמח לשמוע אותה 🙂
צודקת, טעיתי בשם. כתבתי מזיכרון ולא בדקתי אפילו ברשומה למעלה.
אין לי תובנה, לא דיברתי עם המתרגם בנושא, בין השאר מכיוון שהספר לא ממש הרשים אותי (אם לנקוט לשון עדינה). אבל שינוי השם נראה גם לי מוזר בזמנו ואפילו הרגיש אותי מעט כי גם ידעתי שהתרגום אמור לצאת ולא זיהיתי אותו. אבל ככל שחשבתי על זה תוך כדי קריאה נראה לי ש”צמר” היה שם סתמי ודי חסר משמעות בעברית, שנטפל למה שללא ההקשרים הופך פרט די חסר משמעות. לעומת זה הקומות ומספרן, על המשמעות החברתית שיש להן בעולם הזה, הן הרבה יותר משמעותיות.
[…] […]