השאלון עם אורה ניב ומיכאל פינשטין – בעלי חנות הספרים “מילתא” ברחובות

בשבוע שעבר היה חידוש בפינת “השאלון”: שאלון שענו עליו שני אנשים (יובל ליבליך ויובל יבנה). רצה הגורל, וגם השבוע אנחנו מפרסמים “שאלון בשניים” (עם אורה ניב ומיכאל פינשטין), רק שהפעם הוא כבר לא זוכה לזוהר החדשני שלו. מקווה שתהנו בכל זאת מהתשובות היפות של אורה ומיכאל. 

1) מהו הספר האהוב עלייך?

אורה: לשאול “מהו הספר האהוב עלייך” זה כמו לשאול אמא “איזה ילד את הכי אוהבת?”. אין ספר אחד ויחיד (ואין סופר אחד ויחיד). אני יכולה לדבר על מכנה משותף לספרים האהובים עליי, והוא היותם קורעי-לב, לדוגמא: יוצאים לגנוב סוסים/פר פטרסון, כפרה/איאן מקיואן, כל אתמולינו/נטליה גינצבורג ואישה בורחת מבשורה/דויד גרוסמן. מסתבר גם שברקע של כל ספר קורע לב יש מלחמה…

מיכאל: לדעתי, הספרים האהובים באמת הם אלה שהאדם קורא כילד, מהסיבה הפשוטה שספרים כאלה זוכים להכי הרבה “זמן אהבה”. ספרים טובים שקראתי כאדם בוגר יכולים לזכות להערכה רבה, אבל אהבה אמיתית שמורה לספרים מהילדות: פו הדב/א”א. מילן, פצפונת ואנטון/אריך קסטנר, שמונה בעקבות אחד/ימימה אבידר טשרנוביץ, אי הילדים/מירה לובה, הקוסם מארץ עוץ /ליימן פרנק באום, דוקטור דוליטל/יו לופטינג, כל מה שכתב רואלד דאל ועוד.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

אורה: מה עושות האיילות/לאה גולדברג, פוליאנה/אלינור פורטר,  אבא ארך רגליים /ג’ין וובסטר, ילדי המסילה/אדית נסביט.

את “ילדי המסילה” קראה לאחיי ולי אמא שלי בתרגום סימולטני לעברית מהעותק האיטלקי של ילדותה-שלה (תרגום לעברית טרם היה קיים אז…). אחר כך קראתי אותו בעברית לילדיי.

אגב, בתור אמא זכיתי ל”סיבוב שני” של קריאת ספרי ילדים, כשהפעם האהוב עליי ביותר הוא הזנב השמן של הנומה/יהודה עמיחי. 

מיכאל: ר’ תשובה (1).

בהמשך לתשובה של אורה: אמנם לי אין ילדים, אבל אם וכאשר יהיו, הספרים שאני צובר עכשיו ושיהיו האהובים עליי מאותו “סיבוב שני” הם: כפפות/ נורית זרחי, לילה בלי ירח/שירה גפן ואתגר קרת, על הגשר הקט/עילם בן דרור, לילה טוב נמר קטן/קייט בנקס, וכמעט כל מה שכתבו של סילברסטיין ודוקטור סוס.

3) מה הספר האחרון שקראת?

אורה: כמתבקש… “הבשורה על פי יהודה” / עמוס עוז, ולפניו – סוס אחד נכנס לבר/דויד גרוסמן.

אבל לאחרונה קראתי גם ספר “ישן” (בן 4 שנים) – אדום/אווה טים, שאהבתי מאוד.

מיכאל: בקריאה מקבילה (לא קל, אבל לפעמים אין ברירה) – בורחסטיין/סרחיו ביסיו, הנערה מהדואר /שטפן צוויג, חגיגה במאורת הארנב/ חואן פבלו ויילובוס.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

אורה: רק אחד? הרבה! אבל אני זוכרת מה היה הראשון שגרם לי להבין שטעמי אינו במיינסטרים. הייתי בת 18, והספר היה ציפורים מתות בסתר/קולין מקאלוג.

מיכאל: אף פעם לא התחברתי לסוגות המדע הבדיוני והפנטזיה, למרות שחברים מסביב מאוד אהבו אותן. את ההוביט/ג.ר.ר טולקין עוד צלחתי בקושי אחרי שניים-שלושה ניסיונות, אבל בשר הטבעות לא הצלחתי להגיע לעמודים הדו-ספרתיים. קראתי פעם שהעולם מתחלק לאוהדי שר הטבעות ואוהדי הארי פוטר. אם זה נכון, אני נטוע עמוק במחנה השני.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

אורה: רוב הספרים הטובים באמת לא נמצאים בהכרח ברשימות רבי המכר. אחד מהם הוא יצירת המופת הנפלא של אנה אנקוויסט. זה מוזר במיוחד, כי הסוד שלה – שהוא, לטעמי, יפה אבל פחות – כן הפך לרב-מכר.

מיכאל: יש מעט מאוד ספרים – אני חושב שאוכל למנות אותם על אצבעות כף יד אחת – שבזמן הקריאה שלהם אני זוכר את עצמי מצטער על כל דף שהפכתי, כי  הדבר קירב אותי לסוף הספר.

הדוח של ברודק/פיליפ קלודל הוא ספר כזה. הוא כתוב בשפה כל כך צלולה ויפהפייה, עד שלפעמים אתה מתבלבל וחושב שאתה קורא שירה, ולא פרוזה. הוא ספר מפעים באמת, ואני חושב שלא מספיק אנשים קראו אותו.

גם הגמד של מנדל/סיימון מאואר הוא ספר מעולה ולא מוכר, וחבל.

אגב, את אותה הרגשה חוויתי  עם עולם הסוף הנהדר של אופיר טושה גפלה, אבל במקרה הזה אני חושב שהספר זכה להערכה שהיה – ועדיין – ראוי לה.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

אורה: ר’ תשובה (1). אם רק אחת, אז נטליה גינצבורג.

מיכאל: ר’ תשובה (1) של אורה… אני לא מגביל את עצמי לסופר/ת אחד/ת, ולא לפי שום סדר חשיבות כלשהו: אריך קסטנר המופלא, אגתה כריסטי, בוריס אקונין, מאיר שלו, טוני מוריסון, נורית זרחי, ארתור קונן דויל, רואלד דאל, טאנה פרנץ’, אבל יש עוד (ולא דיברנו עוד על משוררים).

7) ספר שנתן לך השראה?

אורה: כשהייתי ילדה, בכל פעם שקראתי ספר שכתוב כיומן (דפי תמר/דבורה עומר, יומנה של אנה פרנק ועוד) התחלתי – מחדש – לכתוב יומן…

מיכאל: ערכת הרשמה לאוניברסיטת בר אילן. זה נחשב?

כשאורה ואני עבדנו ביחד באחת הרשתות, הגיע משלוח של ערכות הרשמה לאוניברסיטה.

עלעלתי בעצלתיים באחד מספרי ההרשמה שלוש שנים אחר כך סיימתי תואר ראשון במדעי המוח בבר אילן.

8) ספר עיון מומלץ?

אורה: וואבי סאבי לאמנים למעצבים למשוררים ולפילוסופים/לאונרד קורן.

וואבי סאבי הוא תמצית האסתטיקה היפנית, הוא יופיים של הדברים הלא מושלמים, של הדברים המתכלים ושל הדברים הצנועים.

אני קוראת ספרי עיון בעיקר בתחומי הארכיטקטורה, אורבניות ואסתטיקה.

מיכאל: אני מאוד אוהב ספרים על מתמטיקה, אם כי לא תמיד מבין אותם עד הסוף. אני מניח שיש כאן עניין של תיקון לחוויית המתמטיקה מהתיכון. המשפט האחרון של פרמה/סיימון סינג הוא ספר עיון שנקרא, פשוטו כמשמעו, כספר מתח. כמאמר הקלישאה, אכן קראתי אותו בנשימה עצורה.

מכיוון אחר לחלוטין, שלושת הכרכים של ילדים גדולים/יהודה אטלס מלמדים הרבה על יצירתם של סופרי הילדים החשובים, והם מומלצים בחום לכל מי שספרות הילדים קרובה לליבו.

 ***

אורה ניב ומיכאל פינשטין פתחו בינואר 2014 את “מילתא”, חנות ספרים עצמאית ברחובות. בחנות מתקיימים ערבי תרבות וספרות, סדנאות כתיבה ומפגשי תלמוד.

לעמוד הפייסבוק של “מילתא” לחצו כאן. 

 לכתבה שפרסמה נוגה אלמי-הנטקה על “מילתא” לחצו כאן. 

חנות הספרים מילתא. צילום: נוגה אלמי-הנטקה