חסר ערך תזונתי

במסגרת הנסיון שלי להכיר קלאסיקות ילדים כדי לכסות על הבורות שלי בתחום, ניגשתי לקרוא את התרגום החדש שיצא זה עתה ל”צ’רלי בממלכת השוקולד” של רואלד דאל (תרגום: אורי בלסם). לא קראתי את התרגום הישן כך שאין ביכולתי להשוות, אבל ככל שאני יכול להעריך – התרגום החדש קולח וראוי, וכל דבר שאכתוב בהמשך על השפה של דאל, אין בו כדי להטיל דופי במתרגם ובתרגום החדש.

עלילת הספר פשוטה: צ’רלי ומשפחתו הם עניים מרודים, והם גרים קרוב למפעל השוקולד המצליח בעולם של ווילי וונקה. פעם בשנה, ביום הולדתו, קונים לצ’רלי חטיף שוקולד אחד תוצרות וונקה, והוא מתענג עליו במשך שבועות בביסים קטנטנים. הסבים והסבתות של צ’רלי מספרים לו כי המפעל של וונקה נסגר בעבר כיוון שמפעלי שוקולד אחרים שלחו אליו עובדים כדי שירגלו עבורם, וכך הועתקו מוצרי וונקה האהודים למפעלים אחרים. אולם כעת, בזמן שבו מתרחשת העלילה, המפעל נפתח מחדש – עשן עולה מהארובות – אך לא נראה אף עובד שנכנס או יוצא משערי המפעל. כולם סקרנים לדעת איך המפעל עובד וממשיך לייצר עוד ועוד שוקולדים, ושמועות רבות ולא מבוססות מנסות להסביר את התופעה.  עד שיום אחד מתפרסמת מודעה בעיתון לפיה ווילי וונקה מזמין חמישה ילדים לבקר במפעל שלו; כדי לבחור את הילדים, הטמינו בתוך עטיפות השוקולדים של וונקה 5 כרטיסי זהב, וחמשת הילדים שימצאו אותם יזכו ליום סיור במפעל, וכן באספקת מוצרי וונקה לכל החיים. צ’רלי הוא הזוכה החמישי, ושאר עלילת הספר מתארת את הביקור של הילדים במפעל עד לסוף המתוק.

הדבר הראשון ששמים אליו לב בספר הזה (בהשוואה לקלאסיקות ילדים אחרות שקראתי לאחרונה) הוא השפה והמשלב הלשוני. דאל כותב בצורה ילדית וקלה לעיכול; הוא משתמש בתחילת הספר באיורים (של קוונטין בלייק) ופונה אל הקורא: “שני הישישים הקשישים האלה,” כך נפתח הספר, ” הם אביו ואמו של מר באקט. קוראים להם סבא ג’ו וסבתא ג’וזיפינה (איור) […] זה מר באקט וזאת גברת באקט. למר ולגברת באקט יש בן קטן וקוראים לו צ’רלי באקט (איור). זה צ’רלי. נעים מאוד. נעים גם לי. ושוב נעים מאוד. הוא שמח מאוד להכיר אתכם (איור)”.

מלבד זאת, נדמה שדאל לא כל כך מחבב את העולם – ילדים ומבוגרים כאחד. הדמויות שלו, מלבד צ’רלי ומשפחתו, הן גרוטסקיות, מרגיזות, מתנשאות, חמדניות ובאופן כללי מסמלות את כל מה שרע בבני אדם. הוא קורא לדמויות הילדים בשמות נלעגים כמו גרגוריוס שלוק השמן והגרגרן, ורוקה באלי המפונקת שמיד מקבלת מההורים שלה כל דבר שהיא רוצה, ויולטה בלוני שלועסת מסטיק בלי סוף כמו פרה באחו, ומייק טיווי המכור לטלוויזיה. כולם גועליים, מלבד צ’רלי העני, התמים וטוב הלב (אולי בן דמותו של דאל עצמו?). גם ווילי וונקה, בעליו המצליח של המפעל, מתייחס בגועליות (לכאורה צודקת) לילדים המעצבנים ולהוריהם שבאים למפעל. הוא מלגלג ומתנשא מעליהם, ובשלב מסוים גם עולב בהם, כמו בויכוח עם הגברת באלי (אמה של ורוקה) אודות העוגיות המסתובבות; ורוקה ואמה טענו שהעוגיות כלל לא מסתובבות, ואילו וונקה טען שהן כן:

“הן בשום אופן לא מסתובבות, ” קראה ורוקה באלי.

“ורוקה היקרה שלי,” אמרה גברת באלי. “אל תשימי לב למר וונקה. הוא משקר לך!”

“דגה קשישה ויקרה שלי, “אמר מר וונקה, “לכי להרתיח לעצמך את הראש.”

“איך אתה מעז לדבר אלי ככה!” צעקה גברת באלי.

“אוף, תסתמי כבר,” אמר מר וונקה. “עכשיו תראו את זה!”

כלומר, המימד החינוכי שמתלווה פעמים רבות לספרי ילדים, בהחלט נעדר מהספר הזה. לא רק שהוא לא חינוכי, הוא פשוט לא נחמד כלפי הבריות. יש בו רוע מסוים – רשעות כלפי טבעם של בני האדם, שאכן קיימת בהם, ובכל זאת נראית משונה כשהיא מופיעה כך בספר ילדים. גם יחסו של וונקה לעובדים המיובאים שלו (האומפה-לומפאים – מעין גמדים שבאו מארץ דמיונית כלשהי וכל דרישתם הם פולי קקאו) הוא יחס מחפיר במיוחד. קצת כמו בעל עבדים, גם וונקה דואג לכל צרכיהם של עובדיו, אך מנצל אותם עד תום וממש מבצע בהם ניסויים.

ובכל זאת, ספר שכולו ציניות וסלידה מאנשי העולם, לא היה זוכה לכזו פופלריות כפי שזכה לה “צ’רלי וממלכת השוקולד”. סוד קסמו הגדול של הספר טמון בדימיון. דאל מממש ככל הנראה את הפנטזיה שלו לחיות בתוך ממלכת שוקולד עצומה שהכל בה אפשרי – יש בה נהרות של שוקולד שאפשר לשתות מהם, ממתקים מכל הסוגים והטעמים, ומכשירים פלאיים שמסוגלים לעשות דברים בלתי נתפשים. זו בערך התשובה הילדותית (ואולי לא) לשאלה שרבים שואלים את עצמם – “מה הייתי עושה אם הייתי זוכה בלוטו/טוטו/פיס?”. כנראה שתשובתו של דאל הייתה להטביע את עצמו בשוקולד וממתקים, וזה גם מה שהוא מעניק בסופו של דבר לגיבורו  – צ’רלי העני וטוב הלב (דמות דיי משמימה, אם להיות כנים).

בסופו של דבר, גם אם היה נחמד לצלול לרגע לממלכת השוקולד הנחשקת, “צ’רלי וממלכת השוקולד” הוא הספר הכי פחות מוצלח שקראתי עד עכשיו במסע שלי לעבר קלאסיקות ילדים. נדמה שהוא מוצא חן בעיני ילדים כי הוא מאפשר להם להגשים את פנטזיית הממתקים שלהם, אבל לא כל דבר שמוצא חן בעיני ילדים הוא בהכרח איכותי או מוצלח (ע”ע יובל המבובל). וכעת, ברשותכם, אגש לחסל חפיסת שוקולד בתקווה לספק את התשוקה לקקאו שהספר הזה עורר בי.

__________

צ’רלי בממלכת השוקולד, רואלד דאל (איורים: קוונטין בלייק). מאנגלית: אורי בלסם. הוצאת זמורה-ביתן. 173 עמ’, 54 ש”ח.